על רקע הדיבורים על מלחמת אזרחים, נראה לעתים שמי שפתחו במתקפה על אזרחי המדינה הם חלק מהחברים בממשלת ישראל. לא נגד כל האזרחים, כמובן, אך ורק נגד אלה שלא בחרו בהם, אלה שנאבקים ברחובות במהלכי הממשלה.
נדמה שיש בממשלה, בכנסת ובסביבת ראש הממשלה מי שמתחרים ביניהם על מי יגדף יותר. נכון, גם המפגינים לא תמיד מנומסים ולעתים נחצים גבולות וקווים אדומים באמירות בעייתיות ואף מסיתות, אבל דין שר או ראש ממשלה אינו כדין מפגין, שאינו נושא בתפקיד שטומן בחובו אחריות.
מחבר בממשלה, בשלטון המרכזי של מדינת ישראל, מצופה סגנון אחר, מצופה לא להתבטא כאחרון הטוקבקיסטים, מצופה לגלות אחריות, בטח כשהמטרה שאליה מכוונים הגידופים היא אזרחי המדינה. כך, בזמן שברחובות משתוללת האש, במקום להביא זרנוקי מים, חלק מהשרים שופכים גלונים של נפט.
“תלכו לעזאזל”, קורא השר שלמה קרעי לטייסי קרב, שמסכנים את חייהם בפעולות עלומות מעבר לקווי האויב, כיוון שהצהירו שלא יתייצבו ליום אימונים אחד (בסוף התייצבו בטייסת לשיחה), “נפולת של נמושות, אני בזה להם”, קראה השרה גלית דיסטל אטבריאן לאותם אנשים בדיוק, שלא סירבו פקודה, לא סירבו להתייצב למבצע, אלא הביעו את מחאתם על ידי הודעה על אי־התייצבות לאימון, “טרוריסטים” כינה יאיר נתניהו את המפגינים (ואז מחק את הציוץ). “אנרכיסטים” מכנים אותם רבים בקואליציה.
וכמובן, בל נשכח את ראש הממשלה נתניהו שהצליח איכשהו למצוא קו מחבר בין אנשים שיצאו להפגין, רובם בלי לעבור על החוק ובלי לפגוע בכוחות הביטחון, ובין אנשים שיצאו לבצע פרעות קשות בכפר פלסטיני. וזה כמובן חלק קטן, מזערי, משלל כינויים שסופגים אנשים שהעזו למחות נגד מהלכי הממשלה. כינויים חריפים ובוטים שמותירים תחושה קשה ועצובה של תיעוב עמוק של חלקים בממשלה כלפי חלק מאזרחי המדינה.
אי אפשר להתעלם מנקודה נוספת שהופכת את כל ההתנהלות הזו לאף יותר עצובה: העובדה שבקואליציה שממנה יוצאים אלה שמגדפים ראשי שב”כ לשעבר, מפקדים בכירים לשעבר, טייסים בהווה ובעבר, אנשים שסיכנו את חייהם למען המדינה - יושבת חבורה של אנשים שרבים מהם לא שירתו בצבא בכלל או לא שירתו שירות מלא.
זה לא מונע מהם להשתלח במי שמשלם את משכורתם ובמי שתורם למדינה יותר מהאזרח הממוצע. ובכלל, אין לשר בממשלה לגיטימציה לדבר כך על משרתים בצבא: יהיו אלה טייסי קרב, חיילי גולני או חיילים בשלישות.
זה לא אומר כמובן שאי אפשר לבקר אמירות או צעדי מחאה שנוקטים מי שסיכנו את חייהם למען המדינה. עם זאת, בהנחה שמצופה מאותם טייסים ולוחמים שיבצעו במסגרת שירותם את ההחלטות שקיבלו שרים שרק לפני רגע כינו אותם בשמות גנאי, אז רצוי שהפוליטיקאים יגלו מינימום של כבוד, ואפילו – סליחה על המילה הגסה – קצת ממלכתיות.