אחד הסעיפים המופיעים ברפורמה המשפטית הוא הסעיף הקובע שמשרת היועץ המשפטי תהיה משרת אמון. בין המתנגדים לסעיף הזה נמנים בין היתר אנשי עסקים ובעלי חברות. האם הם מוכנים להסב את היועצים המשפטיים של החברות שלהם למשרות שאינן משרות אמון? בוודאי שלא.
מניסיוני רב השנים בעסקים, אינני רואה אפשרות שהיועץ המשפטי של חברה המתחרה בשוק העולמי ובכלל, לא תהיה משרת אמון. כל איש עסקים יודע כי החוק "אינו שחור או לבן", ויש מקום רב לפרשנויות לגביו. רואים זאת בכול פעם כאשר רמה שיפוטית אחת מבטלת בערעור פסיקות של הרמה השיפוטית הקודמת. תפקידו של היועץ המשפטי הפרטי הוא לאפשר לעסק לבצע מהלכים בדרך חוקית ובמהירות המוכתבת על ידי השוק. והשווקים אינם ממתינים זמן רב למתמהמהים.
מהלכים עסקיים יכולים להיות חוזים מסוגים שונים, חסמי תחרות והגבלים עסקיים, מבנים של חברות, אשראי בנקאי, מיזוגים, הסכמי סחר ועוד. בעת שכיהנתי כיו"ר ומנכ"ל של חברות, היה היועץ המשפטי נוכח בישיבות ההנהלה התפעולית ואף בישיבות הדירקטוריון. היועץ המשפטי היה חלק אורגני בתהליך קבלת ההחלטות וייעץ לי על פי רוב "איך לעשות", ורק לעתים רחוקות בלבד מה "לא לעשות".
בספרי "ללכת עם האנשים" שיצא לאור ב־2015 אני כותב כך: "באותה תקופה הכרתי את עורך הדין אברהם אברמן ממשרד אברמסון. אברהם היה עורך דין שאינו אומר לך בעיקר מה "אי אפשר לעשות", אלא "איך אפשר לעשות". לצערי, עורכי דין כאלה אינם בנמצא במגזר הציבורי... אברהם היה לי יועץ עסקי לכל דבר".
לימים עבדתי צמוד למשרד ממשלתי לצדו של השר, ונוכחתי כי היועץ המשפטי, שלא מתוגמל על מציאת פתרונות יצירתיים, היה אומר "לא" כמעט לכל מהלך מקורי לטובת היעדים של המשרד. היועצים של המשרד רצו כסת"ח ושקט.
מערכת הייעוץ המשפטי העסקי היא מערכת יעילה. בעוד המערכת המשפטית הממשלתית כושלת - ככל מערכת המשפט במדינה. אני תומך בהפיכת הייעוץ המשפטי למשרות אמון.
הכותב הוא חבר מבטחי פורום מפקדים לאומי ונשיא התאחדות התעשיינים לשעבר