לאחרונה הודיע קיבוץ עין חרוד איחוד על סגירת ענף השום ומכירת חיסול של התוצרת החקלאית של העונה האחרונה. הקיבוץ, שהתפלג ב־1952 מעין חרוד מאוחד, וששום היה אחד ממקורות הכנסתו המשמעותיים משנות ה־80, סגר את האסמים והוריד את המסך על ענף חקלאות ישראלי נוסף.
בשנים האחרונות מכרו לציבור הישראלי כי יוקר המחיה המשתולל מתחיל בשכבה התחתונה של החקלאים, מסר שכמובן לא היה נכון, אך היה קליט ונוח, בייחוד לגורמים בעלי אינטרס שכיוונו אצבע מאשימה לאלה שבלעדיהם לא הייתה חקלאות ישראלית. הפוליטיקאים מיהרו לתפוס טרמפ על האווירה הציבורית המיואשת מעליות מחירים תכופות והציעו רפורמה, שהייתה מאופסנת במגירות אגף התקציבים של האוצר.
אך כטבען של רפורמות, הסוד היה באותיות הקטנות שרבים מדלגים עליהן. בעקבות רפורמת הייבוא נפתח ענף השום בבת אחת לייבוא. הירידה החדה במכס גרמה למעשה למצב שבבת אחת חוסלו יותר מ־80% משטחי הגידול בישראל, כלומר מכל חמישה שדות שום בישראל – רק אחד שורד.
השום אינו לבדו: דוגמה נוספת ניתן לראות גם בשוק החמאה אשר נפתח גם הוא לייבוא בפטור ממכס מלא לישראל. לאחר שנים שבהן נמכרה בארץ חמאה ישראלית במחיר מפוקח של 7.88 שקלים ל־200 גרם, החליטו מקבלי ההחלטות לפתוח את השוק לייבוא חופשי ובמקביל הסירו את הפיקוח מהמחיר.
גם כאן בתוך שנה עלה מחיר החמאה (בעיקר החמאה המיובאת) ביותר מ־30% וכיום היא נמכרת בממוצע סביב 10.5 שקלים ל־200 גרם. במקביל, היצרניות הישראליות שלא רצו להעלות את מחיר החמאה, ושנפגעו מהצפת השוק על ידי היבואנים, החליטו לצמצם ייצור. והנה עוד מוצר כחול־לבן שהפך לזן נכחד.
הסיפור של השום והחמאה הוא בדיוק הסיפור של רפורמות שלא לוקחות בחשבון את המשמעויות הרחבות של ביצוע שינויים בשוק המזון. ישראל, שאינה מייבאת מזון מהמדינות שגובלות בה ובמקביל מתמודדת עם מציאות של חרמות, הופכת בהינף רפורמה למדינה שמשליכה את כל יהבה בנושא מזון על ייבוא.
זה בלתי נתפס בהתחשב בעובדה שלהחזיר גידולים בענף חקלאי לוקח שנים; לגדל פקעת שום חדשה לוקח שבע שנים. זה לא שאם מחר נגלה שטעינו במהלך החסר אחריות הזה - אז בתוך כמה רגעים נוכל לחדש את שדות השום בישראל. זה פשוט לא עובד ככה.
שוב עובדים עלינו בעיניים. לא טיפול ביוקר המחיה, אלא פופוליזם טהור. בינתיים, ביטחון המזון של ישראל נפגע באופן בלתי סביר. האם אפשר עדיין לתקן את העוול הזה? במקרה של השום, המצב נראה אבוד ויצריך שינוי מדיניות ותמיכה ישירה במגדלים הישראלים. במקרה של החקלאות הישראלית, כדאי שהדירקטיבה תשתנה, אחרת לא יגדל כאן שום דבר.
הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל