כתבתי את זה כבר לפני הרבה מאוד שנים, כשחסידי “הנסיגות תמורת שלום” ביקשו למכור לנו את מרכולתם המעופשת באמצעות מהנדסי תודעה - ממש כמו שבימים אלה מבקשים למכור לנו את הלגיטימיות של ההפגנות חוסמות הכבישים - כל מי שטוען שהסכסוך עם הערבים הוא טריטוריאלי פשוט מטעה את ההולכים בדרכו. קווי הפעולה דומים וגם האנשים שעושים במלאכה. אותו טירוף מערכות. אותו ניצול של אי־ידיעת העובדות.
כשהערבים פתחו במלחמת שמד נגד המדינה היהודית שאך זה הוכרז על הקמתה בגבולות שנקבעו בהחלטה של עצרת האומות המאוחדות כמה חודשים קודם לכן, הם לא ביקשו להחזיר לעצמם שטחים שנכבשו מידיהם. הם רצו לכלות את הקהילה היהודית - ולא בפעם הראשונה. מסעות הרצח שלהם החלו שנים רבות קודם לכן. עוד כשהיישוב היהודי בארץ ישראל היה בחיתוליו פורעים ערבים רצחו יהודים.
האמת ההיסטורית, חשוב שתילמד: גם כשהוצע לערבים להקים מדינה על שטח שהיה גדול פי כמה מזה שהוצע להם ב־1947, הם דחו את ההצעה רק משום שבמקביל נקבע שתוקם מדינה יהודית. המופתי של ירושלים בחר לחבור למשטר הנאצי והסוף ידוע.
אני טורח כעת להזכיר זאת משום שאני רואה שבהפגנות, כביכול, נגד הרפורמה המשפטית - שייתכן שכבר גוועה - יש לא מעט שלטים שמתייחסים ל”כיבוש”, מה שמעיד על כך שיש לא מעט יהודים שמבקשים לחזור לשיח הבלתי נגמר הזה על גבה של מחאה שבראשיתה, למצער, עסקה בנושא אחר לגמרי, כלומר, בלגיטימיות של ממשלה נבחרת לקיום הבטחותיה ערב הבחירות.
אני צופה במוחים, גם באלה שהגיעו לחדרה בעיצומן של חגיגות המימונה, שאין לי דבר נגדם - אם כי אני הייתי מגדיר את המחאה שלהם כמחאתם של השבעים נגד השבעים פחות - ומתעוררת בלבי השאלה: האם הם באמת מבינים מהם יעדיה האמיתיים של מחאתם או מה עלולה הטרללת שהם יוצרים ברחובותינו לגרום ליכולת שלנו לשרוד בג’ונגל שמקיף אותנו?
לרוע המזל, התקווה מפעמת שוב בלב אויבינו כמו בשנים עברו. הם שוב סוברים שבשלה השעה לנסות את מה שלא עלה בידם בפעמים קודמות. הם גם מבינים, כנראה, ש”רוח אוסלו” עדיין מרחפת במסדרונות מערכת הביטחון, מה שבוודאי נוטע בלבם את התקווה שיש תוחלת הפעם לתקוותיהם. גם השמועות על איים של סרבנות בוודאי מעודדות אותם, שלא לדבר על מה שהם רואים בעורקי תחבורה מרכזיים.
עם זאת, חשוב לי לומר לכל אלה שמלבים כעת את אש המחלוקת בשמה של קונספציה שמזכירה לי דומות לה, ערב מלחמות פתע שנכפו עלינו, שטעות בידם. לקריסתה של השיטה הדמוקרטית יש מחיר. הרצון למוטט ממשלה נבחרת, לא באמצעים דמוקרטיים, לטובת ממשלה שתעלה על נס מחדש את חזון הנסיגות החד־צדדיות, ימצא את ביטויו בשעת מבחן. הגיעה העת להתפכח. יש דוגמאות למכביר מהעבר. זה קרה במדינות אחרות – וזה יכול לקרות גם פה.