הימים קשים וכואבים וכולנו חווים התמודדות נפשית מורכבת שנובעת מחוויה של הלם, חרדה קיומית, שבר ודריכות, קריסת השגרה, פגיעה בתחושת הביטחון הפסיכולוגי והמוגנות, ערעור של חוויית היציבות והשליטה, וחוסר ודאות בנוגע לעתיד. על הרקע הזה, הורים רבים נעים בין חשש ודאגה באשר לחזרה של הילדים למסגרות החינוך לבין הרצון לשמר את השגרה ולייצר עוגנים לתפקוד גם במצב כאוטי שלא ברור כמה זמן צפוי להימשך, במיוחד לאחר חופשת חג מתמשכת וטשטוש הגבולות שהילדים חווים בשהייה ארוכה בבית ללא מעש וללא מסגרת.
היום ה-12: ביידן בדרך לישראל; פורסם תיעוד נוסף לשיגור הכושל שפגע בביה"ח
היינו צריכים אסון מפלצתי כדי להבין כמה ביידן אוהב את ישראל | בן כספית
במצבי חירום מתמשכים, בהם אין לנו מפות ניווט או תבניות מוכרות להתמודדות וקשה לראות את האופק לסיום המשבר, קשה לדעת כיצד 'נכון' לפעול. עם זאת, מחקרים מראים שככל שאנחנו מסוגלים לאסוף את עצמנו לתפקוד והתמודדות אקטיבית, לצד הכאב, כך נפתח פחות תסמינים פוסט-טראומטיים בהמשך.
אז איך ניתן בכל זאת לתמוך בילדינו בחזרה מדורגת לשגרת חירום גם כשאנחנו חוששים ודואגים?
להתחיל בעצמנו: מחקרים מצביעים על ההתאמה בין תגובות מצוקה וחרדה של ההורים לאלו של ילדיהם, במיוחד במצבי חירום. ילדים רגישים במיוחד למסרים שהם קולטים מהמבוגרים בסביבתם, בין אם הם מילוליים או לא מילוליים כגון שפת הגוף או טון הדיבור. תשומת לב לתגובות האישיות לצד שימור הנוכחות ההורית מהווה עוגן יציב לפיתוח שריר החוסן של הילדים לא רק בהתמודדות עם המצב הנוכחי, אלא גם למצבי משבר עתידיים. על כן, שימו לב למינון החשיפה לחדשות, לוויסות העצמי של הרגשות והתגובות, ולהתאוששות שיכולה להטעין אותנו באנרגיה להתמודדות.
קחו רגע להזכיר לעצמכם את העוגנים האישיים שלכם כדי שתוכלו להוות בסיס יציב ובטוח עבור ילדיכם: מהם הערכים שחשוב לכם לשמר בתקופה הנוכחית? מהם המשאבים שתומכים בכם – הפנימיים והחיצוניים? במה אתם טובים, מה מחזק אתכם, מי נמצא שם עבורכם? מה זה אומר עבורכם להטעין את עצמכם באנרגיה להתמודדות? לקחת נשימה? להתנתק מהמסך ולצאת להליכה קצרה? להקשיב למוזיקה? ההקשבה הפנימית והמודעות העצמית חיוניים גם ברמה האישית לשמירת הכוחות לאורך הזמן, וגם כמודלינג לילדים באשר לאסטרטגיות ההתמודדות הזמינות עבורם כעת ובעתיד.
לאפשר ביטוי לכל קשת הרגשות: למול מצב משברי קשה אנחנו חווים קשת רחבה של רגשות, שעשויה להשתנות מקצה לקצה בכל רגע נתון. מבחינה מוחית בעוד הפעילות המוחית הקשורה להישרדות מופעלת אצלנו למול גורם מאיים. כשאנו מכירים בחוויה ונותנים לה שם, הפעילות ההישרדותית נרגעת, רמות הלחץ והחרדה יורדות, ויש לנו אפשרות לחוש פחות בדידות ויותר מסוגלות לתפקד. חשוב לשדר לילדים שכל רגש הוא טבעי ונורמלי במצב שאינו נורמלי ולאפשר להם לבטא אותו מבלי להיבהל. בהקשר זה, אפשר להכין לילדים לקראת החזרה למערכת החינוך עוגנים רגשיים כאלה שניתן לשאוב מהם כוחות במהלך היום, כגון מחברת לכתיבה או ציור של תחושות, או יצירת "דמות שומרת" או מרגיעה כגון חפץ מוכר, גיבור על או פיה, עם ילדים צעירים יותר.
להחזיק את התקווה: אירועים קשים פוגעים במערכת האמונות שלנו שהעולם בטוח ו"שיהיה בסדר" וסודקים את המובן מאליו והצפוי. ויקטור פרנקל, נוירולוג, פסיכיאטר וניצול שואה, מזכיר לנו כי "סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו, אם כי יש שהוא צריך לאלץ את רוחו שייטול עליו משימה זו".
במילים אחרות, גם במצבי קצה שבהם אין לנו שליטה על המציאות החיצונית, יש לנו מרחב בחירה בפרשנות ובהסתכלות על המצב. לאדם יש את הכוח לא רק לחוות את המציאות, אלא לבחור להגיב אליה מתוך בחירה ואחריות לממש ערכים, גם למול נסיבות מאתגרות. היכולת שלנו להיאחז בתקווה ולנוע באופן אקטיבי עם הפנים קדימה חשובה לא רק באיתות לגוף ולמוח שלנו שאנחנו עדיין מסוגלים לתפקד ושהעולם לא קרס לגמרי, אלא גם מייצרת גורם מארגן להתמודדות, חיבור למטרה ותחושת שליטה וביטחון למול המציאות המאיימת אשר תורמים לחיזוק תחושת החוסן ואף לפיתוח צמיחה בעקבות משבר.
בהקשר זה, אפשר לתווך לילדים את המצב באמצעות יצירת בהירות ומובנות, כמו למשל לתכנן ולתרגל את סדר היום הצפוי, לאמץ נקודת מבט גמישה וחיובית מתוך מסרים נוסכי ביטחון כגון שמירה פיזית, דמות חינוכית משמעותית המהווה עוגן ומפגש עם חברים, להזכיר להם את הכוחות והמשאבים שלהם כמו גם דרכי התמודדות שסייעו להם במצבים מאתגרים בעבר כגון בסגרי הקורונה או מעבר דירה, ולגבש יחד איתם תפקיד או משימה שהם אחראים עליה בתקופת ההסתגלות החדשה כגון הכנת סנדוויצ'ים, סיוע לאח הקטן בבוקר או ארגון התיק באופן שמאפשר לקיחת אחריות, השפעה, מסוגלות, תרומה ומשמעות. ולצד כל אלו, חשובה גם הערנות למצבם של הילדים והתייעצות עם גורמי מקצוע מוסמכים במקרה הצורך.
הכותבת היא מומחית בפסיכולוגיה חיובית, חוסן ומשמעות, ראש החוג לחינוך וחברת סגל בכיר במכללה האקדמית אחוה