השיר ההוא של ריטה ליווה את כל ימי התום שלי. הייתי אהובת הספן. ידעתי שיום אחד זה יקרה בלי שנרגיש משהו ישתנה. הרגשתי שאני חיה לי מיום ליום ואפילו הקדשתי לאהובי משכבר את המילים הנוגעות (הדבר היחיד שנגע אז): "אם היום היינו נפגשים, כשכל השיגעונות כבר קצת יותר קשים. האם היית שוב עובר איתי את כל הסערות ומגלה יבשת חדשה בין כל המוכרות".
במסע ההשתדלות שלי אל עבר זוגיות בריאה, לא טמנתי ידי בצלחת ושפשפתי (גם) את הפדחת בניסיון להבין מה לירון של גיל שלושים וארבע הייתה אומרת ללירון בת העשרים וארבע.

הכול תוך רצון עז להבין מה אני רוצה מכם הגברים שבאים עימי במגע, במבט או בתשוקה ומה לעזאזל אני רוצה בעצמי עם עצמי.
בראש ובראשונה אני חושבת שהייתי נותנת לעצמי סטירה מצלצלת ואומרת אל תתפשרי על אינטימיות. זה שהיו לך שתי מערכות יחסים ואת כעת בשלישית ובין לבין הצלחת לעשות עיניים לברמן מה"מאנקיז" באילת, ולהכיר את הסוויטה של הזמר המפורסם ההוא שהגיע מחו"ל להופיע אי שם ב"חוות היען" בשנות האלפיים המוקדמות, לא עושה ממך גורו של מיניות, כל שכן אין לך מושג מה את אוהבת במיטה, חוץ מלהנות לדבר על כך שאת נהנית מכך. אכן, יש לך מזל. את יודעת לענג את עצמך שלא כמו רוב בנות גילך ועדיין "אל יתהלל חוגר כמפתח". אחותי, שחררי ובעיקר סתמי. לכי תתנסי. אם הזוגיות שלך היא לא מספיק מינית,- אז כנראה את לא בזוגיות נשמה, את בחברות מאוד טובה עם נגיעות אפרטיף של תשוקה. תתקדמי.
שנית- באמאשל'ך. די לרצות את האחרים. די במירוץ אחר הלימודים כדי "שתהיה לך עבודה טובה". די להיות מודאגת ממה תעשי ומכמה תרוויחי. בסוף יהיה לך בית משלך. (אומנם בנתניה אבל אל תהיי קטנונית גם אם תבלי עשרים שעות נהיגה בשבוע על כביש החוף).
די לעשות דיאטות כדי להיות "הכי כוסית" (בואי, בר רפאלי את לא) ודי עם האכילות הרגשיות של גלידה עם שוקולד מריר חם שאת מחממת במיקרו. מה לא אמרו לך שזה לא בריא? החימום במיקרוגל הכוונה.
די לרצות להתחתן עם מישהו מעניין, שיש לו מקצוע מכובד (אפילו שסבתא שלך אומרת זאת). די לרצות לבשל כמו אמא שלו. המיונים למאסטר שף הסתיימו חמודה. את תמיד תהיי החיקוי. אף פעם לא המקור. די לנסות לרצות את ההורים שלך מעצם היותך בת אמצעית. את קצת גדולה את קצת קטנה. אבל את הכי מיוחדת. ודי להאשים אותם במה שפסיכולוגים כבר הפסיקו לנתח. את בת עשרים וארבע. ילדה גדולה - תתמודדי.
די לנסות לרצות את עצמך שיהיו לך מליון חברים. גם אם יהיו לך רק עשרה אבל הם יהיו הכי טובים שבעולם, ויהיו לצידך ברע- הם שווים למעלה ממליון שקלים. את יודעת מה, אי אפשר לאמוד את זה בכסף. (וסנני את אלה שבשלב כזה או אחר רצו/רוצים/ירצו/הצליחו לשכב איתך)
די לנסות לרצות את עצמך שיהיה לך חזה יותר גדול, טוסיק יותר קטן ועוד חמישה ס"מ בגובה. פשוט תאכלי פחות. תתאמני יותר. ותפסיקי לקרוא בלייזר.
נקודה נוספת- תתנסי. בא לך שלישיות- זרמי. חילופי זוגות? תעופי. די לפחד מהתשוקות שלך. בא לך לכתוב שירי זימה- בלי שתתייחסי לכל מרימי הגבה- מחר תוציאי ספר שירים כזה שיהיה רב מכר בסטימצקי.
בא לך להציע לבן זוג שלך מערכת יחסים פתוחה? תציעי. מקסימום הוא יברח.
מדליק אותך שאישה תיגע בך? עשי זאת. מה כבר יכול לקרות?
מקסימום תתאהבי בוגינות.
אף פעם לא הבנתי למה נמנעתי מלהכניס צעצועים למיטה. תמיד קיבלתי מבטי בוז מבני זוגי.
אף פעם לא הבנתי מה דפוק בלהתחנן מבן הזוג שלך שייגע בך, עד שהגיע היום שהפסקתי להתחנן, כי הבנתי שיש דברים שפשוט קורים בשתיקה.
(ואם לא, הם קורים ברבנות, בתחפושת של צדיקת גור.)
מקווה שלירון בת הארבעים וארבע תקרא את הטור הזה בעוד עשר שנים ותדע להגיד לעצמה, לעצמי, "בואנה, את טובה!"
כי בינינו, עשו לעצמכם טובה, תכירו אותי כבר להורים.