יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. אתחיל ברעות: לא הרבה השתנה בשנה האחרונה בכל הנוגע להתנהלות הפוגענית של תעשיית האופנה. מידה 46 היא עדיין בגדר אנומליה, מעצבים מקומיים עדיין מתקשים לשרוד וג'ון גליאנו חזר לעצב, שזה דווקא טוב, אבל עבור בית האופנה מרג'יאלה, שזה סתם מוזר. ועכשיו לחדשות הטובות: בכל הנוגע לאטיטיוד - עברה עלינו אחת השנים הטובות ביותר בהיסטוריה של תעשיית האופנה. 


אחרי לא מעט שנים שבהן עולם האופנה נלחם, באמצעות רטרוספקטיבות, תערוכות ושאר ירקות להתקבל כאמנות גבוהה ומעונבת מן המניין, מסתמנת תפנית מפתיעה בעלילה. 

תכירו את ה-LOLcore,המגמה האסתטית-תרבותית הכי שובבה בסביבה, שכוללת מתן לגיטימציה להתנהגות ילדותית (מהז'אנר שהדוגמנית בעלת אלף הפרצופים המטופשים קארה דלווין מתמחה בה), בגדים מלאי צבע והומור וגישה שמחזירה אל המסלולים ואל שיחות הסלון (והרשת) את ערכי הכיף והנהנתנות על פני הכבוד והיומרנות. לא עוד אושיות קפוצות ישבן, חמושות במשקפי שמש כהים בשורה הראשונה - אפילו אנה וינטור, העורכת המבעיתה של מגזין "ווג" האמריקאי (וההשראה לסרט "השטן לובשת פראדה") עשתה סלפי.   


מתמחה בפרצופים ילדותיים. קארה דלווין. צילום: יח"צ ברברי 
 
ריצ'רד גודווין, כתב ה"איבנינג סטנדרד" הלונדוני, סימן בחודש דצמבר את דור הצעירים שמייצג את המגמה ועתיד, לטענתו, לרשת את מקומם של ההיפסטרים. שמם בישראל ובבריטניה - הקיוטסטרים, מלשון Cute. הקיוטסטרים אובססיביים לגבי כל מה שקשור לנוסטלגיה, לדגני בוקר (המעצבת הבריטית אניה הינדמרץ' אפילו הפכה אייקונים של דגני בוקר לתיקי עור בתצוגת החורף הנוכחית שלה), לצבע, לשאלונים של Buzzfeed, לסוכר ולתוכניות ישנות של ערוץ ניקולודיאון. מוקד העלייה לרגל שלהם הוא ה- Cereal Killer café שממוקם בבריק ליין.
 
בניגוד להיפסטרים שמעדיפים להרגיש עליונים על פני כל דבר מבלי להתנסות בו, דור הקיוטסטרים לא מפחד לקחת חלק בחגיגה או להיראות מטופש. אגב, לא מדובר בעוד גל של נערות הרג'וקו יפניות בסגנון תחילת שנות ה-2000. הקיוטסטרים לחלוטין שואבים אלמנטים מתרבות הקוליות של ההיפסטרים (הם למשל, גם ילבשו פריטים של יוניקלו), אבל לנצח יוותרו על הציניות לטובת האופטימיות. ללא ספק, האב הרוחני של ה-LOLcore ככלל והקיוטסטרים בפרט, הוא המעצב ג'רמי סקוט שחולש בעונות האחרונות על בית האופנה מוסקינו והפך אותו לאחד המשפיעים בתחום. בתפריט הקבוע שלו - קולקציות ששואבות מעולמם של ברבי, של מיקי מאוס, של אוכל מהיר ושל סרטים מצוירים.  

 תיק של moschino. האב הרוחני של הקיוטסטרים. צילום: יח"צ
 
כשבועיים לפני השקת הגיליון הנוכחי, יצאנו אני וכתב האופנה של המוסף זהר פורמן לחטט בארכיון "מעריב" עב הכרס. "המשימה" - איתור הגיליון הראשון שיצא אי פעם של המוסף "סגנון". נשמע כמו משימה אפשרית בהחלט, או שלא, שכן אחרי הכל מדובר בארכיון עיתונאי מהתקופה בה מחשבים היו בגדר מדע בדיוני. לאחר חיטוט ידני מתסכל נמצא האוצר - גיליון ההשקה של "סגנון" שראה אור בשנת 1984. להפתעת שנינו, על השער לא התנוססה דמותה של תמי בן עמי חנוטה בבגד ים מבית גוטקס, אלא דמותה של עלמה צעירה ואלמונית בטי שירט עם הדפס של מיקי מאוס. או במילים אחרות, גבירותי ורבותי - ההיסטוריה חוזרת.