סייבר מאנדיי, בלאק פריידי, ביץ’ וונסדי. סתם, את האחרון המצאתי. בכל אופן נדמה ששני החודשים האחרונים של השנה הם החודשים שמבחינת חברות הצרכנות מוקדשים לדילול מסיבי של חשבונות הבנק שלנו. תכננתי להקדיש את הטור הנוכחי לנושא המניפולציה הצרכנית המופלאה, שהיא המכירות של החודשים נובמבר ודצמבר, אבל אני לא מסוגלת לשמוע יותר אף מילה על מכירת אונליין שמפנקת את הלקוחה ב־15% הנחה (יש הנחה יותר עלובה מ-15% אחוזי הנחה? תעגלו ל־20 לפחות) ותלוש לפלאפל ג’ינה. אני רוצה להתעלות מעל הבנאליות העגמומית של חודשי הסיילים, אני רוצה לדבר על משהו גבוה יותר. ראוי יותר. מכבד יותר את האדם שאני ואת הקוראים שלי. ולכן, אני עומדת לדבר על דוגמניות עם אג’נדה.

הדוגמנית האוסטרית ג’אז איגר בת ה־19 החליטה לעשות מעשה ולפנצ’ר במו ידיה את בועת הגלאם של תעשיית האופנה. בסדרה של פוסטים ברשת האינסטגרם חשפה הדוגמנית את המחסור בשינה ואת הלחץ שמופעל על הדוגמניות להיות רזות. לא יודעת מה איתכם, אני לא דוגמנית ועדיין סובלת ממחסור בשינה ומהלחץ של כולם עלי להיות רזה. אבל נו מילא, נשים את הציניות בצד ונמשיך. בסדרה, שהיא תייגה בהאשטאג truthbehindthisshot#, יעני “האמת שמאחורי הצילום”, מיירטת באומץ רב, או באובדניות מעט טראגית, הדוגמנית הצעירה את אושיות התעשייה, מסוכנים ועד מה שהיא מכנה “סטייליסטים אומללים”, וכל זאת כדי לעודד דימוי גוף חיובי יותר בקרב 11 אלף עוקביה. ללא ספק, מטרה ראויה בהחלט. איגר, שהיא מידה 6 בריטית, כותבת על תמונות מרוטשות, עריכה של שיניים לא ישרות והעובדה שהיא חשה לא פעם חסרת ביטחון ומודעת מדי לפגמים שלה. לא באמת משהו שכל בחורה אחרת שמעלה את התמונות שלה לקהל עוקבי האינסטגרם לא חווה. בפוסט אחד היא טענה שבאחת מהסוכנויות אמרו לה שהירכיים שלה רחבות מדי, ובתמונה אחרת היא מספרת שאמרו לה שהיא חייבת לרדת במשקל כדי להתקבל לשבוע האופנה של לונדון. היא אף מספרת בתמונה על העובדה שהיא לחלוטין הורידה מהתפריט שלה מלח, סוכר, שומן ואלכוהול בחודשים שקדמו לשבוע האופנה, כדי לשמר את העור שלה נקי.

ג'אז איגר. צילום: אינסטגרםג'אז איגר. צילום: אינסטגרם

אגב, זו לא הפעם הראשונה שאישה צעירה, יפה ובעלת הרבה עוקבים מחליטה להתהפך על הרשת החברתית. שלא לומר, לירוק לבאר שממנה היא מתפרנסת. בשנה שעברה זו הייתה דוגמנית האינסטגרם אסנה אוניל שהחליטה לחשוף את האמת מאחורי התמונות של האינסטגרם שלה (כמה משלמים לה ואיך היא באמת מרגישה כשהיא מחייכת) ולסנדל לחלוטין את העסק המקוון שלה.

***

אני האחרונה שתגיד שהדרישות מדוגמניות בפרט ומהמין הנשי ככלל לא קשוחות, אבל קצת קשה לי להתחבר לאיגר כשהיא מתלוננת על העובדה שהיא צריכה לקצץ אלכוהול מהתפריט שלה כדי שהעור שלה יהיה חלק בצילומים או במהלך שבועות האופנה. את דוגמנית, מה ציפית שיקרה? שלא תצטרכי עור חלק ומדוגם? אני עיתונאית, האם לא מן הראוי שיצפו ממני להתבטא באופן רהוט? זה המקצוע שלך, את בחרת בו והוא מתמקד באספקט הוויזואלי. כמובן, כפייה להרעבה או ציפיות לא ריאליסטיות ומתעללות הן משהו שאני לחלוטין לא מעודדת. אבל אני לא חושבת שבעולם הדוגמנות המצב יותר טרגי מבכל תעשייה אחרת. מה עם זבניות שעומדות שעות על הרגליים בחנות? מה עם אנשי היי ־טק שחוזרים הביתה חמש שעות אחרי שהילדים שלהם כבר נרדמו? לכל תעשייה יש בעיות משלה, בטח בהתחשב בכך שאנחנו חיים בעולם קפיטליסטי וחומד לצון. אז אני מאוד עצובה שאת סובלת ממחסור בשינה, ליידי איגר, אבל כך גם כל עקרת בית שלישית, והיא לא זוכה להצטלם לשער של ווג, אז בואי תיכנסי לפרופורציות.