"את יכולה לתת לו 20 שקלים לשבוע, למשל, ולהסביר לו שהכסף הזה הוא עבור הדברים הקטנים שהוא רוצה לקנות במכולת בדרך לבית הספר. דברי עם בנך והסבירי לו שדמי הכיס האלה הם האופציה שלו לחסוך כדי לקנות דברים גדולים. אם את נותנת לו 20 שקלים ביום ראשון, ואז ביום חמישי הוא יבוא אלייך ויבקש שתקני לו דברים - אל תקני לו. כנראה שהוא בזבז את כל הכסף בתוך כמה ימים. הגבול הוא גם שלך.
"ילד צריך לעשות עבודות בית קלות כמו לסדר את המיטה או לפנות את המדיח, אז למה הוא צריך לקבל על זה כסף? אם הילד לא עוזר בעבודות הבית, כנראה גידלנו אותו כמי שלא יודע לעזור לזולת ולהתחשב בצרכים של אחרים. כנראה שבכל פעם שהילד קרא לנו - באנו, גם אם לא רצינו. לא לימדנו אותו שגם לנו יש רצונות וזכויות, ואם הילד לא עוזר, אנחנו צריכים לפעול על מנת שהוא יבין שכדאי לו לעזור".
"אני לא שוכחת שיש לי עוד תפקידים מעבר לאהבה לילד, ולפעמים לאהוב את הילד זה לפעול באופן שגורם לו תסכול ואי־שביעות רצון. צריכים לדעת גם להכיל את התסכול של הילד. ההורים מרגישים תחושת אשמה למרות שהם לא אשמים בכלום, אלו דברים שלא ניתן לדעת אותם. הילד יצליח לצאת מזה, אך הוא יעשה זאת אם ניצור לו סביבת חיים נורמלית. לא מרחמים על ילדים, מכילים ילדים, כי רחמים יושבים על המחשבה שהוא לא יכול להתמודד, והוא כן יכול. לא להיכנע לרגשות האשם, זה החלק הקשה".
"ילדים צריכים לשמוע שהמבוגרים בחייהם - ההורים, הסבים והסבתות והדודים - נמצאים עבורם, וכך גם הפחד הכי גדול שלהם מצליח להיכנס לסוג של פרופורציה. אתם צריכים להרגיל אותה לצאת החוצה גם בשעות הערב, היא הרי לא תישאר בבית רק בגלל שהיא מפחדת מהחושך. תנהלו איתה שיחה אחת בלבד בנושא, תמנו את כל הפתרונות האפשריים ותשאלו אותה מה יכול לעזור לה".
סייעה בהכנת הכתבה: עדן בן-ארי.
התרעות פיקוד העורף