חיבת ציונה

ביקור במסעדה, שהיא כמו נווה מדבר בלבה של נס ציונה, הוא אולי לא חוויה קולינרית מרשימה במיוחד, אבל הוא כן נעים ומשפחתי. אפילו הצלחנו לגרום לילדים לאכול אומגה 3. באמצעו של הרחוב הראשי, שהפך ככל הרחובות הראשיים לעמוס ומרעיש, מוביל שביל צר לשמורת טבע - נווה מדבר של ממש - המזכירה שעד לא מזמן נס ציונה בכלל הייתה מושבה ולא עיר סואנת. צמרות עצים גבוהות ומצילות, מאווררי ענק ומוזיקת גלגלצ הופכים את השהות, גם ביום הלוהט שבו הגענו, לנעימה במיוחד.

"ציונה" - שמה המתוק של המסעדה המתוקה - ידידותית לילדים. בספרייה מוצעים לקריאה ספרים משומשים, ומיד עם הישיבה מחולקים צעצועים ופלייסמטים לצביעה עם צנצנת צבעים. כל אלה הופכים את המקום לאטרקטיבי גם למשפחות. איכשהו כל אווירת הקייטנה הזו מסביב הופכת את הילדים לתרבותיים ושקטים, ואנו, ההורים, זוכים לקצת נחת ושלווה. רק החתולים הרבים המסתובבים בין רגלי הסועדים נעים על הגבול שבין חמודים למעיקים, ואחד מהם אפילו הצליח לקפוץ על ברכי הסועדים.

המנות למבוגרים נעו בין רצון טוב לחביבות, "ציונה". צילום: גיא חמויהמנות למבוגרים נעו בין רצון טוב לחביבות, "ציונה". צילום: גיא חמוי

פתחנו במחמאה, נמשיך עם המומנט: מתפריט הילדים נעדרו השניצלונים עקב היותה של המסעדה נטולת בשר. נאלצנו להזמין שניצל דג מוסר (36 שקלים), תוך הימור לגבי האטרקטיביות שלו. רוב הילדים, כזכור, אוהבים אוכל ספציפי ולא פתוחים לאתגרים קולינריים. להפתעתנו הילדים זללו את נתחי הדגים המצופים בהנאה רבה. עם אורז לבן ונקי, בדיוק כמו שילדים אוהבים - וקטשופ כמובן - נדמה שזו אלטרנטיבה ראויה והישג כשהוא לעצמו לנוכח העובדה שהמסעדה הצליחה במשימה לאומית חשובה: האכלת ילדים באומגה 3.

גם פסטת הרדיאטורי ברוטב שמנת (32 שקל) הייתה אטרקטיבית לילדים, הן מבחינת מראה והן מבחינת טעם. מבחינתנו ההורים היא לא עוברת שום מבחן חך, אבל התנחמנו בכמות נדיבה מאוד המספיקה לשלושה ילדים, ואפילו לקחנו שאריות הביתה לארוחת הערב.

המנות למבוגרים נעו בין רצון טוב לחביבות. ברוסקטה סרדינים (במחיר מופרז של 48 שקלים) הגיעה בדמות ארבע יחידות הבנויות לגובה. פלפל קלוי, עגבניות צלויות, נענע, גבינת פטה ומעט מדי סרדינים בערימה גבוהה ולא אסתטית של בליל ירקות הפכו את המנה לבלגן אחד גדול. גם גובהה של המנה לא פרקטי, שכן אחרי ביס אחד כל הברוסקטה קורסת לתוך עצמה והופכת לפירורים. על הברוסקטה הזאת אמרו חז"ל: “כל המוסיף גורע". ברוסקטות מינימליסטיות ומדויקות היו עושות את העבודה טוב יותר.

שתי מנות דגים הזמנו. פילה הלברק (92 שקל) היה מריר למרות היותו עטוף בטפנד לימון ושקדים. מצע הגרטן המצוין מתחתיו מחפה על חיסרון זה ומציל את הדג ממרירותו. פילה הדניס (88 שקל) הוא מנה טובה יותר: הדג נאפה בחמאת שום ונבנה על גבי פולנטה גבוהה. בכלל, עושה רושם שהשף כאן, בניגוד לנס ציונה הבנויה ברובה קומות נמוכות, אוהב גורדי שחקים. קצת ניינטיז, אבל אנחנו זורמים לגמרי.

הקוקילידה (42 שקל) - כשמה כן היא, שתי עוגיות ענקיות ובאמצען גלידה - סיכמה את הביקור: לא מדובר בחוויה קולינרית מבריקה, אבל היא בהחלט נעימה ומשפחתית, ולו היינו מתגוררים באזור בהחלט היינו שמחים להגיע לכאן מעת לעת.


"ציונה", ויצמן 18, נס ציונה, 08-8586565




חוף מבטחים

הקרבה לים, המנות הטריות והעסיסיות ובעיקר הוופל הבלגי הפריך במסעדת החוף "גורדו" בתל אביב כמעט הצליחו להשכיח מאיתנו את החום הלוהט




מקסים פה, במסעדת החוף "גורדו" בחוף גורדון בתל אביב. רצפת דק, כורסאות כחולות, שמשיות לבנות, שני מטרים מהים, נוף כחול ממול - מה כבר יכול להיות רע.

רק דבר אחד מעיב על השמחה: החום. כל כך חם עד שגם בשעות אחר הצהריים, כשאנחנו יושבים במרחק של מטר ושליש מהמאוורר האימתני, משימת הישיבה נראית לנו כעינוי סיני. הזיעה ניגרת מהשיער, החולצה נדבקת לגב, הדבר האחרון שאנחנו צריכים באותו רגע הוא פרגית צלויה. וזה באמת מה שקיבלנו.

התפריט המגוון עונה על הצרכים של כולם, "גורדו". צילום: יח''צהתפריט המגוון עונה על הצרכים של כולם, "גורדו". צילום: יח''צ

התפריט, באופן מפתיע, מגוון מאוד ועונה על הצרכים של כל בני האנוש. דגים, פירות ים, בשרים, פסטות, סלטים וכריכים - מה לא. למרות המגוון, לא מדובר במנות בעלות מעוף, אלא במנות בסיסיות, שנדמה שההישג הכי גדול שלהן הוא שמירה על טריותן בחום ששורר סביבן. מבחינת תיאום ציפיות, בקטגוריה הזו "גורדו" מספקת את התמורה. המנות טריות ועסיסיות, הירקות נראים חיים ותוססים, ולא מבחינים שמסביב יש טמפרטורה של גיהינום.

סלט הקיסר (48 שקל) פשוט ופרקטי. החסה לא קמלה ואיתה נחו בשלום הקרוטונים והנתחים הקטנטנים של אנשובי. לצערנו הרוטב היה דליל מדי ולא מורגש, אבל עדיין מדובר במנה סבירה שטריותה מורגשת. כיפאק היי.

הפרגית הצלויה נמכרת כאן במחיר מופרז של 82 שקל. להגנתה ייאמר שהיא הייתה החלק הטעים יותר בארוחה, בזכות מרינדה פשוטה אך אפקטיבית של צ'ילי ומיונז.

מנת הפרגית הצלויה. צילום: יח''צמנת הפרגית הצלויה. צילום: יח''צ

ואז הגיע הוופל הבלגי. אי אפשר לשים את האצבע במדויק מדוע, אבל מזמן לא התענגנו כך על ופל. פריך וכיפי, עם שוקולד ואגוזים ופירות יער וכמובן גלידת וניל לא רעה בכלל. אולי זה החום, אולי היו אלו כבר הזיות, ואולי זה בדיוק מה שהיינו צריכים לפני שפשטנו את החולצות ורצנו לטבול בים, אבל הוופל הזה שווה כל קלוריה. 


"גורדו", טיילת חוף גורדון, תל אביב, 03-5293929