לאחרונה צופה הציבור בישראל ברצף מתקפות על תפיסות שרת המשפטים איילת שקד מצד משפטנים בכירים המזדהים עם השמאל המשפטי, כגון נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק והיועץ המשפטי לממשלה המכהן יהודה וינשטיין.
התוקפים דוחים את השקפת שרת המשפטים שלפיה איזוני הדמוקרטיה בישראל נפגעים מעודף "משפטיזציה". הם מוסיפים כי אם קיימת פגיעה, היא הכרחית לשמירה על הדמוקרטיה. את ביקורתם מתמצתים המשפטנים המלומדים במונח "פשטנית". כלומר, השרה לא מבינה במה מדובר, ורק מוחותיהם המעמיקים יסבירו לה איפה הדברים בעצם עומדים.
בניגוד לרושם שהם מנסים לייצר, אין למשפטנים אלה מומחיות מיוחדת במה שאינו כולל סוגיה משפטית צרה, אלא נושא המשלב משפט חוקתי, מחשבה מדינית ומסורת פוליטית. ייתכן שהמשפטנים שלנו הוגים יומם ולילה בלימוד פילוסופיה מדינית, אך ייתכן גם שלא עשו כך מעולם. יש אפילו סיכוי שהם לוקים במידה אופיינית של צרות אופקים מקצועית.
לא ידוע על התבטאויות של וינשטיין בנושאי תיאוריה מדינית. ובאשר לברק, ניתן למצוא בין ספריו את "שופט בחברה דמוקרטית" הנוגע בסוגיות אלה, אך חוזר יותר מפעם על קביעה מביכה שלפיה גישת הפרדת הרשויות הקשיחה בסגנון מונטסקייה נחשבת כיום מיושנת ופשטנית. ספק אם ברק קרא את מונטסקייה. אין ספק שלא הבין אותו. אך מדבריו מתברר לפחות שמצב שרת המשפטים לא כל כך גרוע אם היא מוצאת עצמה במחנה הפשטניים יחד עם מונטסקייה. מי שיש לו שמץ מושג על הגות מדינית יודע שמדובר בוויכוח יסודי ומתמשך בין השקפות שונות, ותיאור אחת ההשקפות כ"פשטנית" מהווה הטעיה מכוונת או לחלופין חושף בורות מוחלטת.
דמוקרטיה כשיטת משטר מתקיימת בגרסאות שונות. המשטר האמריקאי אינו דומה לבריטי, שאינו דומה לישראלי. בכל דמוקרטיה מתפקדת יש עקרונות יסוד קדם־דמוקרטיים שעליהם היא עומדת. בארצות הברית זהו פדרליזם הנותן ייצוג יתר למדינות קטנות. בבריטניה אלו מלוכה וייצוג הכנסייה בפרלמנט. בישראל, היותה מדינת הלאום של העם היהודי. כלומר, דמוקרטיה אמיתית מושתתת תמיד על מערכת ערכים המכוונת ומגדירה אותה: "רפובליקה פדרלית", "מלוכה חוקתית", "מדינת לאום".
הערכים שעליהם מבקש השמאל המשפטי להשעין את הדמוקרטיה הישראלית מכונים "ליברליזם". עיקרם אמונה בזכויות טבעיות, באינדיבידואליזם ובפריטת כל סוגיה לשיקול רציונלי בלבד. זו אמונה לגיטימית, וחטאם של וינשטיין וברק הוא בניסיונם לזהות אמונה זו עם דמוקרטיה, במקום להודות בהיותה עוד עמדה פוליטית וחברתית. ישנן חלופות לערכי הליברליזם. ביניהן מערכת הערכים השמרנית, שבהקשר הישראלי גורסת מחויבות של הדמוקרטיה לשמירת זהותה הלאומית של המדינה.
לפי הליברליזם, חוק המסתננים בטל בשל פגיעתו בזכויות טבעיות, בעוד לפי ערכי השמרנות הוא רצוי מפני שהוא מגן על הביטחון והזהות הלאומית. שתיהן עמדות פוליטיות לגיטימיות בדמוקרטיה – אך מה שאינו לגיטימי הוא ניסיון השמאל המשפטי לצייר עמדה אחת כזהה לדמוקרטיה, ואחרת כפשטנית ואנטי־דמוקרטית.
הכותב הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים.