אני בת 60. התחלתי לעשן בגיל 22, ומאז אני מעשנת קופסה ליום ולפעמים אפילו יותר. חברתי עברה טיפול במכון אברהמסון והצליחה להפסיק לעשן. גם אני רוצה מאוד להפסיק, אבל זה קשה לי, מכיוון שאני אוהבת את זה. כיף לי לעשן עם חברותי, אני נהנית לשתות קפה ולעשן, וכמובן שאני חייבת סיגריה אחרי כל ארוחה. ביום הכיפורים ניסיתי להפסיק, אבל היה לי קשה מאוד וישנתי כל היום רק כדי לא לסבול. כולם אומרים שהכל מתחיל בראש, אבל במקרה שלי הראש אומר לי “את נהנית מזה, את אוהבת לעשן”. איך אפשר להיגמל? והאם מדובר בטיפול חד־פעמי?

“חברתך היא הוכחה לכך שהדבר אפשרי ושאם רוצים להפסיק אז הכל בראש. אם בן אדם לא רוצה להפסיק אז אני לא מוכן לטפל בו, כי אני חושב שאין טעם להכריח מישהו לעשות משהו נגד רצונו. מגיעים אלי כל מיני אנשים מכל שכבות הגילים, לפעמים ילד מביא את אמו וטוען שעשן הסיגריות מפריע לו, ולפעמים מגיעה אמא שמתלוננת על כך שבנה התחיל לעשן. בשני המצבים המטופלים לא באמת רוצים להפסיק, ולכן הטיפול יכול להחזיק מעמד שבוע, חודש ואפילו שנה, עד שיום אחד מגיעה השאכטה, וברגע שהחומר הכימי חודר לגוף, ההתמכרות מתעוררת לחיים ומשם הדרך לעישון קבוע היא קצרה.

"הנקודה היא לא החשיבה מהראש אלא קבלת ההחלטה, וכדי להצליח לקבל החלטה הדרך הטובה ביותר היא לקחת דף נייר, לחלק אותו לשניים ולכתוב בכל צד את הדברים השליליים ואת הדברים החיוביים שקיימים בעישון. לאחר מכן תוכלי לערוך השוואה ולקבל את ההחלטה בעצמך. אני רוצה שהדף הזה ‘יסתכל’ עלייך בחזרה, ותיווכחי לגלות שהצד החיובי יכלול מעט מאוד סעיפים ויסתכם בכיף והנאה עם חברות. גם אני יושב בבתי קפה עם חברים, ואנחנו לא מעשנים. הקפה הוא אותו הקפה וההנאה עצומה אף על פי שגם הקפאין עצמו הוא חומר מעורר שגורם להתמכרות. את מעשנת קופסה שלמה כ־40 שנה, לא כולל אירועים משפחתיים ובילויים, כך שאת מודעת לכמויות הסיגריות.

"הטיפול במכון אברהמסון הוא חד־פעמי וברוב המקרים המטופל נגמל תוך פגישה אחת בלבד. 80% מהאנשים שמגיעים אלי מצליחים להיגמל, מאבדים את החשק ואת הדחף לעשן, ויש כאלה שלא יכולים להריח את האצבעות שלהם או לא מסוגלים להתמודד עם הריח שנדבק למכונית שלהם. אני לוקח בחשבון שהגוף הוא רק חלק מהבעיה ויש גם הצדדים המחשבתיים, הרגשיים והנפשיים. מדובר בטיפול הוליסטי שנוגע לכל המערכות בכל הרמות החל בצד הפסיכולוגי ועד האצת המערכות בגוף. את צריכה להבין שמי שרוצים להמשיך לעשן הם אותם רצפטורים שקיימים במוח שלך ורוצים ‘לאכול’ עוד ועוד ניקוטין. בניגוד לרצפטורים האלה, את דווקא כן רוצה להיות בריאה, לטייל עם נכדייך וליהנות מהחיים ולא לשבת על כיסא גלגלים מחוברת לבלון חמצן. זה הזמן להתעורר ולקבל החלטה”.
אפילו שאני נורא מתבייש, אזרתי אומץ, ואשמח אם תוכל להסביר ולהרחיב מעט בנושא ההתמכרות לאוננות. האם ניתן להיפטר מההתמכרות הזו?

“אני מקבל פניות רבות בנושא ההתמכרות לאוננות, ורובן הן פניות אנונימיות מכיוון שאנשים מתביישים לדבר על הנושא וגם לא רוצים להיחשף. ישנם גם אנשים דתיים שפונים אלי. ההתמכרות לאוננות תלויה בכל מיני דברים כמו גיל, כמות הפעמים וגם המצב המשפחתי. קשה לענות על השאלה הזאת באופן כללי מכיוון שעל כל מקרה אני עונה בצורה שונה. ההתמכרות קשורה לחומרים כימיים, אנדורפינים, אדרנלין וחומרים כימיים חיצוניים ופנימיים, ובכל מקרה ניתן להיגמל וניתן למצוא דרך חלופית ופתרונות שונים לכל מצב”.
בעלי אוהב לשתות קוניאק. יש לו אוסף של בקבוקים מסוגים שונים מכל רחבי העולם, והדבר הפך להיות התחביב העיקרי שלו. הוא נוהג לשתות כוסית בכל ערב, ולפעמים יושב עם חבריו ושותה גם איתם כוסית. אני מוטרדת מכך שהתחביב הזה הולך ותופס נפח משמעותי בחייו. האם ייתכן שהוא אלכוהוליסט בפוטנציה?
“תחביב זה דבר נחמד, אבל לפעמים השימוש במילה תחביב הוא רק סיפור כיסוי להתחלתה של התמכרות. כדי לדעת אם אכן מדובר בהתמכרות, צריך לבדוק האם בעלך יכול להחזיק מעמד שבועיים שלמים בלי התחביב שלו. הוא בוודאי יגיד לך שאת טועה ושזה סתם תחביב נחמד, אבל ברגע שהוא שותה כוסית אחת ביום ואז שותה כוסית נוספת עם חבריו, אז הוא בדרך להתמכרות בטוחה. לצערי אני פוגש אלכוהוליסטים בשלב מאוחר יותר, כאשר הבקבוקים כבר ריקים. בדרך כלל הם חוזרים על המנטרה ומתעקשים שמדובר בתחביב, אף שבפועל הם לא מסוגלים להירדם בלי לסיים בקבוק שלם”.