אני חווה לאחרונה חוויה שלדעתי אני אמורה לקבל ממנה שיעור, אולי אף שיעור הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לי. בגיל 18 הייתי חלק מקבוצת חברות מאוד טובות עד שהכל התפוצץ, כי הייתה סיטואציה מסוימת שבה מאוד התאכזבתי מההתנהגות שלהן כלפי וניתקתי לגמרי את הקשר עמן. לא מזמן חוויתי מקרה מאוד דומה עם קבוצה של חברות קרובות, שאליהן התקרבתי ואף בטחתי בהן. שוב קרה משהו שגרם לי להתאכזב מהן מאוד והחלטתי לנתק עמן את הקשר. אני רוצה להבין למה קורה לי בכל פעם בדיוק אותו הדבר?
"כדי להבין למה זה קורה לך, וגם חוזר על עצמו, צריך לחזור לילדות, לדו־שיח שהיית מנהלת עם ההורים שלך. על פי 'בראייה אחרת' אנחנו מביאים מהיחסים הקודמים שחווינו בילדות את אותם המאפיינים למערכות היחסים שאנו מנהלים כאנשים בוגרים. אם אנחנו לא עושים טרנספורמציה מחשבתית עמוקה לגבי יחסים, אותו השיעור חוזר אלינו בגדול כדי שנוכל לעשות שינוי. כנראה אמא שלך לא ניסתה להבין אותך וגם לא היו לה כלים נכונים לנהל את הדו־שיח ביניכן. יכול להיות שהיא הייתה נוגעת לך בנקודות הכי כואבות, ומה שהיה בילדות המוקדמת שלך לא היה דו־שיח אלא רק מונולוג. מה שקורה כיום הוא שאת מביאה את אותן מערכות יחסים שהיו לך עם אמך ואביך למערכות היחסים הבוגרות שלך, ולכן הדבר חוזר על עצמו. ההורים שלך היו צריכים לחפש דרך שתקשיבי להם, אבל נראה שלא היו להם הכלים לעשות זאת, ועכשיו נוצרה לך בעיה של יחסים מול אנשים זרים. העניין הוא שאנשים זרים לא חייבים לנו דבר, גם אם מדובר בחברים, עדיין, זה לא כמו יחסים כמו בני משפחה, כלומר, את לא מספיק חשובה להם כמו משפחה. אנשים זרים רוצים להגיע לדו־שיח מוכן, הם לא רוצים ללמד אותך או לחנך אותך, הם בעיקר רוצים להראות לך כמה שאת לא מתקשרת וכמה שאת לא מבינה. לכן, את צריכה ללמוד איך לתקשר עם אנשים בצורה של דו־שיח. זאת עבודה עצמית על עצמך. קודם כל, את צריכה להגיע למערכות יחסים עם אנשים ממקום של חוסר שיפוט כלפיהם. הם בסדר, וזה לא העניין. את פשוט מקבלת כמו בתמונת מראה הפוכה את התקשורת שהייתה לך עם הורייך וצריכה למצוא את הכלים הנכונים כדי לדעת איך ליצור תקשורת שבה יקשיבו לך. בחברות צריך להיות דו־שיח. צריך להקשיב וגם לבקש שיקשיבו לך. את צריכה לדרוש מאנשים את היכולת להביע את דעתך ואת צריכה ליצור דו־שיח בלי להיות טוטאלית. את צריכה להפוך את זה, ולהיוולד מחדש לתקשורת איתם. מדובר בתהליך ארוך שייצור את השינוי המיוחל".
במשך 15 שנים עבדתי כשכיר, ואחר כך פתחתי עסק כעצמאי שעובד כ־20 שנים עד היום. כתוצאה ממצבם של הורי, הזנחתי קצת את העסק, ועכשיו המצב שלו בעייתי ואני רוצה לשפר אותו. במשך כל השנים אומנם עסקתי תמיד באותו תחום, אבל אני גם מה שנקרא יזם בנשמה, חוזה דברים שאמורים לקרות ומנסה ליזום דברים חדשים בכל מיני תחומים, וגם בתחום של העסק שלי. יש לי הרבה רעיונות לעסקים, אבל אני לא מצליח לממש אותם, ואני רוצה לדעת האם אני מסוגל ליזום את כל אותם הדברים שאני רואה בחזוני?
"להיות איש חזון אינו דבר פשוט. הרבה פעמים קורה שאנשי החזון ממציאים דברים טרם זמנם, ולכן הם בעצמם לא מצליחים ליהנות מהמצאתם. עם זאת, יש גם אנשי חזון שמצליחים לממש את החזון שלהם עוד בתקופתם, ולרוב מדובר באנשים מאוד חזקים רגשית. לדעתי זאת בדיוק הבעיה שלך. יש לך ניתוק רגשי משמעותי, ולא משנה מה תעשה, אתה קודם כל צריך לטפל בעניינים הרגשיים שלך כדי להצליח. אתה צריך לטפל במה שנקרא 'הביוב שלך', שהוא לצורך העניין כאן - הרגש. כלומר, אתה צריך להתנקות. אתה כל הזמן רץ קדימה במקום לטפל בביוב שהתקלקל אצלך. כאשר עולים וצפים דברים ואני רוצה לפתור את כל הבעיות וליצור משהו חדש ונקי, אני צריך לטפל קודם כל בביוב. אולי לשם כך צריך לקחת איש מקצוע או אדם נוסף שיכול להיות שותף. כלומר, ייתכן שאם תיקח לך שותף שמתאים לך ומתלהב מהרעיונות שלך, שיהיה גם איש של ביצוע, אולי כך בעזרתו תוכל להוציא את כל הרעיונות שלך לפועל".
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, בכל יום שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה".