יש אדם מסוים שרוצה למכור לי סוג של אשליה. כמאזינה קבועה עשיתי כבר עבודת התפתחות בעזרתך, ואת רוב האשליות שזיהיתי השלתי מעלי, אבל עם האשליה הספציפית הזאת שהאדם הזה מנסה לשווק לי יש לי בעיה, כי הוא בכוח מנסה לגרור אותי לתוך האשליה שלו כדי שאאמין בה לגמרי, אבל אני מסרבת להיות שם איתו. אני לא רוצה ליפול בפח הזה. מה אני אמורה לעשות איתו?

"אולי האדם הזה לא כל כך קשור למה שאת חושבת, ולכן את צריכה לשחרר כי הוא לא באמת יכול להשפיע עלייך כמו שאת חושבת. אם אדם רואה את השיעור שעומד לפניו, איך הוא יכול ליפול בפח? נניח שהיה לך שיעור עם אדם דומה לפני כ־20 שנים, היחס אליו אז היה שונה מהיחס שלך כיום, כי את לא אותה אישה שהייתה לפני 20 שנים, אז ממה את מפחדת? החשש שלך מעיד על כך שאת עדיין מפקפקת במי שאת כיום. למעשה מדובר במצב שבו גוררים אותך לראות איך את מתייחסת לדברים. היחס שלנו הוא זה שמשנה את הדברים, ולא בני האדם האחרים שמשתנים. כי אנשים לא יכולים להשתנות באמת, אלא אני זה שיכול לשנות את היחס שלי לדברים מתוך ההבנות שלי ומעצם העובדה שאני משנה את היחס שלי אל דברים, הדברים משתנים – זה הכל, וזה מאוד פשוט. את צריכה להבין שאת לא כל כך קשורה לאדם הזה כמו שאת חושבת ושהוא לא יכול לשלוט בך כמו שאת חושבת. את צריכה להתייחס אליו כאל מישהו שלא באמת יכול לשלוט בך, מאוד פשוט. בואי נדבר על שליטה – כשאני נותן מקום למישהו בחיי, הוא שולט בי.

"אם מישהו רוצה להעליב אותי ואני מקשיבה לעלבונות שהוא מטיח בי, אז הוא למעשה שולט בי. אם מישהו מנסה להיות מיסיונר כלפי ואני מקשיבה לו, אז הוא שולט בי. אם מישהו מנסה להחדיר דעה שאני לא רוצה לשמוע כי הדעה הזאת הפילה אותי בעבר בפח, אבל אני בכל זאת מקשיבה לו, אז כך הוא שולט בי. המסקנה – לא לתת לו מקום בחייך. לתת מקום הכוונה היא לא לא לדבר עם האדם, אלא לא לתת מקום לדעות שלו ולא להסכים להן. התפיסה של 'בראייה אחרת' אומרת שדו־שיח בין בני אדם הוא דבר מאוד חשוב, אני לא חייב להסכים אבל אני צריך לקבל בני אדם. את למעשה הסכמת עם אותו אדם, וזה מה שמפריע לך, שקיבלת אותו. השינוי שאת אמורה לעשות מול אותו אדם הוא לא להסכים עמו ועם דעותיו, אבל כן לקבל אותו. לכן, פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה עמו כי יש לך דעה אחרת. נקודה".
 

אני גננת במקצועי, ושמתי לב לדבר חריג אצל אחד הילדים בגן. כאשר הילדים מציירים, רובם משרבטים שרבוט יחסית גדול על גבי הנייר, למעט ילד אחד בגיל 3 שממלא את כל הדף בכתמים צבעוניים קטנטנים וחוזר מדי יום על אותו הציור. אני יכולה להעיד על הילד שהוא מאוד ביישן ובנוסף גם אלרגי לאגוזים וליוד. אשמח אם תעזרי לי לפענח את הציורים של הילד, מה לדעתך הוא משדר לעולם?

"אני יכולה לומר שהעובדה שמדובר בילד ביישן, שמשרבט כל הזמן את אותו האיור באופן דומה, אומרת שייתכן כי הוא מבקש סוג של שגרה שתאפשר לו לגדול, כי אולי השגרה שקיימת אצלו בבית אינה מאפשרת לו לגדול. הוא מבקש ומבטא זאת באמצעות אותן הצורות שהוא משרבט על הדף, אולי כוונתו היא לאותן הדמויות בביתו, אולי הוא מבקש שאותם הורים יבואו לקחת אותו בכל יום מהגן, ולכן הוא מצייר את אותן הצורות ואת אותם כתמים שוב ושוב. חוסר השגרה בבית מונע ממנו ליצור יחסי אמון, ולכן הוא מאוד עצור והכתמים הצבעוניים הקטנטנים מראים גם על חוסר היכולת שלו להיות אופטימי קצת יותר. חשוב לי להבהיר שאני לא מכירה את הילד ושמדובר רק בהשערה שלי על סמך הציור המונח לפני, לכן אני ממליצה לך לדבר עם ההורים של הילד ולבדוק מיהן הדמויות שנמצאות בשגרת חייו. צריך לברר מהי השגרה הקיימת בבית, האם מכבדים את הצרכים של הילד, האם הוא ישן באותו מקום בכל לילה והאם יש אווירה בבית שבה מנסים ליצור יותר אופטימיות ורבגוניות, יותר חוש הומור ויותר שמחת חיים. לצערי, על פי הציור נראה כי יש מחסור בכל הדברים הללו בביתו כי נראה שהוא רואה כתמי צבע מאוד מצומצמים בחייו. כדאי לבדוק זאת מול הוריו. שיהיה בהצלחה".