מה ההבדל בין התמכרות פיזית לניקוטין להתמכרות התנהגותית לעישון?

בהתמכרות פיזית הכוונה היא להתמכרות כימית שנוצרת בתוך המוח, ואילו התמכרות התנהגותית מתבטאת בהרגלים ובהתניות שונות. חומר הניקוטין הוא חומר ממכר, ולאחר שהגוף מכיר אותו הוא רוצה ממנו עוד, ואז צריך להגדיל את המינון שלו יותר ויותר וכך נוצרת ההתמכרות הפיזיולוגית.
ההתמכרות הכימית הנוירולוגית לניקוטין גורמת לכך שהמוח משחרר חומרים נוספים, ולכן חשוב לדעת שיחד עם הניקוטין, נכנסים עוד חומרים כימיים שגורמים לנזקים, למחלות וגם למצב של מתח תמידי שנמצא אצלנו כל הזמן ברקע, כמו חוסר השקט שאנו מרגישים. לכאורה הדבר היחיד שיכול להרגיע אותו הוא עישון של סיגריה נוספת, אך מדובר בטעות נפוצה, כי הסיגריה מצליחה להרגיע אותנו רק לכמה דקות, ושאר החומרים שיש בטבק שוב יוצרים אצלנו את הרגשת אי השקט וחוסר המנוחה, וחוזר חלילה.

ההתמכרות ההתנהגותית מתבטאת יותר בדברים שקשורים להתניות. יש המון התנהגויות הנלוות לעישון הסיגריה, כמו למשל לשתות קפה בכל פעם שמעשנים סיגריה, או לעשן רק במצב רגשי ספציפי, או לעשן תוך כדי נהיגה וכדומה. מדובר בהתנהגויות שנובעות מכך שאנשים שמעשנים חייבים לשים משהו בפה אם אין להם אפשרות לעשן, ומחפשים תחליפים כמו ללעוס מסטיק או לאכול שוקולד, כי הצורך האוראלי שולט בהם. 
לסיכום, אפשר לומר שאין ממש הבדל בין התמכרות פיזית לניקוטין לבין התמכרות התנהגותית, כי הן תמיד הולכות ביחד. כלומר, ככל שמתמכרים יותר לניקוטין, כך גם ההתנהגויות שקשורות לעישון הולכות ומתגברות. לכן הדרך היחידה שבה ניתן לפרוץ את המעגל הזה היא רק על ידי הפסקת העישון לחלוטין.
אני חושב שאני מכור לשוקולד. בכל פעם שאני מתחיל לאכול חפיסת שוקולד אני לא יכול להפסיק עד שאני גומר את כל החפיסה או שיש לי טעם רע בגרון. לפעמים רק המחשבה על שוקולד מיד גורמת לי לחפש שוקולד זמין. מה אני יכול לעשות בשביל להתגבר על זה?
אתה מתאר מצב של התמכרות לכל דבר, לא רק לשוקולד. להתמכרות הספציפית הזאת יש פתרון טבעי שיכול להוביל להורדת המינון של כמות השוקולד שאתה אוכל. לוקחים קקאו טהור ומערבבים אותו עם דבש או סילאן. אפשר להוסיף לזה גם טחינה גולמית ולייצר סוג של חלבה או שוקולד טבעי, כפי שמכינים כדורי שוקולד. רק שכאן מדובר בממתק ללא סוכר, כי הסוכר עצמו הוא חומר ממכר. 
תכין לך כדורי קקאו קטנים ושמור אותם במקרר לרגע שבו יופיע החשק העז לשוקולד. זו דרך מעולה לצאת מההתמכרות כמו שלך, אף על פי שכמו בכל התמכרות,  הדרך הכי טובה להיגמל היא להחליט להפסיק לגמרי. לכן אם אינך מצליח להיגמל בעצמך, כדאי תמיד לפנות גם לעזרה מקצועית. בהצלחה.
אני מכור למשככי כאבים ונוטל זה כשישה חודשים סבוטקס, שהוא תחליף לאוקסיקונטין שאותו נטלתי קודם. הגעתי למסקנה שהכדור הנוכחי הוא תחליף לא מוצלח לתרופה הקודמת ושלמעשה החלפתי התמכרות אחת בהתמכרות אחרת קשה יותר. משיחה שקיימתי עם אנשים שנוטלים סבוטקס, מתברר שהגמילה ממנו קשה אף יותר מהרואין, לכן החלטתי להחליף את "המפלצת" הזאת על ידי נטילת אוקסיקונטין, כדי שאוכל לעבור תהליך גמילה קל יותר. האם זה אפשרי?
בהתמכרות למשככי כאבים, ברגע שמתחילים לעבור מכדור לכדור, למעשה ההתמכרות הפיזית נמשכת, ולכן הדרך היחידה לצאת מזה היא אך ורק על ידי גמילה מוחלטת.
אם אדם מקבל החלטה שהוא לא נוגע יותר בחומר כימי כלשהו, הגוף יצליח להתנקות מהחומר הזה, אבל מאוד קשה לעשות זאת לבד. אנשים שעוברים תהליך גמילה ממשככי כאבים חווים קריז קשה, שמתבטא בכאבים פיזיים בשרירים שאליהם מתלוות גם הזיות. לכן רוב אלו שמנסים להיגמל לבד נשברים לאחר יום או יומיים.
זאת הסיבה שמומלץ לבקש עזרה ותמיכה צמודה במהלך כל תהליך הגמילה. חשוב להבין שאין טעם להחליף כדור בכדור, אלא לעבור גמילה מוחלטת. כל מה שצריך הוא לקבל החלטה ולהשיג תמיכה של שני אנשים מאוד קרובים, לפחות למשך שלושת הימים הראשונים בגמילה.
התהליך שאדם המכור לחומר כימי כלשהו עובר ביום הראשון לגמילה הוא ירידה של 20% מהחומר במערכת הדם מהרגע שבו הוא מפסיק לגמרי. אחר כך, 20% הבאים הם לא מתוך 100%, אלא מתוך ה־80%. וכן הלאה. מדובר בירידה של כ־50% מהחומר במערכת הדם בתוך שלושה ימים בלבד.
כדאי להקדיש לכל התהליך עצמו עוד כמה ימים, כלומר בסך הכל שבוע ימים, שבהם אתה צריך להקיף את עצמך בבני משפחה ובחברים קרובים שיוכלו לתמוך בך כאשר אתה חווה קושי. בנוסף, ניתן להשתמש להקלה בכאבים בתרופות קלות כגון אקמול. שיהיה לך המון בהצלחה.
מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, בכל יום שישי ב־07:00 ב"רדיו ללא הפסקה".