טיפולים כימותרפיים נחשבים כבר הרבה שנים כשנויים במחלוקת, ולא מעט חולי סרטן מבקשים להימנע מהם בטענה שהם גורמים להם יותר נזק מתועלת. כעת נראה שטענתם מבוססת על ממצאים מדעיים. פרופ' יובל שקד מהפקולטה לרפואה בטכניון ערך לאחרונה מחקר שהוכיח כי אחת הסיבות להישנות הגידול היא תגובת הגוף לטיפול. הגוף, למעשה, מתגייס לטובת הגידול הסרטני, ובכך גורם לא רק להישנותו של הגידול אלא גם להגברת האגרסיביות שלו וליצירת גרורות סרטניות. 

עד כה הוסברו תופעות אלה בכך שתרופות כימותרפיות אינן סלקטיביות, כלומר פוגעות לא רק בתאי הסרטן אלא גם בתאים בריאים, והגוף מנסה לתקן נזק זה. 

במחקר, המתפרסם בכתב העת The Journal of Pathology, מראה פרופ' שקד כי אפילו טיפול סלקטיבי, ממוקד מאוד, הפוגע כמעט רק בתאים הסרטניים, גורר תגובה דומה של התגייסות הגוף לטובת הגידול. "מתן תרופה אנטי סרטנית הוא התערבות אגרסיבית מאוד בגוף", מסביר שקד. לדבריו, "זו הסיבה שהגוף מגיב לכימותרפיה כפי שהוא מגיב לטראומה. כך נוצר אפקט של חרב פיפיות: הטיפול הכימותרפי אומנם מחסל את התאים הסרטניים, אבל גם גורם להפרשת חומרים המקנים לגידול עמידות. במחקר האחרון מצאנו כי גם טיפולים סלקטיביים יותר, עם תופעות לוואי פחותות, גורמים לתגובות פיזיולוגיות המגבירות את האגרסיביות של המחלה".

המחקר נערך בעכברים הסובלים ממיאלומה נפוצה (Myeloma), מחלה ממארת של תאי הפלזמה המיוצרים במח העצם ומתפשטים בגוף דרך מערכת הדם. עכברים אלה טופלו בתרופה האנטי סרטנית הסלקטיבית וֶלקֵייד (בורטזומיב). תרופה זו, ראוי לציין, פותחה על בסיס תגלית האוביקוויטין, שזיכתה את הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר מהפקולטה לרפואה בטכניון בפרס נובל בכימיה לשנת 2004. כיום היא התרופה העיקרית המשמשת בטיפול במיאלומה נפוצה.

השלב הבא שעומד לפני החוקרים: עיכוב המנגנון המעצים את הגידול. לצד הממצאים העגומים של המחקר מציג שקד גם תקווה משמעותית. "הבנתם של מנגנונים המעצימים את הגידול ומאיצים את התפשטות הגרורות תאפשר לנו לפתח שיטות לעכב אותם", אומרים החוקרים.

לאחר שגילו את המנגנון האמור גרמו החוקרים לעיכוב של הפקטור המופרש, מה שהוביל לירידה בהתרבות התאים הסרטניים. כעת עובד שקד על דרכים שונות לעכב את תגובת הגוף לטיפול.

את המחקר הנוכחי הובילה ד"ר עפרת ביאר כץ, דוקטורנטית במעבדתו של שקד המתמחה בהמטולוגיה בקריה הרפואית רמב"ם, ושותפים בו פרופ' אירית אביבי מהמחלקה ההמטולוגית ברמב"ם ופרופ' יוסף ירדן ממכון ויצמן למדע. במחקר תמכו האיחוד האירופי (מענק ERC) ומשרד הבריאות הישראלי.