אני בן 30, בעל תואר ראשון, ומעוניין לעבוד בשיווק בחברות פרסום במדיה. כבר חצי שנה אני מחפש מקום שמתאים לי, מוצא, ואז משהו מתפקשש בראיון העבודה. יש לי ביטחון עצמי, אני יודע מה אני עושה ומאמין במה שאני עושה, אבל משום מה בראיון העבודה אני מוצא את עצמי חסר מילים. שואלים אותי שאלות, ואף שאני מתכונן מראש, אני לא מצליח לענות עליהן. מה עליי לעשות?



“מדובר בתופעה ידועה. כשאנחנו מגיעים למקום שבו מחירי הביצוע יקרים לנו, הפחד שלנו מכישלון מתעורר, ואנחנו מתחילים לתפקד בצורה שונה ממה שהתנהגנו בדרך כלל. דוגמה טובה לכך היא בפנדלים. למשל שחקנים כמו מסי ומראדונה שלא מפספסים פנדל אחד באימון, אבל ברגע הקובע במשחק מפספסים מדי פעם. בדקו את התופעה כאשר חיברו אלקטרודות לשחקני כדורגל ומצאו כי באימונים, החלק במוח שאחראי על הבעיטה הוא החלק במוח שמבצע את הפעולה באופן אוטומטי. במהלך משחק, כאשר השחקן לחוץ, מצאו שהחלק במוח שבעט את הכדור היה חלק שונה לחלוטין מזה של האימון. מכך ניתן ללמוד שכל הניסיון שיש לשחקן אינו רלוונטי כאשר השחקן לחוץ כי החלק במוח שפעיל באותו רגע שונה מהחלק במוח שאחראי על האימון השגרתי. במקרה שלך, אתה מתאר נבואה שמגשימה את עצמה.



כשמבקשים ממך לא לראות לימון צהוב, מה שתראה זה לימון צהוב. אתה נכנס לסיטואציה של ראיון עבודה כך שפעולות התפקוד שהיו לך בראיונות הקודמים נשמרות והופכות להיות קשות יותר מראיון לראיון. אני מבקש ממך ללמוד לא להתאמן על להגיע מוכן, אלא להתאמן על הקשבה נקייה. הקשבה נקייה משמעותה להתיישב ולהציג את עצמך: ‘היי, נעים מאוד, אני לרשותכם, בואו ותשאלו אותי מה שתרצו לדעת, באתי לספק מידע’. ואז אתה זז אחורה עם הגב, לוקח נשימה ופותח את האוזניים. אם תבין שאין לך מה לאבד, כי הראיונות שאתה עושה אינם טובים כעת, ותתחיל להתאמן בלהקשיב - אתה תצליח. הישען לאחור, קח נשימה עמוקה ותרגיע את עצמך. כשישאלו אותך: ‘מדוע אתה חושב שצריך לקבל אדם כמוך לעבודה?’ אתה לא צריך לרוץ ולחשוב על התשובה הנכונה. קח אוויר ותענה תשובה אותנטית. חפש מה אתה יכול לספר על עצמך בביטחון ותאמר אותו בראיון. המראיין לא רוצה שתגיד לו מה חסר לו במשרד, הוא רוצה להכיר אותך. אתה מכיר את עצמך הכי טוב. אל תענה מה שאתה חושב שרוצים לשמוע. תהיה פשוט, אל תשתמש במילים גדולות, אל תנסה להרשים, המראיין יתרשם ממך אם תהיה אותנטי כפי שזמר שעסוק בלהתרגש מעצמו לא מרגש את הקהל. כשהוא אותנטי הוא מרגש”.



אני נשוי פלוס ילדה. אשתי לא עובדת כבר שנתיים, אין לי הלוואות או חובות, ואנחנו גרים בשכירות. האם לדעתך כדאי לי להירשם למחיר למשתכן?


“הכיוון הזה נוראי. גם אם אשתך תצא לעבוד והילדה תהיה בגן, אתה ביום אחד תהיה ממונף בהחזרים של כ־5,000 שקלים בחודש, ומהר מאוד תמצא את עצמך מול שוקת שבורה, תשלם הון עתק, ולבסוף אולי תגלה שהדירות האלה לא כדאיות. אני חושב שאתה חי נכון, ובמקומך הייתי לוקח את הכסף ומשקיע אותו בצורה אחרת. כשאשתך תתחיל לעבוד, קח את הכסף ותחסוך אותו. אתה תראה בקרוב שמחירי הדירות הולכים לרדת. עכשיו זה לא הזמן לרכוש דירה”.



בני בן ה־30 חלה לפני כעשור במחלה שאינה מאפשרת לו לתפקד באופן עצמאי. רכשתי דירה שנייה בתקווה שיהיה לו רכוש. כרגע הוא שוהה בהוסטל בתל אביב ומעוניין להישאר בעיר. מכרתי את הדירה שרכשתי עבורו כדי לקנות לו דירה בתל אביב, אבל פער המחירים משמעותי מאוד ואיאלץ לקחת משכנתה כדי לעשות זאת. מה אתה ממליץ לעשות?



“בשלב הזה את לא יכולה לרכוש לבנך בית בתל אביב בנוסף לבית שבו את גרה כרגע. אנחנו לא יכולים לדעת מה ילד יום, ולכן אני ממליץ כבר עכשיו לרשום לך צוואה, ובה את מציינת אפוטרופוס או מנהל נכסים מטעמך שהוא האחראי לטפל בנושא אחרי מותך. אבל דעי לך שלא לעולם חוסן. את צריכה כבר עכשיו לטפל בנושא. מעבר לזה, אם בנך יוצא מההוסטל, האפשרות שנראית כרגע הכי רלוונטית היא שכירות, אפילו עם שותפים. בשורה התחתונה, הכל מתחיל ונגמר בשאלה עד כמה את מוכנה למתוח את גבולות היכולת שלך. אפשרות נוספת היא רכישת דירה בארצות הברית, ששם התשואה היא הרבה יותר גבוהה. עוד אפשרות היא לפתוח תיק השקעות שיניב לך הכנסה יפה אם תנהלי אותו בצורה נכונה”.



מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־8:00 ב־103FM



עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי