"אנחנו, האחיות, לא ישנות בלילות”, מודה טובה דביר, אחות מומחית גריאטריה ויו”ר עמותת “אחיות לקידום הסיעוד הגריאטרי בישראל”. “אנחנו מרגישות שמחפשים אותנו ומחכים לנו בפינה על הפרסום הבא של עוד התעללות. כך מצדיקים ומחמירים את המצב של מחסור בעובדים ושל תקציב בלתי אפשרי”.
בתי האבות והמוסדות הסיעודיים בישראל עלו לכותרות בשנה האחרונה, בעיקר בהקשרים של מקרי התעללות בקשישים. אלא שלצד אלו קיים בהם גם מחסור כבד במיטות אשפוז ובכוח אדם מיומן. בימים אלה יוצאים איגוד בתי האבות והאחיות הגריאטריות למאבק למען הגדלת תקני כוח האדם והתקצוב, ודורשים להשוות את מעמד הקשישים בישראל למעמדם בשאר מדינות ה־OECD.
75 אלף מהקשישים בישראל מוגדרים סיעודיים, כלומר מי שמרותק למיטתו או לכיסא גלגלים ואינו מסוגל לתפקד בכוחות עצמו בפעולות פשוטות. מתוכם 50 אלף חיים בבית ומקבלים רישיון לעובד זר, 21 אלף חיים במוסדות סיעודיים, והיתר מטופלים בידי בני משפחותיהם. על פי הצפי, בשנת 2050 יעלה שיעור הקשישים באוכלוסייה מ־12% כיום ל־15%. תקינת כוח האדם של אחיות בישראל עומדת על 4.6 אחיות לאלף נפש, לעומת מדינות ה־OECD, שם ישנן 9.6 אחיות לאלף נפש.
“כל האחיות עובדות כיום בתת־תקינה”, אומרת דביר. “במחלקה של 36 מטופלים יש תקן ל־5.76 אחיות ל־24 שעות, בשלוש משמרות ביממה, ותקן של 11.8 עובדי כוח עזר. המשמעות היא שבפועל יש אחות אחת במחלקה וארבעה אנשי כוח עזר. האחות אמורה לדאוג לטפל בקשישים עם ריבוי מחלות כרוניות שעלולות להפוך לקטסטרופה בכל שנייה, לעמוד בנהלים, לבצע להם אומדנים של תזונה, מצב העור, שינה, סיכון וכאב, להקפיד שלא ייפלו מהמיטה, לתת תרופות ולרכז את כל הטיפול. יש אחות אחת על מחלקה שלמה של 36 איש. היא צריכה להיות סופר־וומן כל המשמרת. במקביל, אי אפשר כיום לפטר אחות או כוח עזר, כי אין מי שיעבוד במקומם”.
חרדה כפולה
70% מהמיטות בענף האשפוז הסיעודי הן במימון משרד הבריאות. לפי עמותת “אחיות לקידום הסיעוד הגריאטרי בישראל” ו"א.ב.א" – איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל, קיים מחסור של 6,500 מטפלי כוח עזר ושל עוד כ־1,000 אחיות גריאטריה. מצוקת כוח האדם בענף גדלה מאוד בשנים האחרונות, בין היתר בשל הפגיעה בתדמית בתי האבות, השכר הנמוך והעבודה הפיזית הקשה. “עובדים נאלצים לעבוד כיום במשמרות כפולות”, אומר רוני עוזרי, יו”ר "א.ב.א". “נדמה שמשרד הבריאות גמר אומר לחסל את ענף האשפוז הסיעודי כי זה עולה לו כסף, ויש לו אינטרס שיהיו כמה שפחות מיטות. התוצאה של זה היא שאנשים ימותו מפצעי לחץ, חיידקים וטיפול לא מספק”.
בשל פרשות ההתעללויות והטיפול הלא נאות שנחשפו בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים, חלקם התקינו מצלמות אבטחה וחידדו נהלים בחריפות. אבל משיחות בלתי רשמיות עולה כי מנהלים רבים נאלצים בכל זאת להעסיק עובדים שסרחו ו”להחליק” מקרים, כי אין ביכולתם למצוא כוח אדם חלופי במקומם.
“אמא שלי לא קיבלה טיפול הולם”, מספרת ח’ המתגוררת בצפון הארץ. “הייתי מגיעה למחלקה ומוצאת אותה לא רחוצה ומגלה שהיא קיבלה רק חלק מהתרופות. ניסיתי לדבר עם הצוות, אבל ברוב המקרים כולם עמוסים ופשוט קורסים תחת העומס. אתה מרגיש מרומה. שילמת סכום לא מבוטל, ואמא שלך לא מקבלת טיפול נאות. כשהייתי צופה בכל הכתבות על ההתעללות, הייתי בחרדה כפולה, עד שקיבלנו החלטה להחזירה הביתה”.
לדברי עוזרי, מקרים אלה הם רק הסמן לעובדה שבאותם מקומות עובדים מטפלים שלא מתאימים למקצוע שבו הם עוסקים, והם ושכמותם פוגעים בשמם הטוב של אנשי המקצוע שנותנים את נפשם למען טיפול באוכלוסייה המבוגרת. “להערכתי, יש כיום כ־4,000 עובדים שלא ראויים לעבוד בענף זה”, מתריע עוזרי. “אין מקום להצדיק אלימות, ואנו מגנים זאת בתוקף, אבל יש מוסדות שייתכן שעקב המצוקה הכלכלית - אין להם עובדים. רוב המקומות נאלצים, לצערי, להתפשר ולהמשיך להעסיק עובדים לא ראויים במקום לפטר אותם. פשוט כי אין להם אלטרנטיבות”.
לטענת האחיות, חלק מהנטל הכבד המונח על כתפיהן הוא הדרכת כוח העזר, שמגיע לא מיומן ואינו עובר שום הכשרה מקצועית, ופיקוח עליו. “אחות אחת לא יכולה לבצע את כל הטיפול, לדווח ולפקח”, אומרת דביר. “אנחנו מוצאות עצמנו מדריכות את אנשי כוח העזר הזר תוך כדי טיפול ומעבירות אותם הכשרה. אחיות רבות לא יכולות לתקשר איתם בשל קשיי שפה, ונעזרות במימיקה או בתמונות ורישומים. הפחד הגדול שלנו הוא שכוח העזר יעשה נזק כלשהו, שיקרה משהו למטופל. שחלילה לא יאכילו אותו נכון, מה שעלול לגרום לדלקת ריאות נשימתית, שיפילו אותו, שלא ירחצו נכון, והכי חשוב – שלא יעניקו לו את היחס הראוי והאמפתי”.
להפוך למקצוע מועדף
לדברי איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל, הבעיה מחריפה נוכח החלטת המדינה להימנע מלאשר היתרים עבור עובדים זרים ולנוכח הקושי בגיוס כוח אדם מקומי למחלקות הסיעודיות. בעשור האחרון "א.ב.א" ניסו לגייס עובדים ישראלים ללא הצלחה. כמו כן, נבנו תוכניות העסקה ייחודיות בלשכות התעסוקה על מנת לגייס כוח אדם חדש ולהכשיר אותו במסלולים ייעודיים, כמו גם נרקמו שיתופי פעולה עם ראשי רשויות במקומות בעלי שיעורי אבטלה גבוהים. עם זאת, אף שהתוכנית כללה הכשרה, גיוס, הסעות והטבות כעבודה מועדפת, הניסיונות העלו חרס.
"יש בישראל יותר מ־50 אלף קשישים סיעודיים המצויים בביתם, והמדינה מאשרת לכל אחד מהם מטפל זר ברישיון. מדוע ל־21 אלף הנמצאים בבתי אבות אין אישור לאלפי עובדים ברישיון שיעבדו במחלקות הסיעודיות?” תוהה עוזרי. "במדינת ישראל אין אנשים שרוצים לעבוד עבודת כפיים קשה גם בשכר של 20% מעל למינימום”, טוען עוזרי, שאף הגיש עתירה בעניין לבית המשפט העליון. “התוצאה היא כוח אדם לא ראוי שלא מתנהג יפה, בורח ממשמרות, לא מחליף תחבושת או טיטול בזמן ולא דואג לרווחת הקשיש, והכי נורא – לא רואה את הקשישים”.
אלא שבשעה שבאיגוד רואים ברישיונות לעובדים זרים את הפתרון, האחיות מצדן היו מעדיפות לגייס מאמץ מקומי. מבחינת ג’, רופאה במקצועה מאזור המרכז, המקרה האישי שלה מוכיח את טענת האחיות. בעלה אושפז כסיעודי בשני מוסדות בדרום הארץ. האחד היה בבחינת מסכן חיים לטענתה, ואילו האחר היה מבחינתה אידיאלי. בשניהם, אגב, היא שילמה 17 אלף שקלים מדי חודש.
“בבית האבות הראשון היו עובדים זרים שהועסקו על ידי חברת קבלן ואחיות זמניות”, היא מספרת. “לא היה להם מושג איך לטפל, הם לא תקשרו, הייתה להם אפס מוטיבציה, וכל מה שהם רצו זה רק לסיים ולשלוח כסף למשפחות שלהם. במקרה הזה לא היה יחס מכבד, ידע או אמפתיה. היו מקרים שבהם גיליתי שבעלי לא קיבל אוכל ושהתפתחו אצלו פצעי לחץ, ולא היה מעקב או מי שבדק אותו”.
“לי, כרופאה בעצמי, ברור שיש קושי לגייס כוח עזר איכותי, אבל מחובתנו לדאוג למטפלים שמבינים מה הם עושים, שיש להם רצון לעבוד, שמקבלים שכר הולם ובאמת אכפת להם”, אומרת ג’.
גם בנוגע לנוסחת התקצוב, סובל הענף הסיעודי מהזנחה. לטענת דביר ועוזרי, לא עודכנה נוסחת החישוב זה 36 שנה. "חישוב התקינה מתבצע על פי ועדה משנות ה־80 שעברה שדרוג קל", אומרת דביר. "אנו דורשים שיערכו תצפיות, שיבדקו את התפקוד ושיחליטו כמה כוח אדם להוסיף. במקביל, יש לתגמל את המקצוע כמועדף ולהתוות מדיניות לגבי עתיד הקשישים בישראל".
"משרד הבריאות מתנגד כבר שנים לכך שוועדה ציבורית תקבע את התעריף לאשפוז ציבורי, ואני שואל למה", אומר עוזרי. "המחדל הזה מתחדד נוכח הפרסום על המחסור בכוח אדם במלונות, ופתרונו על ידי הבאתם של אלפי עובדים זרים ברישיון".
ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות שם דגש על שיפור הטיפול בקשישים השוהים בבית ובמוסדות, והראיה היא העלאת התקינה של כוחות העזר במוסדות, וכן עלייה בתעריפי הסיעוד במכרז הקודים. כל זאת לצד השיפור של טיפול בקשישים בקהילה כי מרביתם מעדיפים להישאר בביתם. לצד זאת יזם משרד הבריאות שורה של מהלכים בהיקף תקציבי משמעותי לרבות שדרוגי שכר לעובדים ישראלים ותוספות תקציב למוסדות עם תשתית חדשה עבור איכות דיור גבוהה. כל זאת במקביל לרפורמה בסיעוד שמתוקצבת בכ־1.5 מיליארד שקל, שבמסגרתה יופחתו ההשתתפויות העצמיות של בני המשפחה של הקשישים, יורחבו שעות סיעוד בקהילה, יתומרצו הקופות לשיפור השירות ויאפשרו ליותר קשישים להישאר בביתם".