בתי בת ה־6 עלתה השנה לכיתה א’ והחלה ללמוד בבית ספר שבו היא לא מכירה אף אחד מהתלמידים. כתוצאה מהמעבר, היא לא מצליחה להשתלב חברתית, לא מתחברת לילדים בכיתה ומאוד סובלת. מילדה מלאת שמחת חיים, היא הפכה לילדה עצובה וחסרת ביטחון ומוטיבציה ללכת לבית הספר. אני מאוד מודאגת ממצבה. מה דעתך? 

 

"לפעמים ילדים מתלוננים על כמה שרע להם ומר להם בבית הספר, וכאשר עורכים בירור עם המורה מגלים כי המצב לא כל כך נורא כמו שנדמה לנו או כמו שהם אומרים, ולכן השלב הראשון בדרך להבנת המצב והסיוע לילדה הוא שיחה עם המחנכת, שתעזור לך לראות את התמונה בצורה רחבה יותר. 

במידה שהמצב הוא באמת כפי שהילדה מתארת, השלב הבא הוא לעזור לה מבחינה חברתית, או כמו שאני קוראת לזה: לתת להורה להיות ‘סוכן החִברות’ של הילד. בפועל, מה שאת צריכה לעשות הוא לשאול אותה מי שתי החברות שהיא הכי אוהבת בכיתה, ואז להזמין את שתיהן הביתה לביקור נחמד. באותו מפגש כדאי לעשות פעילות נעימה כמו ערב סרט עם פופקורן, מסיבת פיג’מות או הצגה משותפת. 

הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שלילדות יהיה מאוד כיף איתה ובחברתה, וכך הן ירצו לחזור עד שילמדו להכיר אותה באמת ויגלו את האישיות שלה. דבר נוסף שיכול לעזור לך למצוא פתרון עבורה הוא לחפש ספרים בנושא. היכנסי לחנות ספרים, תשקיעי זמן בחיפוש ספרים ומשחקים בנושא החברתי ותבחרי את הדבר שהכי מתאים עבורה. 

אין ספק ששיפור המצב החברתי שלה דורש ממך מעט עבודה, אבל זה עדיף. ילדים זקוקים לחוויה, ואין טעם לערוך איתה שוב שיחה על המצב שלה, אלא לתת לה אפשרות לקבל נקודת מבט חדשה באמצעות ספרים ומשחקים. אם היא מגיעה אחרי בית הספר ואומרת לך שאף אחד לא דיבר איתה בבית הספר והיה לה נורא ואיום, לפני שאת מתפרקת וכואבת את כאבה תגידי לה ‘זה באמת לא נעים, אז מה עשית?’. 

כשאת משאירה את השיח ביניכן ענייני בלי רחמים וכאב על כל סיפור, את מחזירה לה את הביטחון. זו כבר לא ילדה שבאה לאמא שלה לקבל עצות, זו ילדה שמשתפת ויודעת לפתור את הבעיה שלה. הרי הנושא החברתי לא זר לה. לפי מה שאת מתארת, היו לה חוויות טובות בנושא והיא כן הייתה ילדה שמחה, אבל כדי להחזיר לה את השליטה בנושא, חשוב שהיא תגלה בעצמה את הכוחות לפתור את המצב שלה. אל תשקעי בנושא יותר מדי, אל תעשי הרצאות על הנושא ותדעי איך להעביר לה את המסר בצורה הכי טובה שיש." 

בתי בת ה־4 מתעסקת בצורה אובססיבית באוכל. היא כל הזמן מדברת על אוכל, מחפשת מה לאכול ואומרת בכל הזדמנות שהיא רעבה. הבנתי מהגננות שלעתים קרובות היא אפילו חוטפת מזון מילדים אחרים. איך אני יכולה לסייע לה להתמודד עם האובססיה? 

"עושה רושם כי הנושא הפך לאובססיבי עבורה. ברגע שהיא מדברת על אוכל ואומרת שהיא רעבה, היא בעצם משתמשת באוכל כמפלט. האוכל כנראה מספק לה המון צרכים רגשיים אחרים. כשהיא עצובה היא אוכלת, כשהיא כועסת היא אוכלת, כשהיא מתוסכלת היא אוכלת. 

אם אחרי ארוחה גדולה היא אומרת: ‘אמא, אני רעבה’, תגידי לה שתלך לשתות כוס מים. מכיוון שאת בטוחה שהיא לא רעבה ולא מקרקרת לה הבטן, את תשבי לידה ותגידי לה שאת יודעת שהיא כועסת ושאת מוכנה להביא לה כוס מים או אפילו מיץ טבעי, ואת פשוט צריכה להכיל את התסכול שלה ולא לתת לה לאכול. כשאת אוספת אותה מהגן והיא מבקשת לאכול, תגידי לה שיש פירות וירקות. 

לא לדבר על זה יותר, אפילו לא לשאול אם היא אכלה. בשורה התחתונה אל תדברו על זה, וכשהיא אומרת שהיא רוצה לאכול, פשוט תהיי לידה ותיתני לה מקום לחשוף את מה שבאמת מפריע לה ודוחף אותה לאכילה. דבר נוסף שכדאי לעשות הוא לפנות לטיפול רגשי, כי יש משהו שהיא חשה, יש איזושהי אובססיה סביב הדבר הזה. יכול להיות שזה קרה בעקבות משהו, אבל אנחנו צריכים לעזור לה. צריך לנתב את הרגשות שלה למקומות אחרים, לא תמיד לכיוון האוכל. כשילד עובר טיפול רגשי, גם ההורים מקבלים הדרכה והכוונה מאותו מטפל, וזה יכול לסייע לכם מאוד".