כשהיינו ילדים ורצינו לומר שדבר מה הוא יוצא מן הכלל, נשגב, משוכלל, אמרנו ״אמריקה״ והתכוונו לארצות הברית של אמריקה. מאז חלפו שנים רבות והספקנו ללמוד אמריקה מהי, על יתרונותיה וחסרונותיה. היעדר גמישות או היצמדות לתוכנית שנקבעה היא אחת המגרעות שמצויות מעבר לאוקיינוס.

לכבוד טיסת הבכורה של אל על לבוסטון בשלהי חודש יוני השנה (מטוסי החברה טסים ישירות לבוסטון שלוש פעמים בשבוע) הוכנה לקבוצה של עיתונאים תוכנית ביקור בבירתה של מסצ׳וסטס והעיר החשובה והגדולה בניו אינגלנד. זמן קצר לאחר הנחיתה (חמש בבוקר) וההתמקמות בבית המלון נקבע סיור בוקר להיכרות עם העיר באמצעות ה-DUCKS. מדובר בכלי רכב אמפיביים שנבנו במהלך מלחמת העולם השנייה בידי צבא ארצות הברית עבור הכוחות המשרתים באוקיינוס השקט (בדומה לכלי הרכב ששימשו בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת את חברת הטיולים נאות הכיכר). אלא שתחזית מזג האוויר הבטיחה סערות גשמים עם סימן קריאה אדום. לא היה באיומי הסופה כדי לרמוז למארחים לשנות את התוכנית.

מסלול הסיור של הרכב האמפיבי עובר בנקודות שעשו את בוסטון לערש לידתו של המרד בבריטים כשהבונוס האמפיבי הוא שיט קצר בנהר צ׳רלס, המאפשר מבט סתמי על בוסטון והעיר השכנה קיימברידג', מקום משכנה של אוניברסיטת הרווארד. כמובן שנסיעה ביום קר וגשום אינה יכולה להיות מהנה. מותר לשער שגם ביום אביבי יהיה קשה לראות את התחנות החשובות במסלול הטיול כאשר הרכב אינו ועוצר לו פעם אחת (אלא ברמזורים) ונהגו, שהוא גם המדריך, יורה ללא הבחנה אנקדוטות היסטוריות חשובות יותר וחשובות פחות לצד בדיחות חסרות טעם. בוסטון היא יפה ומרתקת וכדי לחוות אותה יש לטייל בה ברגל.

מוזיאון לאמנות יפה (MFA). צילום: מאיר בלייך

הבית של קרי

העיר שנוסדה במאה ה-17 רשמה פרקים חשובים בתולדות המאבק לעצמאות מן הכתר הבריטי, שהמפורסם בהם הוא מסיבת התה של בוסטון ב-1773, שלוש שנים לפני הכרזת העצמאות בפילדלפיה. אחד ממסלולי הטיול הרגליים בעיר והפופולרי שבהם הוא The Freedom Trail, שביל החירות, המוליך את התייר לאורך 4.5 קילומטרים של 16 תחנות בנתיב העצמאות של ארצות הברית. השביל מסומן בלבנים אדומות, המשולבות בכבישים ובמדרכות. תחילתו בפארק הציבורי שבמרכז העיר, בוסטון קומון, שם ממוקם מרכז מידע לתיירים.

הפארק, המשתרע על פני 50 דונם, הוא הריאה הירוקה של העיר וצמוד לו ממערבו גן עתיר פסלים ופרחים, הבוסטון פבליק גארדן, עם אגמון המציע שיט בסירות שצורתן כברבור. התחנה השנייה במסלול התיור הזה היא בסטייט-האוס - בית המחוקקים המעוטר בכיפת זהב - שלמרגלות ביקון-היל, השכונה הוותיקה הנפרשת על מורד גבעה עם בתי שורה צמודים זה לזה הבנויים לבנים אדומות ״עם דלתות יפות, עבודת ברזל דקורטיבית, רחובות צרים, מדרכות לבנים ומנורות גז״, כהגדרת אתר האינטרנט העירוני. אנו נוסיף ונציין כי התרשמנו מעציצי הפרחים במבואות הבתים ועל אדני החלונות. אחד הבתים מיקד את תשומת הלב בזכות דגל הכוכבים והפסים שהיה מונף בחזיתו. בדיקה קצרה העלתה שזהו אחד מבתיו של שר החוץ ג׳ון קרי, שהיה עסוק באותה עת בשיחות עם מקבילו האיראני.

בוסטון פאבליק גרדן. צילוםף מאיר בלייך

מבין הנקודות הנוספות והמעניינותבשביל החירות נזכיר את הסטייט-האוס הישן, שם הוקראה ב-18 ביולי 1776 הצהרת העצמאות באוזני תושבי העיר, את אולם הכנסים פניאל-הול, שבו העלה סמואל אדמס, מאבות המהפכה האמריקאית, את הצעתו לאחד את המדינות לברית כדי ללחום באנגלים, ואת ״בוסטון ביר קומפני״ שקמה בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת והצמידה את שמו של אדמס לבירה שהחלה להפיץ. המשקה זכה לפופולריות שהגיעה עד חופי הים התיכון.

למרגלות שכונת ביקון-היל ועל גבול בוסטון קומון נפגש שביל החירות במסלול תיור פופולרי נוסף, The Black Heritage Trail. שם, בקרבת הסטייט-האוס, הוצבה אנדרטה לזכרם של חיילי הגדוד הראשון שלחם לצד מדינות הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית ולוחמיו היו חיילים אפרו-אמריקאים. אורכו של שביל התיור הזה הוא 2.5 קילומטרים והוא עובר בשכונת ביקון-היל דרך אתרים מההיסטוריה של הקהילה האפרו-אמריקאית בבוסטון במאה ה-19.

חלק נכבד נוסף של שביל החירות עובר ברובע הצפוני שבקצה חצי האי. מיקומו עשה אותו לתחנה הראשונה במסעם של המהגרים מאירופה ליבשת החדשה. כיום זהו רובע אופנתי גדוש במסעדות - רבות מהן איטלקיות - וגם בערב גשום היה קשה למצוא שולחן פנוי. המבנה ההיסטורי הבולט ברובע הוא מעונו הפתוח לביקורים של אחד מגיבורי העצמאות, פול רוויר, שנבנה במאה ה-17. זה המקום לציין שבוסטון מתגאה ברוויר ובאדמס, וגם בבן העיר בנג׳מין פרנקלין, הרבה יותר מאשר בגיבורים אחרים של עצמאותה של ארצות הברית כג׳ורג׳ וושינגטון ותומס ג׳פרסון.

דוברים 140 שפות

בין הרובע הצפוני לרובע ביקון־היל ממוקם הרובע הפיננסי, ושם מגלים את השילוב הלא צורם בין מבנים היסטוריים וגורדי שחקים מודרניים. תמונה דומה מצויה ברובע בק ביי, שממערב לבוסטון קומון ואשר גבולו הצפוני הוא נהר צ׳רלס. רובע זה נוסד במחצית השנייה של המאה ה־19 ומתכנניו שאבו השראה מעבודתו של הברון האוסמן בפריז (יוצר השדרות הגדולות) ביוצרם רחובות ישרים ומקבילים זה לזה. הכיכר המרכזית של בוסטון, קופלי סקוור נושקת לרובע מדרום. בקרבתה מצויים מוסדות חשובים ובהם מוזיאונים, אוניברסיטאות וכנסיות. אחד מרחובות רובע בק ביי, רחוב ניוברי, נחשב לרחוב הקניות האופנתי של בוסטון.

לצד בניין הספרייה המרשים שנבנה במחצית המאה ה-19, אחד הבניינים הבולטים בכיכר זאת הוא הפרודנשייל, שהוא יציר המאה ה-20. גורד שחקים זה מציע בקומת הגג שלו מרפסת תצפית סגורה על העיר וגם תערוכה המפארת את גווניה הרבים של אוכלוסיית העיר, ש״תושביה דוברים 140 שפות!״. כמובן שביקור מוצלח במרפסת התצפית תלוי במזג האוויר. לעומת זאת, גשם ורוח לא יפריעו לביקור במוזיאון לאמנות יפה (MFA), שלטעמי הוא האטרקציה מספר אחת של העיר. המוזיאון שוכן במבנה עצום בשדרת הנינגטון עם חזית קלאסית ששלובים בה עמודי שיש. למוזיאון, המציג 450 אלף יצירות, נוסף מבנה מודרני ועדכני כדי להראות לציבור המבקרים את אחד האוספים האיכותיים בתבל עם ציורי האימפרסיוניסטים ושפע עצום של יצירות פרי עבודתם של אמנים אמריקאים מאז תחילת ההתיישבות. אלה מצויים שם לצד יצירות מהעת העתיקה מכל רחבי תבל, המוצגות במקביל לתערוכות עכשוויות מתחלפות. אפשר לבלות שם שעות.

בניין פרודנשייל, בוסטון. צילום: מאיר בלייך

ביקור בבוסטון לא יהיה מושלם ללא גיחה אל מעבר לנהר צ׳רלס, לקיימברידג' ולאוניברסיטת הרווארד. כיכר הרווארד היא נקודת פתיחה טובה לסיור קצר בעיר המצטיינת בכיכרות בסגנון אירופי וכן בקמפוסים שלה, הכוללים גם את MIT. בין שני המוסדות האקדמיים הללו מצויה הכיכר המרכזית (סנטרל סקוור) של קיימברידג' ושם ממוקם גם בניין העירייה בעל הצריח הנישא. כעיר סטודנטיאלית מציעה קיימברידג' שפע של מקומות בילוי ומסעדות, ואלה מצויים בין השאר סביב הכיכרות שהוזכרו.

אל כיכר הרווארד מוליך קו רכבת תחתית מבוסטון ובנייני האוניברסיטה, המבנים ההיסטוריים והחצרות שלה ממוקמים בשכנות לה. זאת האוניברסיטה הוותיקה בארצות הברית, גם המפורסמת ביותר, וכמובן שהיא חברה בליגת הקיסוס. שמה נושא את שמו של ג׳ון הרווארד שפסלו ניצב במדשאה המרכזית. שמונה מנשיאי ארצות הברית, ובהם ג׳ון קנדי, שני הרוזוולטים, תיאודור ופרנקלין, ג׳ורג' בוש (האב) וגם ברק אובמה הם בוגרי הרווארד (שהוכרזה השבוע כמספר 1 בתבל) בעוד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הוא מוסמך של MIT, המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (רק מספר 3), הניצב במורד השדרה המוליכה לבוסטון.

אוניברסיטת הרווארד. צילום: מאיר בלייך