אל נמל התעופה EuroAirport צמודים שמותיהן של שלוש ערים: באזל השווייצרית, פרייבורג הגרמנית והעיר הצרפתית מולהאוז שבחבל אלזס. שתיים מהן קשורות קשר הדוק לערש לידתה של התנועה הציונית: בבאזל התכנס הקונגרס הציוני הראשון, פרי יוזמתו של בנימין זאב הרצל, והיה זה משפטו של קפטן אלפרד דרייפוס, יליד מולהאוז, שנטע בהרצל את רעיון הקמתה של מדינת העם היהודי.

שדה תעופה זה, שעל מסלולו נוחתים מטוסי איזיג'ט הממריאים מנתב"ג, מנגיש אתרי תיירות אטרקטיביים לתייר הישראלי. לא היה זה ביקורי הראשון בחבל אלזס, ואף כתבתי על כך. אולם אלזס גדולה מספיק כדי לבקר בה פעמים אחדות, ובביקור זה התוודעתי לראשונה למולהאוז (Mulhouse - בצרפתית מבטאים את השם מולוז) שבדרום החבל, שאליה הגעתי כאורחה של לשכת התיירות של אלזס.

רובע "צרפת הקטנה" בשטרסבורג. צילום: מאיר בלייך

מולהאוז, השנייה בגודלה אחרי שטרסבורג, חסרה את הזוהר של אחיותיה שטרסבורג וקוֹלמָר, הערים המפורסמות של אלזס הנחשבות לפנינים תיירותיות. אולם גם באמתחתה של מולהאוז יש אטרקציות לתייר: העיר מתגאה בעברה הייחודי בזכות היותה עד שנת 1798 עיר עצמאית עם ממשל, מערכת מיסוי ומכסים משלה. רק אז בחרו תושבי מולהאוז, שנשענה על תעשיית הטקסטיל, להיות חלק מהרפובליקה הצרפתית. כעיר תעשייתית משגשגת ("מנצ'סטר של צרפת") אין זה מפתיע ששם נסללה אחת ממסילות הברזל הראשונות של המדינה. כיום ממוקם בקרבת מולהאוז מפעלה של יצרנית המכוניות פז'ו־סיטרואן, המהווה מקור פרנסה לרבים מתושביה.

קתדרלת שטרסבורג. צילום: אינג אימג'

כעיר עם רקע תחבורתי ותעשייתי, מולהאוז מציעה מוזיאונים אחדים שלהם קשר לתחומים הללו, וכאלה שגם לא. "פארק הנסיך הקטן" מכתיר את עצמו כפארק השעשועים האווירי הראשון בצרפת. הפארק, הממוקם כ־15 קילומטרים מצפון לעיר, מציע למבקריו אטרקציות שונות, ובהן כדור פורח ורכבת שדים צנועה ורגועה. האטרקציות בפארק מלוות בדמויות מספרו המפורסם של הטייס אנטואן דה סנט אכזופרי, המספר על הנסיך שהגיע מכוכב אחר (השילוט באנגלית ובצרפתית). במקביל נוגע המוזיאון בפרקים מחייו של אחד מחלוצי התעופה הבין־יבשתית שנעלם עם מטוסו ב־1944, בשרתו בכוחות צרפת החופשית.

אטרקציה נוספת שתרתק ילדים והוריהם היא גן החיות הבוטני המצוי בתוך גבולות העיר. הגן נוסד ב־1868 ביוזמת עשירי העיר (רבים מהם פרוטסטנטים) שרצו להעניק למשפחות הפועלים אתר לבילוי בשעות הפנאי, לצד יוזמות חברתיות נוספות כבניית שיכונים, בית חולים ובתי ספר. גיבורי הגן הם דובי קוטב לבנים, ברדלסים, צבים וקופים. הגן פרוס על פני שטח רחב שמוקדש למינים רבים של צמחים.

קולמר אלזס. צילום: מאיר בלייך

אולם, עם כל הכבוד להולכים על ארבע ולבעלי הכנף, גולת הכותרת של מוזיאוני העיר היא מוזיאון המכוניות – "סיטה דה לאוטומוביל" בשפת המקום. 437 כלי רכב, מימיה הראשונים של המכונית ועד לשלהי המאה ה־20, פרי תוצרתם של 97 יצרנים, מוצגים במבנה רחב ידיים ששימש בעבר מטוויית טקסטיל. זהו אחד האוספים העשירים בתבל. תחילתו של המוזיאון באהבתם של שני אחים בני העיר, הנס ופריץ שלומף, למכוניות בוגטי, שאותן החלו לרכוש בשנות ה־50 של המאה הקודמת. בתוך שלוש שנים (1961־1963) רכשו האחים 200 מכוניות ענתיקות, ששופצו כדי להיות ראויות לתצוגה ציבור הרחב.

"מוזיאון שלומף" נחנך ב־1966 במתחם מטוויית הטקסטיל שבבעלותם. השבר של הענף והשתלטות העובדים על המפעל, שנהפך ל"מוזיאון הפועלים" (1977), הניסו את האחים לשווייץ, ומשם לא שבו. האוסף נעשה לרכוש הציבור, וב־1982 האתר היה למוזיאון לאומי. מרבית כלי הרכב מוצגים לפי תקופות, החל מדגמי המייסדים בשלהי המאה ה־19, עבור במכוניות הקלאסיות שנוצרו בין שתי מלחמות העולם וכלה במכוניות יוקרה ועממיות כאחד, שנבנו לאחר הבסתו של הרייך השלישי. אגפים נפרדים הוקדשו למכוניות מרוץ וליצירות מופת כרולס רויס ובוגטי מדגם ואירון. תערוכת המכוניות מלווה בסרטים ובאפשרויות להפעלת ילדים, ואין ספק שמדובר בחוויה אסתטית והיסטורית.

קייזרברג. צילום: מאיר בלייך

בעוד שמוזיאון המכוניות עוטה אווירה יוקרתית, מוזיאון הרכבת עטוף בריח של שמני מנוע וגריז. ה"סיטה דה טרן" (עיר הרכבת) נחנך ב־1971, ויש בו 52 קטרים ועוד עשרות קרונות. כאשר ניצבים ליד קטרי הקיטור האימתניים, מתוודעים לגודלם ולעוצמה הגלומה בהם. לימים הוחלפו הללו בקטרי דיזל וברכבות חשמליות. המהירה שבהן, ה־TGV הצרפתית, רשמה שיא מהירות של 574.8 קילומטרים בשעה, וסרטון שליווה את נסיעת השיא מוצג במוזיאון. לצד הקטרים ניצבים קרונות פאר, החל מהאוריינט אקספרס ועד לכאלה ששימשו את נשיאי צרפת. רכבת מיניאטורית עומדת לרשות המבקרים.

הרובע העתיק של העיר מרשים פחות (העיר נפגעה במלחמת העולם), אך כדאי לשוטט בו בזכות קירותיו המעוטרים. נזכיר כאן שמולהאוז מציעה למבקריה גם את מוזיאון החשמל ואת מוזיאון הטקסטיל.

יותר מאובייקט צילום

העיר שטרסבורג, בירת אלזס (השליטה בחבל זה עברה לסירוגין בין צרפת לגרמניה), זכתה בזכות עברה ומיקומה לארח את הפרלמנט ואת בית המשפט לזכויות אדם של אירופה. העיר העתיקה שלה שילבה את שתי המסורות והתרבויות והיא נהנית מאטרקציות תיירותיות לרוב. בביקורי הנוכחי עשיתי היכרות חוזרת עם העיר מסיפונה של ספינת טיולים, המקיפה את החלק העתיק וגם מפליגה עד הבניינים המשמשים את האיחוד האירופי. בין השאר מגיעה הספינה לגשר ששמו

Le barrage Vauban, סכר וובאן. זהו מבנה בעל שתי קומות, שנבנה בשלהי המאה ה־17 על הנהר איל. מהגשר רואים את הגשרים וצריחי מגדלי השמירה ואת המרכז העתיק של העיר המקסימה הזאת - הגרנד איל (האי הגדול), שהוכרז כאזור שימור של אונסק"ו. האי כולל את רובע "צרפת הקטנה" ואת קתדרלת נוטרדם בעלת החזית המרשימה.




מוזיאון המכוניות מולהאוז. צילום: מאיר בלייך

רובע "צרפת הקטנה" הוא הלב של העיר, והוא מארח במבניו ובסמטאותיו תוספות תיירותיות עדכניות. בימי שמש מוציאים בעלי בתי הקפה והמסעדות שולחנות הניצבים על גדותיהם של יובלי הנהר, המחלקים את הרובע לפרוסות אחדות. הקתדרלה של שטרסבורג היא סמלה של העיר. הצריח שלה מהווה ציון דרך ואובייקט צילומי כאחד. אפשר להביט בה - בעיקר בתבליטי החזית - זמן רב, וכך גם בוויטראז'ים הנראים היטב מתוך אולם התפילה העצום.

נושקת לעיר העתיקה העיר החדשה (Neustadt), זו שנבנתה בתקופה שבה שלטו הגרמנים בעיר, בין 1871 ל־1918. העיר החדשה על שדרותיה וארמונותיה נועדו להדגיש את גרמניותה של שטרסבורג. סגנונות ארכיטקטוניים שונים (רנסנס, בארוק, גותי, רומנסקי, שזכו כולם לכינוי "היסטוריציזם"), שימשו את בוניהם של היכלותיה ואת זרועות הממשל, החל מארמון הקייזר, דרך בית המשפט ועד לבתי התיאטרון והאופרה. באחת הכיכרות, כיכר גוטנברג, שבה ניצב פסלו של ממציא הדפוס, מצויים בתי הכלבו וחנויות המותגים.

טעימה מדרך היין

העיר קולמר ממוקמת בחלק הדרומי של אלזס. כבר במאה ה־13 היא שגשגה הודות לתעשיית היין. הבתים שבמרכז העתיק, ששמות רחובותיו הם "הסוחרים", "מוכרי הסדקית", "מעבדי העורות" ו"כיכר המכס", השתמרו ושוקמו כך שהתייר חש באווירת הימים ההם. מדובר במבנים נתמכי קורות עץ המעוטרות בציורים צבעוניים ובפיתוחי עץ. על גדות התעלות בעיר ממוקמות מסעדות בשפע. ביקורי הנוכחי בעיר שיפר במידה רבה את דעתי עליה.

הפעם נחשפתי למוזיאון אוגוסט ברטולדי, הפסל שבנה את פסל החירות (זה שבניו יורק). ברטולודי נולד בקולמר, ובביתו שהיה למוזיאון מוצגים דגמים מקוריים של היצירות שפיסל ברחבי תבל. מוזיאון מרשים נוסף הוא אונטר לינדן, הממוקם במנזר שנבנה במאה ה־13. תצוגת המוזיאון, הזוכה לפופולריות בקרב בני הארץ, כוללת אוסף מכובד של פסלים וציורים, החל מימי הביניים ועד לרנסנס.

גן החיות במולהאוז. צילום: מאיר בלייך

אלזס מתגאה ביינותיה. המורדות המזרחיים של הרי הווז', הפונים אל הריין, שזורים בכבישי נוף שעוברים בין עיירות עטופות בכרמים. מייצרים שם בעיקר יינות לבנים מהזנים ריזלינג, גוורצמינר, פינו בלאן, סילבנר וטוקאי, המוכר בשמו המסחר - פִּינוֹ גְרִי. אין דרך טובה יותר מלטעום את נופיה וטעמיה של אלזס מאשר לנסוע לאורך דרך היין. הדרך כולה, המקבילה בחלקה הגדול לאוטוסטרדה 35A, נמתחת על פני 120 קילומטרים, אולם אפשר להסתפק בסיור בקטע ממנה. ריקווייר היא עיירה ששימרה את מבני ימי הביניים והרנסנס: טירה, כנסיה ובעיקר מסלול בין חנויות היקבים; קייזרברג היא עיירה מתוירת לעייפה, שמציגה פאר מקושט עם ייחוד: כאן נולד אלברט שווייצר.

"הנסיך הקטן". צילום: מאיר בלייך

בהרי הווז' היה מחנה הריכוז היחיד שהקימו הנאצים ב־1941 על אדמת צרפת - מחנה ק.ל. נאצווילר שימש בעיקר כבסיס מגורים לעובדי כפייה במחצבות שבאזור. אך שלא כמו במחנות עבודה אחרים, בנאצווילר היה גם תא גזים, ושם נערכו ניסויים רפואיים באסירים. 22 אלף אסירים, ובהם יהודים ולוחמי המחתרת הצרפתית, נספו שם. הצרפתים הפכו את המחנה לאתר זיכרון לאומי למרי וקראו לו שטרוטהוף. עשרה קילומטרים משם הוקמה יד זיכרון לציון התקופה שבה שלטו הגרמנים באלזס, בין 1940 ל־1945.

רשימה זו נפתחה באזכור של שדה התעופה בדרום חבל אלזס, המשמש נקודות מוצא לטיולים בשלוש מדינות. לכן ראוי לציין כי בקרוב יחלו טיסות של ריינאייר לבאדן־באדן, שהיא נקודות מוצא לטיולים באלזס וביער השחור.