שעת אחר צהריים ביום שישי ליד האגם בכפר הקסום קילאלו שבמחוז קלייר במערב אירלנד. אמצע הסתיו, עננות כבדה, זרזיפי גשם מכים והרוח מקפיאה. אבל כל זה לא עוצר חבורת נשים בגילים שבין 30 ל־65, שעשתה את כל הדרך מישראל, להיכנס למים הקפואים. בעירום מלא או חלקי הן משליכות מעליהן צלקות וחסמים וסופגות את המתנות שרק מדינה כמו אירלנד יכולה להעניק.

מסעות נשיים לחו”ל הפכו בשנים האחרונות מצע לשילוב בין סדנאות בעלות תוכן למפגש מרתק עם תרבות אחרת. המסע “צלקות לך ליופי” הוא מסע רוחני, הכולל טקסים שונים, במטרה להביא לריפוי וחופש. על החלק הלימודי של הסדנה אמונות המנחות שירלי קירשנבוים ונגה אשד, על החלק של הריפוי הטבעי – אמונה אירלנד הירוקה. "התהליך בסדנה מוציא אותך מהזמן הלינארי ומאפשר תבונה והזנה של הפיזיות, הנשמה והרוח", מסבירה קירשנבוים.

"עשינו שימוש בדמיון מודרך ובטקסי שירה מקודשת", מסבירה אשד, "בשיטת לידה של שינוי שפיתחה שירלי, כתיבה אינטואיטיבית, חיבור לאינטואיציות, התבודדות והתבוננות בטבע, ועוד. כשכל הזמן המנחות מובילות את המשתתפות דרך הרפיה אל תוך סיפור המסע של כל אחת".

אחד הטקסים המשמעותיים שחוו הנשים במסע היה במקום מקודש ומסתורי הנקרא: Beal boru - מבצר הטבעת. זוהי מצודה היסטורית הממוקמת מרחק קצר מהכפר קילאלו. ב־1961 גילו ארכיאולוגים את המבצר, שהוא בעצם מכתש טבעי שנמצא בעומק של כמה מטרים ויוצר טבעת מושלמת מוקפת בעצים עבותים המסתירים אותה. בשל אופי כלי הנשק שנמצאו במקום, הסיקו החוקרים שהוא שימש מצביאים וצבאות מימי הביניים. לפי החוקרים, בשנת 1116 נחרבה הטבעת על ידי המצביא טורול אוק’קונר, ובהמשך השתמש בה המלך בריאן לאחסון ציוד וסוסים. האירים מספרים שהוא נהג לקבור שם את כל המתים ואף את משפחתו. לכן, מסמל המקום סוג של בית נשמות מסתורי.

הטקס שליד האגם בכפר “קילאלו“. צילום: סיגל בן דוד

אבל ההסברים המרתקים יותר מגיעים מהמיתולוגיה האירית, המספרת כי המצודה משמשת מזה אלפי שנים כביתן של ה”פיקסיז”. אותן פיות שלכאורה הן נעימות וטובות, אבל בפועל, מגיעות בלילה וחוטפות את הילדים הקטנים ממיטתם ומגדלות אותם במקום בו הזמן עומד מלכת. האגדה מספרת על ילדים שחזרו לאחר 50 שנה כשהם באותו גיל בו נלקחו. לפי האגדה, הציפורים אינן מצייצות במקום.

אירלנד הססגונית מציעה אינסוף נופים ומרחבים לחובבי טבע והרבה ירוק משולב בהיסטוריה הקלטית לחובבי פנטזיה וסיפורי מלוכה. לא בכדי בחרו לצלם שם את רוב פרקי הסדרה “משחקי הכס”.

המסע “צלקות לך ליופי” התמקד במחוז קלייר (CLARE) וסביבותיו. עשר נשים הגיעו בטיסה עצמאית לשדה התעופה בדבלין, שם חיכו להן רכבים שכורים. מי שרצתה, בילתה את היום הראשון בעיר בביקור במבשלת הבירה המפורסמת של גינס, באזור הטמפל־בר השוקק חיים, בביקור בטירת דבלין ובטריניטי קולג’ או במדרחוב גרפטון השופע חנויות ומסעדות.

נקודת ההתכנסות והלינה הייתה באחוזת “Anna Carriga holiday resort “ השוכנת על גדות האגם Logh derg. כל חמש נשים התגוררו בקוטג’ חמים ומאובזר בכל טוב, ועל החלק הקולינרי הייתה אחראית שפית אירית מקומית בשם לאוונדר, שרקחה מטעמים צמחוניים לארוחת הבוקר והצהריים. ארוחות הערב היו באופן עצמאי במסעדות האזור. פעילות הסדנה התקיימה בכל יום עד השעה 15:00 לערך, בקוטג’ של נגה ושירלי המדריכות, באגם ובאתרים בסביבה. החל משעות אחר הצהריים המאוחרות היו הנשים חופשיות לפעילות עצמאית, ובחלק מן הערבים הייתה פעילות קבוצתית.

“המסע נתן לי מקום לדייק מחשבות ותחושות שהיו מעורבבות בי תקופה ארוכה וחיפשו זמן ומקום לצאת”, אומרת הדס הר־לבן מהיישוב נס הרים. “אני אדם עם מודעות גבוהה וברור לי שמכירה היטב את הצלקות, ובכל זאת, משהו שם העניק לי תפנית והתבוננות רעננה על הדרך שלי והיחסים עם העולם סביב. בדיעבד, הרבה מזה קרה בזכות הפילטר של אירלנד עצמה והאנשים שבה. המקום אפשר לי תודעה ורכות שהדהדה בי גם זמן רב לאחר החזרה ארצה”.

סתיו במרינה. 

מחוז קלייר. צילום: סיגל בן דוד

Killaloe, הכפר הקרוב לאחוזת הסדנה, ממוקם על גדות נהר השאנון, עם מזח סירות ציורי, כנסיה עתיקה וחנויות טבע ייחודיות. חציית הנהר לצדו השני, לכפר Balina שממול, מתאפשרת רק בצד אחד של הגשר. אבל זה לא מפריע לנהגים האירים האדיבים להמתין בסבלנות אין קץ עד שאחרון הרכבים חצה. כמעט בכל כביש או שביל מפותל בו תיסעו, תפגשו בסבך צמחייה הגדלה ממש מעל לדרך ומשמשת סכך לאורך מאות מטרים לפעמים.

סדנת “צלקות לך ליופי” התמקדה בשילוב פעילויות באתרים היסטוריים בסביבה. אבל נסיעה של עד שעה וחצי אפשרה ביקור במקומות קסומים כשלעצמם. אפשר לנסוע במשך שעות לאורך קו החוף, ולגלות כל כמה מאות מטרים עוד שרידים עתיקים של ארמונות וארכיאולוגיה מפוארת מתקופות מלוכה שונות. כל אחד בעל עבר עשיר או אפל יותר מקודמו. והם ניצבים שם בין בתים פשוטים וחוות חקלאיות, או סתם במרכזו של כפר. כל המרחב הצפון־מערבי שופע צוקים אימתניים, חופים ומקומות מפגש עם האוקיינוס האטלנטי.

Lahinch היא עיירת חוף מקסימה לאורך חלקים באוקיינוס האטלנטי, עם מרינה יפהפייה, ולאורכה פעילות ספורט ימי, כשגם בסתיו ניתן לפגוש שם עשרות גולשים אמיצים וימאים. רוב תושבי העיירה מתפרנסים מעסקי הים ותעשיית הצמר האירי המפורסם. ברחוב הראשי המון אנשים חייכנים ומסבירי פנים שרק מחכים שישאלו אותם על המקום. בחודש יולי מתקיים שם פסטיבל מוזיקה גדול.

לא רחוק משם, במרחק כ־20 דקות נסיעה, ממוקמת העיירה Lisdonavarna שבכל חודש ספטמבר מארחת את פסטיבל ה־Matchmaking - אירוע השידוכים הגדול באירלנד. כל מי שרווק או פנוי לאהבה מגיע לעיירה המלאה עד אפס מקום, ולאורך כל חודש ספטמבר מתקיימים בפאבים, בבתי המלון הקטנים ובמועדונים נשפים והפנינגים של שידוכים. במהלך החודש המדובר, ניתן כבר בכניסה לעיירה לחוש את “האהבה באוויר”. כל הרחובות הראשיים עמוסים בנורות אדומות ובקישוטי לבבות. מוזיקה וריקודים בוקעים מהברים, והמסעדות מציעות מנות כמו “טראפלס אהבה” ו”כריך בשניים”.

העיירה Lisdonavarna. צילום: Cqui CC BY-SA-3.0

עיירות מקסימות נוספות בקרבת מקום הן Doolin ו־Annis הססגוניות, שמלאות במונומנטים עתיקים לצד קניונים, מסעדות ובתי קפה. כל העיירות הללו הן במרחק קצר יחסית מאחד מפלאי הטבע של אירלנד – צוקי מוהר. הצוקים האדירים הם המקום המתויר ביותר באירלנד. כמיליון מטיילים בשנה מגיעים לצפות ולצעוד לאורך הצוקים הנישאים לגובה של 214 מטרים מעל האוקיינוס האטלנטי לאורך שמונה קילומטרים מרהיבים. חוויית המפגש עם עוצמות הטבע שם מרגשת לאין שיעור. ביום יפה ניתן לשוט לאורכם ולחזות בהם מקו המים.

סדנת “צלקות לך ליופי” התקיימה במרחק קצר גם מהעיר הגדולה Limerick. שם ניתן לבקר בכפר הפולקלור ובטירת Bunratty. הכפר עצמו הוא שחזור החיים באירלנד ההיסטורית: רחובות מהמאה ה־19, חנויות ובתי מלאכה פעילים ברוח התקופה, חווה חקלאית ועוד. הילדים יוכלו ליהנות מפארק שעשועים ואגם קטן, ואפילו לבקר ביער פיות מהפנט. בקצה הכפר ממוקמת הטירה שבתוכה ריהוט ששופץ ומקורו במאות ה־14 וה־15. בכל ערב מתקיים בטירה נשף בסגנון ימי הביניים, והאוכל מוגש בגביעים וצלחות מתכת. את הערב מלווים נגנים עם מוזיקה אירית קדומה.

הללויה לדני בוי

באופן טבעי קיבצה הסדנה מגוון רחב של נשים: זמרת הפולק בעלת קול פעמונים שמתמודדת עם מחלת הסרטן, זאת שמחפשת בית וסוף לנדודים, אחת ששכחה את האישה שהיא, זו שמחפשת סליחה מאמה ומעצמה ומי שזקוקה לאישור חיצוני לאהבה. הייתה גם זאת שנקרעת בין העולם החילוני לדתי, וזאת שפוצעת את עצמה כדי להרגיש. כולן הגיעו למצוא ריפוי, ומצאו בין היתר גם אחוות אחיות.

מיה יוהאנה, 33, מקיבוץ גבעת עוז, היא זמרת פולק ויוצרת שאף הגיעה לשלב מתקדם בתוכנית “דה ווייס”. יוהאנה מתמודדת מזה כשנה עם סרטן נדיר מסוג לוקמיה והגיעה לסדנה לאחר טיפולי כימותרפיה ואשפוז של חצי שנה בבלינסון.

“זה תפס אותי בשיא הקריירה, בדיוק לאחר שהוצאתי אלבום ראשון של אינדי־פולק”, היא מספרת, “שמעתי על הסדנה באשפוז, ומיד יצרתי קשר עם נגה המנחה. הרגשתי שזה נכון לי בדיוק בזמן הזה כדי לקבל תזכורת לזה שיש גם מיה מחוץ לסרטן, שמסוגלת לנסוע עצמאית למרות החששות הרפואיים וללא תלות באיש. והעובדה שזה באירלנד הייתה גורם משמעותי. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שכל הפוקוס שלי היה מה נכון ונעים לי בדיוק כעת. האזנה טוטאלית לעצמי וחזרה לשליטה בחיים שלי”.

נהר השאנון. צילום: סיגל בן דוד

בערב השני למסע התכנסה הקבוצה מישראל לארוחת ערב בפאב האירי המסורתי Peppers Bar בכפר Feakel הסמוך. יוהאנה עלתה לשיר עם להקת הבית של הפאב. הקהל והלהקה התאהבו בה מיד. אחת המלצריות אפילו יבבה נוכח הביצוע שלה לשיר האירי “דני־בוי”. בסיומו של הערב עלו כל הנשים לשיר את “הללויה” של חלב ודבש, וההפתעה הייתה גדולה כשהקהל זיהה את השיר כזוכה האירוויזיון ב־1979. האווירה בפאבים המסורתיים מחממת את הלב כמו שרק האירים יודעים. הלהקה צוחקת ומשתעשעת עם הקהל בהומור האירי המפורסם, הבירה נשפכת כמו מים, הקהל עצמו הוא חלק פעיל במופע האותנטי, ויושבי הפאב הם צעירים בשנות העשרים ועד זוגות פנסיונרים הבאים לאכול ארוחת ערב. אל תפספסו את החוויה של פאב אירי אותנטי בשילוב להקת בית מסורתית. תוכלו למצוא כאלה בכל עיירה באירלנד.

מור בלטי, בת 30 מאילת, הגיעה לסדנה במטרה לסגל יכולת התמודדות והתמדה. “אני מרגישה שהעבודה הגדולה נעשתה דווקא עם החזרה ארצה. רק אז נחתו אצלי הערכים של הסדנה וההשפעות שלה. במהלכה, הייתי שבויה בקסם של אירלנד ובחיבור המיוחד עם הנשים. כששבתי, החלה העבודה האמיתית עם הכלים שרכשתי”.

“עם החזרה לארץ, נשמר הקשר בקבוצת ווטסאפ וצפויים מפגשים נוספים”, מסכמת קירשנבוים, “במרץ הקרוב מתוכננת סדנה נוספת באירלנד, הצפויה לכלול גם את יום סנט־פטריק המלא בחגיגות ופסטיבלים”. במסע הזה נדרשת פתיחות ונבירה בכל מה שכואב. אין ספק שאחד התוצרים המדהימים הוא חוויית ה”סיסטרהוד” - אחוות הנשים המפורסמת. והתוספת של אירלנד מעניקה לה: עוצמה לאין שיעור.