ביום חמישי האחרון, 24 בפברואר, לפנות בוקר, רגע לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, היו אמורות שתי קבוצות של פרויקט תגלית שהגיעו לארץ לפני כעשרה ימים - האחת מרוסיה, השנייה מאוקראינה - לחזור כל אחת למולדתה. אך כשהגיעו לשדה התעופה גילו חברי הקבוצה האוקראינית כי בשל הסלמה במשבר בין המדינות, וסגירת שמי אוקראינה, הטיסות שלהם בוטלו, והם ייאלצו להישאר פה בינתיים.
"כולנו בסיטואציה לא פשוטה", אומרת אנה אנטונובה, המדריכה של הקבוצה האוקראינית ואם לשניים, המתגוררת בעיר חרקוב. הקבוצה שבהדרכתה מונה 15 משתתפים יהודים, בגילים 28־34, שהגיעו ארצה ב־14 בפברואר. "כשהתעוררנו כדי לנסוע לשדה התעופה, הפלישה הרוסית עדיין לא החלה", היא מספרת. "בשדה התעופה עברנו כבר את כל הבדיקות לפני הטיסה, שלחנו את המזוודות, ואז ממש זמן קצר אחרי שהחלה הפלישה הרוסית בארבע לפנות בוקר, הודיעו לנו שהטיסה מבוטלת".
אחרי שהטיסה בוטלה, שבה הקבוצה למלון בתל אביב. לאחר מכן, עברו לבית מלון בבת ים, שם העבירה הקבוצה את סוף השבוע, כשמארגני "תגלית" דואגים לכל צרכיהם. מפה הם כמובן עוקבים בדריכות אחר המתרחש באוקראינה. "מי שאין לו משפחה, רוצה להישאר בישראל", אומרת אנטונובה. “אחרים רוצים לחזור. להורים שיש להם ילדים באוקראינה זה קשה".
במסגרת פרויקט תגלית מגיעים לארץ מדי שנה כ־5,000 צעירים יהודים ממדינות דוברות רוסית, בעיקר מרוסיה, אוקראינה ובלארוס, שעורכים כאן סיורים. רק לאחרונה, לאחר שנתיים של הפסקה בשל הקורונה, שבה התוכנית הזו לפעול.
לאלכסנדרה מיצ'פורוק, מחברות הקבוצה מאוקראינה, יש בקייב הורים, אחים, בעל ושני ילדים בגילים 4 ו־8. "כל התוכנית שלנו בישראל הייתה מאוד כיפית, מעניינת, חווינו המון חוויות והנה כזה סוף נורא", היא אומרת. "רק כשהגענו לשדה התעופה הבנתי מה קורה. חיכינו לעלות על המטוס, אבל המטוס לא הגיע והתחלנו להתקשר לבני המשפחה. עכשיו אי אפשר לדעת מה יקרה. הכל משתנה כל שעה".
אמפתיה מהצד השני
לצד הקבוצה האוקראינית, גם הקבוצה הרוסית נאלצה בחמישי האחרון להישאר בארץ לאחר ביטול טיסתה, אך לבסוף הצליחה לעלות על טיסה בחזרה לרוסיה ביום חמישי בערב. "גם אנחנו הגענו לישראל ב־14 בפברואר", מספרת ליזה ספונובה, המדריכה של הקבוצה מרוסיה.
"הקבוצה שלנו מנתה 19 אנשים, בגילי 28־34, מערים שונות ברוסיה. ביום חמישי בשש בבוקר היינו צריכים לטוס למוסקבה. החבר'ה הגיעו לשדה התעופה בשלוש בבוקר, המזוודות עברו סריקה, קיבלו כרטיס עלייה למטוס, ואז בסביבות ארבע הודיעו להם על ביטול הטיסה. ליוויתי את הקבוצה לשדה התעופה, אבל תכננתי להישאר עוד זמן בארץ ועליתי למונית חזרה. התיישבתי במונית, התחלתי לקרוא את החדשות, הבנתי מה קרה, ואחרי עשר דקות החבר'ה שקיבלו הודעה על ביטול הטיסה שאלו מה לעשות. מיד התקשרתי למדריך הישראלי, וכולנו התחלנו לדון על מה יהיה. נציגי תגלית הגיעו לשדה התעופה ואספו את החבר'ה למלון".
פיצוצים מהמרפסת
"בילינו מאוד יפה, הכל בישראל מאוד מצא חן בעינינו, הכל היה מאוד מושקע, ואז כשהגענו בבוקר של חמישי לשדה התעופה הבנו שפרצה מלחמה", מספרת יוליה פידוטובה ממוסקבה. "בדקה הראשונה זה היה שוק, המילה 'מלחמה' מפחידה את כולם. היום רוסיה תוקפת, אבל מה יהיה מחר - את לא יודעת. במיוחד כאלה שיש להם ילדים התחילו לדאוג. אני יחסית הייתי רגועה בהתחלה, תחושה מתוחה הגיעה מאוחר יותר. מלחמה זה קשה. התכתבתי עם מכר שלי באוקראינה, והוא סיפר לי מה קרה שם. הוא שמע פיצוצים מהמרפסת. ראינו את הקבוצה מאוקראינה בשדה התעופה. לא היה לנו אז יותר מדי מידע, אבל כואב על אנשים".
התרעות פיקוד העורף