בחיים שלנו יש לא מעט טקסי מעבר משמעותיים כגון בר מצווה, צבא, חתונה ועוד. גם המעברים בילדות ובבגרות במסגרת הגנים ובתי ספר הם טקסים משמעותיים.
מהגן לכיתה א', מבית ספר יסודי לחטיבה, מהחטיבה לתיכון - כל מעבר כזה משמעותי מאוד - הן עבור הילד/מתבגר (המאמר כתוב בלשון זכר, אך מתייחס לשני המינים), והן עבור ההורים. כל מעבר טומן בחובו לעיתים לא מעט קשיים ונדרשת מהילד/מתבגר יכולת הסתגלות לשינוי.
שינוי הוא לא דבר קל. הוא מצריך אותנו לצאת מהשגרה, מהמקום המוכר והידוע, ולהתמודד עם חוסר ודאות, עם דברים בלתי צפויים, לעיתים אף עם חוסר שליטה. כל שינוי, כל מעבר, מצריך מהילד/מתבגר לרכוש מיומנויות חדשות, להתמודד עם סיטואציות שלא בהכרח הוא התמודד איתן בעבר, ולכן ככל שהוא יהיה מוכן יותר לקראת המעבר - יהיה לו קל יותר להסתגל לשינוי. בעזרת הכלים הנכונים נוכל לייצר עבורו חוויית הסתגלות מוצלחת וחיובית.
הטרמה: הכנה מוקדמת: אחד הכלים היעילים שעובדים בלא מעט סיטואציות בחיים, תקף גם עבור ילדים צעירים וגם עבור מתבגרים. ככל שהילד/מתבגר יידע לקראת מה הוא הולך ומה מצופה ממנו, הוא יגיע למקום החדש עם תחושת ביטחון ופחות חוסר ודאות.
לכן, חשוב לפתח שיח לפני המעבר ולתווך לילד/מתבגר עד כמה שניתן: היכן נמצא מבנה בית הספר, כיצד הוא נראה, תיאור הדרך אליו ובחזרה, תיאור ותיווך של סדר היום החדש. גם הכרת הצוות החינוכי (עד כמה שמתאפשר), קיום מפגשים עוד לפני תחילת השנה עם חברים חדשים מהכיתה החדשה, יתרמו להצלחתו.
אופטימיות הורית: כהורים, טבעי לחשוש ולדאוג מהלא צפוי, מהשינוי המשמעותי. זה אפילו "התפקיד" שלנו לדאוג, אבל אנחנו צריכים לנסות להבין האם אנחנו חוששים כי הילד חושש (מתוך הזדהות)? האם אנחנו חרדתיים וקשה לנו לשחרר? האם אנו משליכים את הפחדים שלנו על הילד? או שבאמת יש לנו סיבה לדאגה? (עקב מגבלה בריאותית / לקות למידה / הפרעת קשב וכדומה...). במקרה כזה, שיש באמת סיבה לדאגה, ומה שיכול להועיל בהחלט הוא להכין את הצוות החינוכי מראש לגבי הקושי עמו מתמודד הילד/מתבגר - ולהיערך בהתאם.
כאשר אנחנו משדרים לילד את החששות שלנו ואת הדאגה שמא הוא לא יצליח להתמודד עם המעבר, אנחנו רק נקשה עליו יותר להתמודד עם השינוי. על כן, עלינו לשדר אופטימיות ולהעניק לו תחושת ביטחון, לתת לו תחושה שאנחנו מאמינים ביכולתו להצליח ושאנחנו שם עבורו, לכל קושי, לכל בעיה. זו הזדמנות מצוינת להראות לו שהוא יכול לסמוך עלינו שנתמוך בו ונוביל אותו בדרך הנכונה.
הצטרפות והובלה: לא פעם יש נטייה לבטל את הקושי והחששות של הילד מתוך מטרה להרגיע אותו, אבל דווקא הפעולה הזו יכולה להלחיץ עוד יותר. כל ילד/מתבגר בכל שלב, יכול להרגיש רגשות שליליים; טבעי שהוא יחשוש, יתאכזב, יכעס - בכל זאת, הוא עומד בפני שינוי גדול. תנו מקום לרגשות שלו, הצטרפו לקושי שלו תוך גילוי אמפתיה והכלה (זה כשלעצמו מעט ירגיע), ומהמקום הזה תנסו להוביל אותו למציאת פתרונות לרגשות שעולים: "מה יעזור לך להרגיש יותר טוב? מה יעזור לך לפחד פחות?" וכדומה.
הכותבת היא יערה אלון, מדריכת הורים מוסמכת, מאבחנת דידקטית מוסמכת ומאמנת ילדים עם הפרעת קשב ולקויות למידה. יוצרת הקורס הדיגיטלי להורים "הכנה לכיתה א'". לטיפים וכלים נוספים: yaaraalon באינסטגרם