אחד המנהגים שסיגלנו לעצמנו, כמי שעוסקים במחקר והנחלת מורשתו של בן-גוריון, הוא לצפות מהצד במבקרים הרבים הפוקדים את קברו צרוב השמש וסחוף הרוחות על הצוק שמול בקעת צין. בשקט בשקט אנחנו עומדים בקצה הרחבה הגדולה ומאזינים למדריכים, מחנכים והורים מספרים את בן-גוריון. "הוא היה חילוני קיצוני שסירב לחבוש כיפה", נשמע קולו של רב האולפנית, "הוא קבע את הסדר הסטאטוס קוו ולכן החרדים לא מתגייסים", טוען בפאתוס המדריך במכינה. "בן-גוריון היה איש ארץ-ישראל השלמה", קובע מדריך אחד, "בן-גוריון הבין את ההכרח בוויתור טריטוריאלי למען השלום", קובעת מדריכה אחרת. "היו לו דעות קדומות על המזרחים", טוענת אמא אחת, "הוא היה מנהיג נגיש שהתכתב עם נערים עולים", מציינת אמא אחרת. "הוא מתהפך בקברו", מסכימים כולם, לאו דווקא בצדק.
דוד בן-גוריון הלך לעולמו לפני 49 שנים, לפני 59 שנים עזב את תפקיד ראש הממשלה. מי היה האיש? מה היו עמדותיו? מהי מורשתו? דברי המבקרים השונים מהדהדים אל מול קברו ומצטרפים לאזכורים התכופים שלו בפוליטיקה ובשיח הציבורי. לעתים נדמה ששמענו עליו הכל - ניתוחים מדויקים, הערכות יצירתיות, אמיתות, שקרים, שבחים והשמצות. רק דבר אחד אנחנו כמעט ולא שומעים – טענה שהוא לא רלוונטי, שעבר זמנו, שבחלוף חמישה עשורים הוא פשוט... כבר לא.
כיצד ניתן להבין את התופעה הזו? את ההתכתבות הבלתי נגמרת עם אדם שהלך לעולמו לפני כמעט יובל שנים, עם מי שיסד והנהיג מדינה אחרת, צעירה, קטנה וחלשה יותר ולא העלה על דעתו היבטים רבים של מציאות החיים בישראל המודרנית?
התשובה הראשונה היא הכללית ביותר – זהו דינם של מנהיגים מייסדים. מייסדיהן של אומות ממשיכים ללוות אותן גם שנים רבות לאחר מותם. הוא הדין באבות המייסדים בארצות-הברית, בסימון בוליבר בדרום אמריקה, במהטמה גנדי בהודו ובעוד רבים נוספים. אולם, ניתוח ההתייחסויות השונות לבן-גוריון ביום-יום הישראלי לא מאפשר להסתפק בתשובה זו.
שמו נזרק שוב ושוב בהקשר לשאלות אקטואליות נקודתיות פשוט כי יש לו יד ורגל בעיצובה של המציאות הישראלית בת זמננו. תכולתו של חוק השבות, הסטאטוס-קוו בשאלות דתיות, שילובה של האוכלוסייה החרדית בחברה הכללית, ההתרחקות בין ישראל ליהדות אמריקה, טיבו של החינוך הממלכתי, שמירתו של צה"ל כצבא ממלכתי, התאמת האסטרטגיה הביטחונית לאיומים המשתנים – כל אלו סוגיות שבן-גוריון עסק בהן לעומק והותיר לגביהן תשובות סדורות ומנומקות. גם אם תשובות אלו לא בהכרח מתאימות למציאות החדשה הן מהוות נקודת ייחוס שקשה להתעלם ממנה.
אלו הן התשובות האוטומטיות שאנחנו שולפים כששואלים אותנו באופן כללי לגבי הנוכחות של בן-גוריון בהווה הישראלי. אבל כל אלו הן תשובות חלקיות שלא תמיד עוזרות לנו אל מול בנותינו שיודעות לשאול טוב מכולן ותוהות מדוע אנחנו עצמנו מבלים זמן רב כל כך בחברתו של האיש עם הקול הצפצפני והשיער המצחיק. כאן אנחנו נדרשים לתשובות אחרות, אותן קשה למצוא במחקר הענף על האיש.
אנחנו רואים בבן-גוריון צעיר נצחי שלא מהסס לסתור רעיונות ובכלל זאת את רעיונותיו שלו, שמתמחה בחשיבה מקורית ובתשובות מחוץ לקופסה, שממשיך ולומד כל חייו ומאמין שמילים שלא מחוברות למעשים הן חסרות ערך. לבנותינו אנחנו מספרים על הסמינרים שערך לעצמו בן-גוריון כי הוא הבין שהוא לא מבין, על הקישור המיידי שיצר בין משברים להזדמנויות, על התעקשותו לענות בפירוט לאזרחים אותם לא הכיר, על הגיוון הרב שבספרייתו ועל הסקרנות הילדית שהובילה אותו לא רק לאריסטו ושפינוזה, אלא גם לבודהה ולמדיטציה.
אנחנו מספרים להן על התעניינותו בבינה מלאכותית, אנרגיה סולארית והתפלת מים; מתעכבים על ניסיונו (הלא מאוד מוצלח) לדבר בגובה העיניים אל בני הנוער ולעורר אותם לפעולה חלוצית; ולא נמנעים גם מהמתח בין עמדותיו ה"מתקדמות" בשאלות של שוויון אזרחי, ערכים דמוקרטיים ומעמדן השווה של נשים, לבין התנהלותו בפועל בסוגיות אלו ואחרות.
הן שומעות הרבה על בן-גוריון, בנותינו. ואנחנו מקווים שכמו שבן-גוריון לימד אותנו הן ימשיכו לשאול שאלות, עלינו ועליו, יפקפקו בתשובותינו ובתשובותיו, והכי חשוב יעשו מעשה ויעוררו אותנו לעשות מעשה, שכן לדבריו, "מילים שאינן קשורות למעשים הן חסרות ערך לחלוטין".
המכון למורשת בן-גוריון הינו גוף חינוכי היסטורי הבוחן את מורשתו של "הזקן" וכיצד היא רלוונטית לחברה הישראלית היום. פעילות המכון מבוססת על מתודות התנסותיות מגוונות המעוררות חשיבה ושיח, ומחברות בין סוגיות משמעותיות בהיסטוריה של עם ישראל, החברה הישראלית ומדינת ישראל לבין עולמם האישי והמקצועי של המשתתפות והמשתתפים בפעילות.
המכון ממוקם במדרשת בן-גוריון שבנגב ופועל בכל רחבי הארץ עם קהלים מגוונים. תחומי ליבת המכון הם: ממלכתיות, מנהיגות ברוח בן-גוריון, חלוציות, חברת מופת ונגב. העולים והעולות לנגב יוכלו לבקר במתחם המוזיאלי המתקדם של צריף בן-גוריון ולהתרשם מתצוגות חדשות ומפתיעות, לעבור פעילות בפארק החלוציות ההתנסותי, לגלות מסמכים מכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל והציונות באולם התצוגה החדש של הארכיון למורשת בן-גוריון ולקחת חלק בקבלת הכרעות שעיצבו את מדינת ישראל במיצג האינטראקטיבי "משפט העם".
הכותבים הם איתן דוניץ, מנכ"ל המכון למורשת בן-גוריון וד"ר עדי שרצר, מרכז מלטון לחינוך יהודי, האוניברסיטה העברית בירושלים