המעבר של מוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם בין לילה להוראה מרחוק בעת חירום הציב אתגרים חדשים עבור כל הסטודנטים, במיוחד אלה מרקע מוחלש. הדבר בלט במיוחד בקרב סטודנטיות בדואיות, כקבוצת מיעוט בישראל.
במחקר שנערך במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה על ידי הסטודנטית לתואר שני אימאן מחמיד ובהנחיית ד״ר הדר דותן וד״ר איילת בכר ויפורסם בכנס צ'ייס, נמצא כי ההצטלבויות בין המעמד הכלכלי, הרקע התרבותי והמגדר של סטודנטיות בדואיות הובילו לחוויות למידה לא אפקטיביות בזמן המעבר ללמידה מקוונת בשעת חירום.
אחת מהסטודנטיות סיפרה: "פתחתי את המצלמה ואת המיקרופון והאחים שלי אמרו תראו היא לומדת עם גברים", אחרת סיפרה כי "גם מצב החשמל לא משהו, אז אין מה לדבר על חיבור האינטרנט. את החודש הזה כמעט העברנו ללא חשמל, כמעט ולמדתי לכל המבחנים בעזרת נר בלבד. עברתי תקופה די קשה. התחברנו לבזק אבל אין שום דבר מועיל בהתחברות הזאת כשברוב הזמן אין חשמל".
האתגרים המרכזיים שעלו מהראיונות הם: התנגשות בין תפקידים ביתיים מגדריים למחויבויות אקדמיות; חוסר מקום פיזי ללמידה עקב צפיפות דיור; קשיי הסתגלות לסביבה לימודית לא מוכרת כתוצאה ממחסור במיומנויות אוריינות דיגיטלית; הימנעות מפתיחת מצלמה עקב נורמות תרבותיות ביחס לנשים במרחב הציבורי ומעל הכל - למידה לא יעילה עקב תשתיות פיזיות לקויות של חיבור חשמל ורשת האינטרנט.
מהמחקר ניתן להבין שאמנם כל הסטודנטים נפגעו מהמגפה ומהשינויים שנכפו עלינו בתקופה מאתגרת זו, אבל ישנן קבוצות מוחלשות, דוגמת הסטודנטיות הבדואיות בדרום הארץ, שנפגעו יותר בגלל מגוון גורמים חברתיים.
לאור אתגרים אלו, מערכת החינוך בכלל ומערכת ההשכלה הגבוהה בפרט, צריכה להיות מודעת וקשובה יותר לקשיים הייחודיים של הסטודנטיות הבדואיות ושל בני מיעוטים אחרים, אשר הושפעו באופן חמור יותר מהמעבר ללמידה מרחוק.
כמו כן, עולה הצורך בהיערכות מוקדמת בזמן שגרה - בהכנה של סטודנטים, בהכשרה של חברות הסגל ובעיצוב מסגרות הלמידה לשעת חירום אשר אינה מתרחשת בימים אלו בחלק גדול מהמוסדות. עלינו להיות מודעים וערים יותר לקשיים הייחודיים של אוכלוסיות שונות ולהדריך את המרצים כיצד להתאים את אסטרטגיות ההוראה שלהם, כך שגם אוכלוסיות מיעוט יקבלו הזדמנות שווה להצליח בתהליך החשוב של רכישת השכלה גבוהה.