מהרגע שבו מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, בכה על הבמה, גם האדונים הנכבדים יובל שטייניץ וגלעד ארדן לא יוכלו הבוקר להתעלם מכך, כשיתבקשו בכל תחנת רדיו לתת תגובה צבאית הולמת. הם לא יוכלו להגיד ״קומץ הזוי מהשמאל הקיצוני״ או ״חבורת תומכי דאע״ש שבגללם יערפו פה ראשים״. לא, רבותי וגבירותי, האיש שעד לא מזמן היה אחראי על המשיכה בחוטים ועל ביטחונכם האישי, בכה על מר גורלנו.
דגן הודה, לפני שפתח, שהוא לא נואם גדול ולא יודע היכן להעלות את הטון, אבל המילים שלו חתכו בבשר החי. בגילו אויבים כבר לא מפחידים אלא ההנהגה, סיפר. הביטחוניסט סימן את ראש הממשלה בעיגול זרחני, וירה.
הדוברים המחוננים שטייניץ וארדן לא יוכלו להגיד שעם כל הכבוד לבכיר, לא היה שם מניין שישמע. היה מלא. הכיכר הייתה סתומה. אבן גבירול היה פקוק. נחיל אדם בא להרים ראש ולהראות נוכחות. עשרות אלפי אשכנזים.
מצטער, באמת שהשתדלתי לאזן. כמה שחיפשתי תימנים, מרוקאים, ספרדים מסביליה, התקשיתי למצוא. אולי היו, אבל לא זיהיתי.
גם לא הצלחתי לאתר בכיכר את תושבי עיירות הפיתוח, המקופחים הקלאסיים, המפוטרים הקבועים. אולי היו והתחבאו, אולי טוב להם עם ביבי. בכל מקרה, אם רק אשכנזים היו בוחרים ב־17 במרץ, כנראה שהיה מתחלף פה השלטון ואפשר היה להקים קואליציה בין המחנה הציוני ומרצ.
אבל אתם יודעים מה הצרה הכי גדולה של הקהל הזה? שגם בפורים הוא לא מסוגל להתחפש.
באים עשרות אלפים שרע להם, אז לפחות שייראו. שיהיו ליום אחד אוהדי בית״ר ויעלו על הגדרות. רוצים שינוי? לא ממש נראה. אפילו את הצעקות ״ביבי הביתה״ כמעט אמרו בתוספת ״סליחה״. בחייכם, תתפרעו קצת.
אולי גם המארגנים אשמים. קצת חובבני היה הארגון. הרי אירוע כזה צריך לבנות עם תרועות וזיקוקי דינור. לחמם את הקהל ואז להוסיף שמן בהדרגה. אז איך ערב חגיגי פותחים עם להקה שמבצעת קאברים של קווין? עד כדי כך מנותקים?
היה שם עומס של מלל ונאומים בלתי נגמרים, אבל למזלם היה את דגן, ראש המוסד לשעבר, שבכה. ועל זה מי שצועק כל ערב איראן וחמאסטן יצטרך למצוא תשובה עם תוכן ולא להסתפק בעוד סיסמה ריקה.