מנווטות בעקבות השמש: חברות האנרגיה המתחדשת אינן מצליחות לממש את ייעודן בישראל ופונות לטריטוריות רחוקות מעבר לים. המטרה: איתור קרני שמש שיולידו להן פרויקטים ענקיים ומאות מיליוני דולרים של הכנסות.
מדינת ישראל היא אומנם אחת המדינות המוארות על פני הגלובוס, לפחות בכל הקשור לאור השמש (ויש כמובן שיטענו גם למובנים אחרים). אולם, לצד זאת, ישראל היא שוק אנרגיה קטן למדי (בהספק כולל, לא פר נפש), ולכן מטבע הדברים כאשר שוק קטן (יחסית) פוגש כמות הולכת וגדולה של שחקנים (ועוד כאלה שזוכים למקלחת קרה בדמות חסמים רגולטוריים המעכבים את פעילותם), מתחילה נדידת החברות לחו"ל.
זה התחיל עם ספרד, איטליה ופולין, והמשיך עם ארה"ב, אנגליה, רומניה, הונגריה וכל מדינה אחרת שקבעה לעצמה יעדי מעבר לאנרגיה מתחדשת במקום זו המסורתית ושחברות האנרגיה הישראליות יכולות לתקוע בו יתד ולקדם את עסקיהן.
על כן, עם כל הכבוד לשוק המקומי ולצורכי המשק הישראלי, אזורי הפעילות של החברות הישראליות הם גם אלה שתורמים למרווחי הרווח השונים של הפרויקטים שהן מנהלות ולעומק הפורטפוליו שלהן. כך, למשל, דין ארה"ב אינו כדין פולין, ודין פולין אינו כדין רומניה או סרביה.
מחיר החשמל, אופן קביעתו, דגשי הרגולטור, גודל הפרויקט, מספר ימי השמש ועוד הם המשתנים העיקריים, והחברות מבצעות כל העת ניסיונות התרחבות לטריטוריות החדשות, כאשר עד לאחרונה הייתה ארה"ב העיקרית שבהן בשל יעדי ההתייעלות האנרגטית וההשקעות הפדרליות האדירות של ממשל ביידן בתחום.
חורף אירופי
בחודש יוני האחרון המניות המקומיות אף זכו לזריקת עידוד מהבית הלבן בזכות הודעה על כוונת הממשל האמריקאי להסיר את המכסים מעל יצרניות פאנלים סולאריים, ובכך להוזיל את עלות פעילות החברות הישראליות הפועלות בארה"ב עתירת הממון והמודעות. גם התחושה הייתה שהממשל הדמוקרטי יוסיף לתמוך בתחום, בין שבהזרמת תקציבים ובין שבהקלות מס, ולו רק כדי לרצות את האגף השמאלי והירוק יותר של מפלגת השלטון.
עם זאת, בחצי השנה האחרונה נפתחה לאמריקאים חזית, גם אם לא ישירה, מכיוון מזרח אירופה. הפלישה הרוסית לאוקראינה טרפה את הקלפים בשוק האנרגיה. מצד אחד, היא הוכיחה שהעולם המודרני עדיין אינו יכול להסתמך על אנרגיה מתחדשת או ירוקה. מצד שני, אירופה הפכה לשוק מטרה נהדר: היבשת שמאכלסת כ־11% מאוכלוסיית העולם התחילה להציג חשבונות חשמל שהאטו עוד יותר את כלכלתה המתקשה להשתקם (מאז שלהי 2008) והעלו הן את המודעות והן את הביקוש למקורות אנרגיה חלופיים.
העלייה במחיר האנרגיה נובעת בעיקר מתלותה במאגרי אנרגיה (גז ונפט) החיצוניים לה, ובהם אלו שבבעלות רוסיה, המהווים, למשל בגרמניה, את המקור של 55% מהאנרגיה הנצרכת (הגז הרוסי).
אולם, לא רק גרמניה סובלת. לדוגמה, מחיר 1 מגה־ואט-שעה חשמל בסרביה תומחר ביום שבו ערכנו את הבדיקה, 11 באוקטובר, ב־310.92 יורו לקראת היום למחרת, כך שהמחיר החדש מבטא עלייה של כ־14% מהיום שלפניו, ואילו המחיר ביוון תומחר באותו המועד והאופן ב־295.77 יורו - גם הוא לאחר זינוק מהתעריף הקודם.
מגה ספורט
מגה־ואט שעה (MWh) היא יחידת מידה להצגת מחיר החשמל בשוק הסיטונאי והיא מבטאת צריכה של 1,000 קילו־ואט לשעה. אם נמשיך את הדוגמאות מרחבי אירופה, אז משק בית ממוצע בספרד צורך כ־300 קילו־ואט-שעה ביום, שעולה לו כיום עד פי ארבעה מאשר בדצמבר 2019, כך שמחיר מגה־ואט-שעה עמד על כ־33.81 יורו, בעוד ב־12 באוקטובר השנה עלותו תומחרה ב־133.96 יורו. מי שמבין את חשבון החשמל הפשוט הזה, מבין באחת את עומק משבר האנרגיה בעולם, בדגש חזק על אירופה.
נופר אנרג'י, הנסחרת בבורסה בתל אביב בשווי של כ־3.4 מיליארד שקל, דיווחה לאחרונה על הסכם למכירת חשמל בהספק של כ־155 מגה־ואט בספרד הצפויים להניב לה EBITDA שנתי של כ־64 מיליון יורו. הסכם זה מצטרף להסכם אחר של החברה במדינה השכנה באגן הים התיכון, שעליו חתמה נופר אנרג'י כמה חודשים קודם לכן, להספק של 169 מגה־ואט.
אבל כאן מתחיל הפרדוקס: מחירי האנרגיה והחשמל נמצאים אומנם עם הפנים למעלה מאז תחילת השנה, אך מחיר מניות האנרגיה הישראליות אינו מקבל את אותה התנופה ומסכם מגמה מעורבת עם תשואה ממוצעת של כ־4% בלבד מתחילת השנה למניות חמש חברות האנרגיה המתחדשת הגדולות בבורסה בתל אביב שנבחנו על ידי וואלה! כסף ו"מעריב עסקים".
זו שביצעה את הזינוק הגדול ביותר היא אורמת טכנולוגיות, הנסחרת בבורסות תל אביב וניו יורק ארה"ב בשווי של כ־16.6 מיליארד שקל, לאחר שעלתה כ־21% מתחילת השנה.
אורמת מקימה ומתפעלת תחנות כוח הפועלות על אנרגיה חלופית, בעיקר גיאותרמית, ומייצרת ציוד לייצור חשמל. החברה פועלת בצפון אמריקה, בדרום אמריקה, באירופה, באוסטרליה ובאסיה, וכמו מתחרותיה בתחום, היא נהנית מהביקוש העולה לאנרגיה מתחדשת בכלל ולזו החלופית בפרט.
בתחתית טבלת התשואות שלנו נמצאת דוראל אנרגיה, הפעילה בתחום הסולארי ונסחרת בבורסה בתל אביב בשווי של כ־2.2 מיליארד שקל. דוראל חותמת מלמטה את טבלת המניות שנבחנו בירידה של 10.54% מתחילת השנה. החברה גם מציגה את הירידה החדה ביותר בשיעור שינוי מחיר המניה מאז השיא שאליו הגיעה בתקופת הקורונה – -31.92%.
אל תניחו למספרים בפסקה הקודמת לגרום לכם להוציא את הממחטות: מנייתה של דוראל אנרגיה זינקה בקרוב ל־66% מאז החלה להיסחר ביוני 2020, ושוויה כיום הוא בערך פי ארבעה יותר מאשר השווי שלפיו הנפיקה מניותיה אז – 575 מיליון שקל ("לפני הכסף"). כלומר מי שרכש את המניות שלה בעת שהונפקה על אף הירידה ב־2022, ריבע את כספו – לא רע להשקעה בת שנתיים...
נמשיך לבחון את המניות: החברה שמנייתה נמצאת במגמת עלייה בשנתיים האחרונות היא חברת אנלייט, שמנייתה זינקה בקרוב ל־70% מסוף 2019 וירדה בכ־5% מתחילת השנה – ירידה שמבטאת קרוב לשליש מהירידה שספג מדד ת"א 125 אקלים נקי, שירד בכ־13%, ומעט יותר מכפול מדד ת"א תשתיות ואנרגיה, שירד אף הוא באותה תקופה. גם כאן מי שספג הפסדים, רשאי לראות בהם צרות של עשירים, שכן גם לאחריהם המניה שווה הרבה יותר ממחירה בעת ההנפקה.
צבע הכסף
התפשטות האנרגיה הישראלית אינה רק תולדה של צורך בפעילות סולארית המגובה בניסיון ובידע ישראליים, וגם לא של החוצפה הישראלית, המוכרת כרגל הננעצת בדלתות המשקיעים עם תחילת דרכו של היזם הישראלי לכיבוש העולם הגדול.
כבודם של כל אלה במקומם מונח, אך בתחום האנרגיה נוסף להן עוד נדבך מרכזי – הכסף הישראלי, שהוא זול יותר מהחלופות באירופה ובארה"ב, ושבעליו ומנהליו הישראלים שמחים לחבר אותו לגורמים האנרגטיים המקומיים ולהפוך באמצעותו לחלק מהותי מפעילותן של חברות שהפעילות והמוצרים שלהן שוחרים פני עתיד.
כלומר העובדה שהכסף בישראל - גם לאחר עליות הריבית האחרונות שעליהן פסק הבנק המרכזי - הוא עדיין זול בהשוואה לנעשה ברוב המדינות המפותחות, תורמת לחוסנן של החברות הישראליות שנסמכות על שוק ההון המקומי. תמיכתו של זה היא כבר מזמן לא בגדר "גרין־ווש" (רצון לנקות את המצפון ולהשקיע בפעילות ירוקה כדי להצטייר טוב בעיני הציבור), אלא מבטאת רצון להצטרף לפעילות בתחום שרק ילך ויתעצם.
עד כמה השיקול הוא פיננסי אפשר ללמוד מכך שעיקר פעילות חברות האנרגיה החלופית בישראל הוא בתחום הסולארי, שגורמי מימון מוצאים בו דמיון לנדל"ן מניב, ולכן מחפשים לנתב את הכספים שהם מנהלים לפרויקטים שעומדים בדרישות התשואה והסיכון שהציבו לעצמם. כך, לדוגמה, חברת דוראל אנרגיה דיווחה באוגוסט האחרון על מזכר הבנות לקבלת מימון של עד כ־2.2 מיליארד שקל מבנק מזרחי־טפחות לפרויקטים סולאריים שונים שהיא מובילה.
העולם מחפש להשתחרר מאנרגיית המאובנים (מקורות אנרגיה פוסיליים קלאסיים, כמו נפט, פחם וגז טבעי, אף שהאחרון, המזהם פחות, נחשב לסחורה לוהטת, תרתי משמע, עם המעבר ההדרגתי לשימוש באנרגיה ירוקה - ע"ע עליית התפוקה ממאגר לווייתן והתעצמות ישראל כמעצמה אנרגטית, כפי שהיא מתבטאת בנכונות של מדינת אויב לחתום איתה על הסכם שמכיר בעקיפין בקיומה כישות מדינית באזור) ולעבור לאנרגיה מתחדשת, ומציב את החברות הישראליות הפעילות בתחום בנקודת מוצא נהדרת לקראת הבאות. אבל זכרו גם את איקרוס, הגיבור הטרגי מהמיתולוגיה היוונית: כל שנותר עתה הוא לבחון מי מהן תצליח לרכוב על קרני השמש ומי תישרף תחתן.