בימים אלו, לאור האירועים הטראגיים שעברו עלינו והמלחמה המתמשכת, רמת החרדה והמצוקה הנפשית של כולנו עולה. בקרב חולים במחלות כרוניות, המצב הנפשי משפיע גם על תסמיני המחלה ולכן חשוב להיות ערים להשפעתו על מנת לנסות ולמנוע את התלקחותה.
מחלות מעי דלקתיות (IBD), קרוהן וקוליטיס כיבית, הן מחלות המושפעות באופן משמעותי מהמצב הנפשי. החולים במחלות אלו עשויים לחוות החמרה בתסמיני הגופניים עד למצב של התלקחות המחלה. חולים עשויים לשים לב להגברת תסמיני המחלה כגון: ריבוי בכמות ביציאות, נטייה מוגברת לדימום וירידה ברמות ההמוגלובין, עייפות ותשישות. פעמים רבות הגברת תסמיני המחלה תוביל בעצמה לעליה ברמות הדחק, וכך עשוי להיווצר "מעגל קסמים", בו עליות רמות הדחק משפיעות על התסמינים וחוזר חלילה.
בישראל, כ-65 אלף חולים במחלות מעי דלקתיות ומספר החולים נמצא במגמת עלייה מתמשכת. הסיבות להתפתחות מחלות אלו אינן ידועות במלואן, אך הן כוללות מערכת יחסים מורכבת בין מספר גורמים, ביניהם: גורמים גנטיים, סביבתיים וגורמים הקשורים במערכת החיסון.
במאמר שפורסם בשנת 2023, [1] אשר בחן את יחסי הגומלין בין קשיים נפשיים למחלות מעי דלקתיות ותסמיניהן, צוין כי קיימת השפעה הדדית בין מחלות מעי דלקתיות להפרעות נפשיות, כגון: חרדה, דיכאון והפרעה פוסט טראומטית, העשויים להשפיע לרעה על התפתחות מסלול המחלה. כמו כן, נמצא במאמר כי לדחק מתמשך יש השפעה שעשויה להיות משמעותית. חשיפה ממושכת למצבים מעוררי דחק, כמו המצב הנוכחי, פוגעים בתפקודינו המיטבי וגם בתפקוד גופנו.
מצב דחק הינו חיוני וחשוב כאשר אנו נדרשים להתמודד עם איום זמני. אך כאשר מדובר על מצב דחק מתמשך, ישנה הפרשה לא מאוזנת של הורמונים והפעלה לא תקינה של מערכת העצבים האוטונומית.
ידוע כי בין המוח למערכת העיכול יש יחסי גומלין משמעותיים ואף נמצא כי במערכת העיכול יש יותר תאים עצביים מאשר בעמוד השדרה. עוד עולה מהמאמר, כי לדחק השפעה משמעותית על הציר המחבר בין מערכת העיכול למוח. הדחק גורם לשינוי בתאים העצביים ושינוי בתפקודה של מערכת החיסון, וכתוצאה מכך להשפעה ישירה על מחלת המעי הדלקתית והחרפת התסמינים.
ציר נוסף דרכו הלחץ המתמשך משפיע, הוא הציר ההורמונלי היוצא מאיזון בעקבות תגובת "הילחם או ברח" ממושכת של הגוף (תגובה אבולוציונית המתרחשת בגופנו במצבי סכנה), היוצרת שרשרת הורמונלית, המסתיימת בתקיפת תאים על ידי המערכת החיסונית והגברת התגובה הדלקתית.
כיצד מתמודדים עם דחק ממושך אשר משפיע על מסלול המחלה הכרונית? האם ניתן למצוא אזורי שליטה במצבים בהם החוויה היא כי אין שליטה?
ראשית, חשוב להקפיד בראש ובראשונה על רצף הטיפול התרופתי וביצוע מעקב רפואי. בעיתות חירום, האדם נוטה פעמים רבות לא לקיים את הצרכים הבסיסיים שלו, כך, למשל, לא אוכלים בצורה מסודרת או שמוותרים על ארוחות, לא מקפידים על שינה מספקת, ויש נטייה להתכנס ולצמצם תפקוד. כל אלו תגובות נורמליות לאירועים קשים, אך עם הזמן חשוב לחזור לטיפול עצמי תקין. צריך לזכור כי המחלה ממשיכה להתקיים גם אם אין לנו "חשק" לקחת את התרופה או להגיע לתור בקופת החולים, והיא אפילו נעשית רגישה יותר, לכן המחויבות של החולה היא להמשיך בשגרת הטיפולים הרפואיים.
מהן הדרכים לסייע בהפחתת רמת הדחק?
ההמלצה הראשונה היא שמירה על מידת החשיפה לחדשות. ישנו מתאם בין האופן בו אנו צורכים מדיה לרמת החרדה, כאשר צפייה בחדשות/ סרטונים מגבירה את החרדה ברמה הגבוהה ביותר, אחריה האזנה לרדיו, ולבסוף קריאת החדשות. לכן, לאלו הנוטים לחוות חרדה גבוהה, מומלץ לקרוא את החדשות או להיות מחוברים להתרעות על אזעקות, אך מעבר לזה לא לצרוך חדשות כלל.
הסיפורים והזוועות מציפים אותנו ועדיין קשה לחוש בטוחים. אין חובה לשמוע את כל הסיפורים בבת אחת, אין צורך להציף את מוחנו במידע בלתי ניתן לעיכול. שאלה שניתן לשאול את עצמנו- האם ההתנהגות הזו עוזרת לי כרגע? אם התשובה היא לא, אפשר לבחור התנהגות אחרת, לדוגמא, קריאת ספר או שמיעת מוזיקה אהובה.
כאמור, הפחתה ברמות החרדה תוביל להפחתה בהורמון הקורטיזול המופרש במצבי דחק, כמו כן, פעילות מרגיעה כגון האזנה למוזיקה, שהייה בקרב אנשים אהובים ולפעמים אפילו חיבוק למשך לפחות 30 שניות, יגרמו להפרשת הורמונים אשר משפיעים לחיוב על המערכת החיסונית. הורמונים אלו בתורם יוכלו להפחית סימפטומים של כיווץ מעי ויובילו להפחתה בדחיפות היציאות.
בנוסף, חשוב לבצע נשימות נכונות. הגוף נמצא במצב "הילחם או ברח" מתמיד ומאחר ואין לו במה להילחם או ממה לברוח, האנרגיה כלואה בפנים והמערכת הסימפתטית (המעצבבת את השרירים וגורמת לכיווצם כמו גם כיווץ המעי), תעבוד ביתר שאת ללא "כפתור עצירה". נשימות הן הכפתור להפסקת מצב זה.
הדגש בנשימות הוא על הוצאת האוויר בקצב כפול מכניסתו. שאיפת אויר דרך האף (קצב 4) והוצאה דרך הפה לאט (קצב 8). חמש נשימות יסייעו להפעלת מערכת גופנית עוקפת שתווסת את מצב החרדה. גם אלו בתורם יוכלו להפחית יציאות והליכות דחופות לשירותים. הפעלת המערכת הפרה-סימפטתית מובילה להפחתת כיווץ המעי.
המלצה נוספת, היא ההבנה כי לא תמיד נשלוט במה שיקרה לנו, אך אנו יכולים לשלוט בדרך בה נתמודד עם זה. להחזיר חוויה של שליטה וביטחון על ידי פעולות יומיומיות שגרתיות, לשנות מחשבות שלא מסייעות לנו (לשאול את עצמנו האם מה שאני חושב עכשיו אכן עוזר לי? אם לא, נבחר לוותר על המחשבה או להחליפה במחשבה אחרת), ולהרבות בפעילות גופנית כגון הליכה או ריצה קלה, לצורך פורקן האנרגיה. פעמים רבות עקב החלשות הגוף בעקבות המחלה, יש קושי בביצוע פעילות גופנית מאומצת, אך חשוב לבצע איזושהי תנועתיות, גם אם זה כולל הפעלה חלקית של הגוף (לדוגמא: אגרוף הידיים באוויר בלבד או הליכה בבית), אלו יאפשרו לגוף לשחרר אנרגיה ובכך בתקווה להפחית את תסמיני המחלה המוגברים.
חשוב לזכור כי רוב האוכלוסייה תתמודד היטב עם המצב, ועל אף הצפת הרגשות שאנו חווים עכשיו, הדברים יחזרו לאיזון, ולכן חשוב להזכיר זאת לעצמנו. תקווה היא משאב חשוב וכוח חזק מאוד, וגם מצבים קשים ונוראיים חולפים לבסוף.
במידה שהמצוקה הנפשית נמשכת זמן רב וכוללת תסמינים אשר אינם חולפים ופוגעים באיכות החיים, חשוב לפנות לאחד מגורמי בריאות הנפש בקהילה או בקופת החולים. לחולים במחלות מעי דלקתיות זוהי המלצה קריטית, מכיוון ששמירה על מצב נפשי תקין חיונית ועשויה להשפיע גם על שמירת מצב המחלה.
אל תשמרו בבטן! ניתן לפנות ליעוץ והכוונה למספר קו החם של העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס 03-7441391, ימים א-ה 19:00-22:00. למידע ושירותי תמיכה נוספים כנסו לאתר העמותה www.ccfi.co.il.