אולם, חשוב להבין שגם אם כולנו מזהים את עיני השקד והפנים המתוקות, אנחנו לא באמת מכירים את אביגיל, ועדיין לא בדיוק יודעים מה עבר עליה.
איננו מכירים אותה, את הוריה, את הבית בו גדלה ולכן קשה לדעת כיצד ישפיעו אירועי השבועות האחרונים עליה, על התפתחותה העתידית ועל האדם שתגדל להיות. בנוסף לכך, טראומה בילדים כתוצאה משבי זהו מצב קיצוני שמעולם לא נתקלנו בו, והשלכותיו אינן מוכרות לאנשי המקצוע.
אולם, אין כל ספק שתהיה לאירוע השפעה משמעותית על חייה. הטראומה בילדים היא קשה, היא נצרבת בנפש בשלב התפתחותי שעדיין אין הבנה מלאה של המציאות והבחנה ברורה בין המציאות החיצונית והעולם הפנימי של הילד. הטראומה עלולה ללוות את הילד כל שנותיו, גם כשהוא הופך לאדם מבוגר. ההתמודדות מכאן והלאה תלויה בגורמים השונים הללו.
אם ניתן להקיש מהניסיון הקליני שלנו לגבי המקרה של אביגיל, כדאי להתחיל בטיפול נפשי אינטנסיבי כמה שיותר מהר עם דמות קבועה ויציבה שתלווה אותה לאורך זמן. מטפל/ת מקצועי יוכל לסייע לארגן את עולמה הפנימי, ולעשות סדר בחוויות אשר לאביגיל, כילדה כה צעירה, עדיין אין את הכלים הקוגניטיביים והרגשיים כדי לעשות בכוחות עצמה.
אין ספק שצריך לספק לאביגיל מסגרת קבועה, ברורה ויציבה בהקדם האפשרי. להחליט היכן תגדל ועם מי, וכמובן לדאוג שלא תעבור ממקום למקום. חשוב שתהיה מוקפת בדמויות התקשרות יציבות שיהוו משענת נפשית יציבה עבורה. ככל שתוכל לחזור לסדר יום קבוע וברור שיצור רצף ועקביות בחייה, תוכל להתמודד טוב יותר עם החרדה הנוראית והשינוי הקטסטרופלי בחייה.
התרעות פיקוד העורף