הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס
אנחנו לא לוקחים סיכון גדול כשאנחנו מהמרים – שהדבר הראשון שעשית הבוקר, עוד לפני היציאה מהמיטה – היה לבדוק בסלולרי מה קורה בחדשות ואיזה פושים נכנסו מאז הבדיקה האחרונה (שהיתה באמצע הלילה, מתוך שינה? זה בסדר, זה לא רק אצלך). היצמדות למסכים לטובת התעדכנות בחדשות, יומם ולילה, היא במידה כזו או אחרת המציאות של כולנו בחודש וחצי האחרונים.
הדבר הראשון שד"ר אשר ולר היה רוצה לומר לכם בקשר לזה הוא – אל תהיו שיפוטיים. ולר, פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער ומנהל המרפאה לתחלואה כפולה במרכז הישראלי להתמכרות ובמכבי שירותי בריאות, סבור שקודם כל ולפני כל דיון בנושא צריכת החדשות המוגברת, צריך להודות שאנחנו לא מתקיימים כרגע במציאות רגילה, והרוב המוחלט של ההתנהגויות שלנו בהקשר הזה נכנסות תחת התיוג "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי".
"כולנו במסכים כל הזמן", הוא אומר, "לכולנו יש צורך משמעותי להיות מחוברים ומעודכנים. חשוב שנכיר בזה, גם כלפי עצמנו, ובעיקר חשוב שנהיה לא ביקורתיים ולא שיפוטיים כלפי הנוער, שכמובן חש את אותו הצורך".
ועדיין, כפי שנוער זקוק להשגחה מסוימת כשהוא יוצא החוצה מהבית, אומר ולר, הוא זקוק להשגחה כשהוא נכנס למסך. ובהקשר הזה, חשוב וכדאי לשים לב להתרחשות, כדי להימנע משימוש מוגבר שעלול להפוך לשימוש בעייתי ומסוכן. עם תשומת לב נכונה עם פתיחות, אומר ולר, אפשר לצמצם את הסכנות באופן דרמטי.
יש חשיפה שפוגעת יותר
כיוון שהחשיפה המוגברת היא נתון כמעט ודאי כרגע, ואולי אף צורך של ממש, כדאי לבחון היבטים נוספים של צריכת החדשות. אחד מהם, אומר ולר, הוא מדרג החשיפה לתכנים קשים.
התכנים הקשים – כמו עצם החשיפה, הם נתון ודאי בתקופה הזאת. אך ישנה חשיבות למינונים ולמדיה עצמה. ולר מצביע על שלושה דירוגי חשיפה שמסבים נזקים בעוצמה הולכת וגוברת: חשיפה לטקסטים שמכילים תיאורים קשים, חשיפה לתמונות עם מידע גרפי קשה וחשיפה לסרטונים.
לעתים קרובות די בתיאור מילולי להדיר שינה מעיני מי שנחשף לו ולהשפיע על מצבו הנפשי ואילו הסרטונים גורמים להשפעה חריפה בהרבה. "הסרטונים והתמונות הם צעדי לחימה כלפינו, "אומר ולר. "הם מספקים לאויב גלי פגיעה נוספים בנו, בדרך של לוחמה פסיכולוגית. כיוון שהימנעות מחדשות היא לא אופציה עבור רובנו – כדאי מאוד לצרוך אותן בקריאה".
זו עצה נכונה למבוגרים, וודאי שלנוער, שמטבעו רגיש יותר. ולר אומר שאין ספק שבני נוער שנחשפו לסרטונים ולתמונות, סובלים מהחשיפה באופן חמור בהרבה.
אחת הדרכים לצמצם את החשיפה – למידע ויזואלי וגם למלל, היא הימנעות מטלוויזיה שדולקת בבית כל הזמן. "טלוויזיה שדולקת בבית בלי הפסקה, מגבירה כמובן את הסכנה", אומר ולר. גם עבור הילדים הצעירים שבבית, שעלולים להיחשף למידע בלי סינון ובלי השגחה, וגם כגורם מגביר סטרס עבוד נוער מבוגרים ונוער, שהחדשות פולשות אל המרחב ובחושים שלהם אפילו ברגעים שאין בכך צורך".
לשוחח על הבלתי נמנע
גם מי שירצה לצמצם את צריכת החדשות שלו לקריאה בלבד, ואפילו יימנע מטלוויזיה – עלול, בסבירות גבוהה למדי, להיחשף לתמונות וסרטונים שלא מבחירה, במדיה החברתית. שם, מלבד טקסטים שגם הם עשויים להיות קשים, עולות תמונות ללא אזהרה וסרטונים מופעלים בלי בחירה של המשתמש. "זו מערכת שלמה שמתוכנתת לחשוף גולשים לתוכן על פי כל מני קריטריונים", אומר ולר. "אני כשלעצמי התנתקתי מאינסטגרם, פייסבוק ודומיהם ברגע שהתחילה המלחמה. אבל קשה לצפות בבני נוער לנהוג ככה, וודאי שאי אפשר לכפות עליהם".
השיחה עם ולר מובאת כאן במסגרת מהלך של מפעל הפיס המקדם את העלאת המודעות לתופעת ההתכרויות. זוהי סדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שמספרים על המדע שמאחורי התופעות. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות ומצבי שימוש יתר באמצעים שונים.
אם כך, האם יש דרך בכלל למנן או לסנן חשיפה של בני נוער לחדשות קשות? ולר אומר כי הדרך היחידה בעיניו היא להיות איתם בדיאלוג פתוח. "זה אולי יפתיע חלק מהמבוגרים, אבל כשמדברים עם בני נוער בפתיחות על מה מטריד אותנו, ועל הסכנות והנזקים שבצפייה בדברים האלו, הם לרוב משתפים פעולה ובוחרים בעצמם שלא להיחשף.
"חשוב נורא להבין אותם, יש להם צורך אמיתי להיות מחוברים. יש בדידות אמיתית וקשיים אמיתיים – ובכלל, כולנו, זה ממש חשוב לזכור, כנראה לא הגרסה הכי טובה של עצמנו כרגע. אז מה שצריך כאן באמת זו חמלה, דאגה אמיתית ופתיחות. כשיש את אלו, קל בהרבה להתמודד".
6 דברים שיעזרו להתמודד עם צריכה מוגברת של חדשות
- אל תהיו קשים עם עצמכם, או עם אחרים. כולנו - מבוגרים, נוער וילדים - לא נמצאים ברגע הכי טוב שלנו, וזה בסדר. זה לוקח זמן ואין צורך להיבהל גם אם נראה לנו שכבר חודש וחצי אנחנו חושבים רק על זה. "המוח נברא ונוצר להתמודד עם טראומה", אומר ולר, "גם אם נדמה לכם שאתם או מישהו מסביבכם קבור בחדשות ולא מתפקד, ברוב המוחלט של המקרים התפקוד יחזור".
- היו עירניים לבדידות של אחרים בסביבתכם. בסופו של דבר הקושי של רוב האנשים נובע מתחושת בדידות שמעצימה את החרדות. תנו להם את ההרגשה שאתם איתם ושאפשר לדבר איתכם (אפילו אם הם נחשפו לתכנים קשים שביקשתם או יעצתם להם להימנע מצפייה בהם). נסו לחוש את הגבול בין להעיק בדאגה לבין להיות נוכח וזמין.
- חזקו התנהגות חיובית מחוץ למסכים. הביעו שמחה, תמיכה ואהדה כשהאנשים סביבכם פונים לעיסוקים שגרתיים – ספורט, מפגשים חברתיים, קניות וטיולים. העיסוק בדברים נוספים הוא ההבדל האמיתי בין חשיפה מוגברת לחדשות לחשיפה מזיקה או כזו עם מאפיינים של התמכרות.
- שימו לב אם יש סימנים חריגים. להתעדכן כל הזמן מה חדש, להיות עצוב ואפילו חרד – זה בסדר. אם אתם שמים לב לסימני מצוקה שמעידים על פגיעה בתפקוד בסיסי – ילד שמפסיק לאכול, לא מצליח לישון, לא מסוגל ללכת ללמוד – כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע, זה לא יזיק, ובהחלט יכול לעזור.
- להסתכל על העקומה. אין צורך לסמן דד-ליין למצב הנוכחי. אנחנו עדיין בתוך האירוע וכולנו מרגישים את זה. ועדיין, שימו לב אם יש שיפור, כלשהו, במגמה. אם הגרף נשאר ישר, או שאתם מזהים ירידה, כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע ולמצוא את התמיכה המתאימה.
- חפשו את הטוב גם במרחב הווירטואלי. לצד חדשות לא מסוננות, במרחב הזה אפשר למצוא גם יוזמות חיוביות, תמיכה ותחושת יחד ואפילו תוכנות AI שמסייעות בהפגת חרדה, כגון Soly.
*התוכן בערוץ זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.
הכתבה נכתבה בשיתוף מפעל הפיס