שאלת נימוסים שגרתית - מה שלומך? - הפכה בתקופה האחרונה להיות גורם תוקע שיחות. מעטים אלו שמצאו את המילים לתאר את תחושתם בימים אלו, ואת המצב הזה, שהוא סוג של "בסדר" במציאות שבה שום דבר לא נראה בסדר.

ובאמת, קשה לנו לומר על עצמנו אם העובדה שלא ישנו הלילה, או שצרכנו אתמול 14 שעות חדשות, או העובדה שזלגה לנו דמעה כשראינו תינוק ג'ינג'י בתור לבית המרקחת או התחושה שלעולם לא נרצה יותר לטוס לחו"ל - הם סימן שאנחנו לא בסדר, או שזה ה"בסדר החדש".

"זה באמת מצב יוצא דופן לגמרי", אומרת עו"ס שירי חפץ, פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית, מומחית לטראומה ומרצה במכון הישראלי להתמכרויות. "זו תקופה שבה אין אחת או אחד שהאירועים לא פוגשים אותו - ברמה כזו או אחרת. כולנו נחשפנו, כולנו מושפעים, וכולנו במצוקה כזו או אחרת".

חפץ, שמטפלת בשגרה במשפחות שבתוכן אדם בהתמכרות, אומרת שהתמיכה הסביבתית, בשגרה וגם היום - חשובה וקריטית. "כמו שאנחנו רואים בשגרה שכאשר אדם שנמצא בהתמכרות הצלחתו מושפעת באופן ברור ודרמטי מהשתתפות המשפחה שלו בהתמודדות - כך גם עכשיו", אומרת חפץ. "החוסן שלנו והיכולת שלנו להתאושש קשורים גם לסביבה התומכת שלנו".

כשאמונות הבסיס קורסות

"האירוע שבו אנחנו נמצאים כעת הוא עוצמתי וחריג", מסבירה חפץ, אבל צריך לזכור שכולנו מגיעים אל האירוע הזה עם מטענים קודמים - והם עושים הבדל. באיזה מצב אישי ומשפחתי נתפסנו ב־7 באוקטובר, אילו אובדנים ומשברים כבר חווינו בעבר - והצורה שבה התגברנו עליהם - או לא".

"המצב החדש הוא קרקע פורייה לנסיגה במצבם של אנשים שהיו עוד קודם בהתמודדויות", היא אומרת. "מי שברחו בעבר מקשיים רגשיים או אחרים בחייהם בעזרת אלכוהול, גראס, גיימינג או פורנו - עלולים להימשך מחדש אל אותו פתרון. זה נוח, זה מאלחש, זה נותן את הניתוק, אבל יוצר בעיה חדשה ומעצים אותה".

השיחה עם חפץ מובאת כאן במסגרת מהלך של מפעל הפיס המקדם את העלאת המודעות לתופעת ההתמכרויות. זוהי סדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שמספרים על המדע שמאחורי התופעות. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי, הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות ומצבי שימוש יתר באמצעים שונים. חפץ אומרת שכולנו, בעצם, אוכלים יותר, שותים יותר ומעשנים יותר כרגע, וההקלה שבזה מובנת, אבל במקומות שבהם השימוש הופך מוגבר באופן חריג, הוא בעצם מעכב את ההתמודדות הטבעית שלנו עם המצב.

"הקושי הגדול, אצל כולם, נובע מפגיעה קשה במערכת ההגנות שלנו - שהיא בעצם מערכת אמונות בסיס. האמונה שיש 'מבוגר אחראי' שמנהל את העניינים, האמונה שיש צבא חזק, שיש איזון בין טוב לרע", מסבירה חפץ. "הפירוק הזה של מנגנוני ההגנה המשותפים לכולם יוצר כאוס, הלם ותחושה קשה מאוד של חוסר ודאות. אנשים מנסים למצוא דרכים להשיג תחושת שליטה בחייהם. וזה קשה".

צעדים קטנים של ריפוי

איך מתחילים לעבוד על החלמה, כשהקושי הוא המציאות שמקיפה את כולם? "יש דבר שלי באופן אישי מאוד עוזר", אומרת חפץ, "והוא הידיעה שלנפש ולגוף יש מנגנוני הגנה טבעיים. כל מה שאנחנו חווים עכשיו - קושי בוויסות רגשי, הימנעות - זה נורמלי, זה חלק מתהליך טבעי שבסופו, רובנו המוחלט, יחלים. כבני אדם אנחנו יודעים באופן טבעי להסתגל ולשרוד". הדבר המשמעותי ביותר בתהליך הזה, אומרת חפץ, הוא פשוט להיות יחד. לא להשאיר אנשים לבד. "כל קשת הרגשות והמחשבות שאנחנו חווים היא אוניברסלית, אנושית ונורמלית, חשוב לדעת את זה, וחשוב לשקף את זה אחד לשני", היא אומרת.

בתוך כל זה, יש לשים לב לבודדים שתגובתם שונה - שמראים רגזנות חריגה, פחד, חוסר תיאבון או מחסור בשינה - באופן שאינו משתנה או מתמתן לאורך זמן. במקרה כזה, אומרת חפץ, כדאי לבקש עזרה מקצועית, וככל שהיא מגיעה מוקדם יותר, השפעתה מיטיבה יותר. דבר נוסף שמאזן את תחושת הכאוס, הוא התמקדות בתפקיד של האדם שהוא משמעותי לאחר: "להיות הורה, להיות בן או בת זוג, להיות בן או בת להורים או חבר - אלו כולם תפקידים שהם עוגן. זו דרך משמעותית לאזן את הקרע שהאירוע יצר בחיי כולנו, והיא מזכירה לנו שגם אם זו התחושה - לא הכל כאוטי. שאנחנו מסוגלים ואנחנו משמעותיים".

בסופו של דבר, מזכירה חפץ, רובנו כבר עברנו אתגרים ומשברים בעבר, וגם אם הם היו שונים, יש ערך בידיעה שעברנו אותם, ובשימוש באותם הכלים שעזרו לנו בעבר: "צריך לחפש איפה אנחנו מסוגלים ובעלי ערך - ולעזור לאנשים שסביבנו לראות איפה הם מסוגלים ובעלי ערך. היחד הזה, בסופו של דבר, הוא הדבר הכי משמעותי בריפוי". 

הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם מפעל הפיס

6 דרכים להגשת עזרה במצבי חרדה

1. תרגלו נשימה אטית. אם אתם חשים חרדה - או מבחינים במישהו לידכם שזקוק להרגעה, נסו לנשום בקצב הבא: שאיפה באורך 5 שניות, הפסקה של 3 שניות, נשיפה באורך 5 שניות. המשיכו בכך במשך כמה דקות. זה עניין פיזיולוגי ממש - נשימה אטית מרגיעה את המערכת הרגשית.

2. הביטו סביבכם ותארו את החדר. בקשו מהאדם החרד להתבונן מסביבו, לשים לב לפרטים בחדר, ולספור את כל החפצים הלבנים, למשל. את החפצים העגולים, את החפצים הרכים. זו דרך מצוינת לחזור ממחוזות הדאגה (העתידית) והזיכרונות (של מה שהיה) אל הכאן והעכשיו. מקום שבו יש לנו שליטה.

3. שאלו שאלות ספציפיות. מה עשית לפני

שהתיישבנו כאן? איפה אנחנו עכשיו? מה אתה רוצה לאכול? במקרה הצורך אפשר גם להנחות לעשייה בסיסית, "לכי להתקלח, אני אחכה לך".

4. החזיקו קוביית קרח ביד. כמה פשוט - ככה עובד. המגע בקרח משפיע על השרירים ומרגיע מיד את המערכת הסימפתטית - אותה מערכת עצבים שמופעלת במצבים שבהם אנחנו מרגישים לחץ או סכנה.

5. הריחו משהו בעל ריח חזק. חוש הריח מחזיר אותנו באופן מיידי לכאן ולעכשיו ומקרקע אותנו באופן שעשוי בהחלט לעזור.

6. פשוט להיות נוכחים. לחבק, ללוות, להיות בקשר, לעשות דברים יחד. זה עוזר.