לנוכח המלחמה והמשבר, המצב הנפשי של כה רבים התערער במידה רבה. באופן טבעי, תשומת הלב ניתנת בייחוד לחשש מפני פיתוח של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) אצל מי שנחשפו לאלימות באופן ישיר או עקיף. אולם לצד החשיבות הרבה של נושא זה, חשוב לזכור כי הפגיעה הנפשית עלולה להיות חמורה ומשמעותית אצל רבים אחרים, ולהתבטא בהופעה והחמרה של מגוון מחלות נפשיות. וכיום יש חשש מעליה דרמטית בשכיחות והחמרה של התסמינים הנפשיים.
בתקופה קשה זו יש סיבות חיצוניות ברורות וכלל חברתיות לפגיעה במצב הנפשי. ירידה במצב רוח ועצבות הן תגובות נורמליות לחלוטין לאירועים האחרונים. אולם אצל חלק מהאנשים, השינוי במצב הנפשי יכול לדחוף לדיכאון, ואצל מי שסובלים כבר מהמחלה, לגרום להחמרת מצבם. דיכאון מאג'ורי, או "דיכאון קליני" בהתאם לשם המוכר יותר, אינה רק מחלה של מצב רוח אלא מחלה שפוגעת בכל הגוף, מגבירה את הרגישות לכאבים ואפילו את הפגיעות למחלות גופניות, מביאה להאטה בתפקוד של המוח, לירידה באנרגיה ולעייפות. במצבים מסוימים הדיכאון יכול להביא גם לנטיות אובדניות. הדיכאון הוא אחד הגורמים המובילים בעולם לאובדנות שהיא סיבת המוות השנייה בשכיחותה אצל צעירים עד גיל 35.
לצד העצבות הכללית בגלל המצב, גם סטרס ("עקה" בעברית) שנגרם כתוצאה מהמצב יכול להביא להתפתחות או החמרה של דיכאון. סטרס הוא קודם כל ידוע כמגביר את הסיכון לדיכאון, ולצד ההשפעה הישירה של הסטרס, גם הפגיעה המתלווה שיש למצב על השינה יכולה לעודד דיכאון, כשהפגיעה בשינה יכולה גם להחריף את המחלה, וגם להיות תסמין שלה. גורם משמעותי נוסף הוא הפגיעה בשגרה שנגרמת כתוצאה מהמלחמה. אחד הדברים שלמדנו בקורונה זה שהיציאה מהשגרה מסוכנת לנפש. ועכשיו לצערנו במלחמה הזו אנחנו חווים זאת מחדש. השיבוש בשגרה כמו למשל אצל המפונים אך גם ביציאה מופחתת לעבודה, השבתה של בתי הספר, סגירת חנויות ומרכזים מסחריים , טומן בחובו סיכון לפגיעה נפשית משמעותית.
אם כן, מה ניתן לעשות במצב הנוכחי כדי למנוע או להתמודד עם דיכאון? ראשית, צריך להדגיש את החשיבות של אימוץ גישה חומלת ומכילה, גם כלפי עצמנו וגם כלפי הסביבה – "בין אם זה המשפחה הקרובה או הנהג באוטו הסמוך. כולנו מתמודדים עם משבר חריג וצריך לקבל זאת". חשוב גם לנסות לשמור או לייצר שגרה, אפילו בתוך התהפוכות של המצב הנוכחי. לחזור לשגרה ככל האפשר. לעשות דברים שאוהבים, לצד גם פעילויות כמו בית ספר ועבודה. לצאת. לצחוק. ליהנות. ברור שזה מגיע גם עם רגשות אשמה של איך אפשר ליהנות במצב הנוכחי, אבל זה חשוב לנפש, וזה גם מתחבר לגישה החומלת שאנחנו צריכים לאמץ כלפי עצמנו.
המלצה חשובה נוספת היא מה שאני מכנה "היגיינת שינה": להתנתק ממסכים בשעות שלפני השינה ולהימנע מצריכת קפאין בערב, לא לעשות פעילות פיזית משמעותית בשעות הערב שעלולה להפריע להירדמות ולהימנע משנת צהריים שיהיה לה מחיר מאוחר יותר. לגבי החשיפה למסכים, הוא מדגיש את החשיבות שיש למתן את הצריכה של חדשות. אנחנו נמצאים במערבולת של צריכה מטורפת של חדשות, בין היתר כדי לייצר לעצמנו אשליה של שליטה במצב, אבל כדאי ומומלץ למתן את החשיפה לחדשות.
כאשר יש חשש לתסמינים נפשיים משמעותיים יותר, יש חשיבות רבה לפניה לעזרה מקצועית, אם באמצעות טיפול פסיכולוגי או פניה לטיפול פסיכיאטרי. גם עבור אלו המטופלים כבר על ידי פסיכיאטר, ההמלצה האי "להדק את הפיקוח" ולוודא התאמה של הטיפול התרופתי. אנשים שהתמודדו עם דיכאון מאג'ורי עוד טרם המשבר הנוכחי נמצאים בסיכון מוגבר להרעה במצבם. דיכאון זו מחלה שבאה ביטוי בגלים – תקופות של רגיעה שנקטעות באפיזודות דיכאוניות משמעותיות – והמצב הנוכחי עלול לדחוף מטופלים רבים לסבול מאפיזודה חדשה. במקרים מסוימים, יש חשש שהמשבר ידרדר את מצבם של מתמודדים עם דיכאון כך שהתרופות שהם מקבלים יאבדו מיעילותם והם יסבלו מ"דיכאון קשה לטיפול".
קו הטיפול התרופתי הראשון בדיכאון מג'ורי הם טיפולים תרופתיים המבוססים על תרופות מסוג SSRI או SNRI, שמעלות את רמות הסרוטונין בין הסינפסות במוח ומובילות לשיפור בדיכאון. ואכן כשליש מהסובלים מדיכאון מאג'ורי ישתפרו בעזרת הטיפול התרופתי הראשון, וכשליש נוסף יקבלו הקלה משמעותית בעזרת קווי טיפול נוספים. אולם כשליש נוספים לא יצליחו להשתפר גם לאחר כמה קווי טיפול תרופתי, והם מוגדרים כמו שסובלים מ'דיכאון עמיד' או דיכאון קשה לטיפול.
כיום ישנן כמה אפשרויות טיפוליות לסובלים מדיכאון קשה לטיפול. האפשרות הראשונה היא נזעי חשמל. זהו טיפול שנכנס לשימוש כבר לפני יותר מ-100 שנה באנשים עם דיכאון קשה. בטיפול, הנעשה בהרדמה מלאה, ללא כאב, ובהסכמה של המטופל מעבירים חשמל בעוצמה נמוכה דרך הראש. משך הטיפול הוא מספר דקות ולאחר התאוששות קצרה המטופל יכול להשתחרר לביתו. הטיפול ניתן בסדרה של 9-12 טיפולים. טיפול זה מוגדר היעיל ביותר והוא מצליח לסייע לרוב גדול מהמטופלים לצאת מהאפיזודה הדיכאונית שלהם ולהמשיך בחייהם.
הבעיות של הטיפול בנזעי חשמל הם פגיעה מסוימת בזיכרון לטווח קצר בזמן הטיפולים, הצורך לטיפול בהרדמה מלאה, ובנוסף טיפול הוא תחת סטיגמות קשות, שפוגעות ברצון של אנשים לעבור טיפול כה יעיל. כיום, על כל פנים, ישנן אפשרויות טיפוליות אחרות לדיכאון עמיד שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות. אפשרות אחת היא שימוש בטיפול שנקרא VMS, שבו ניתנים פולסים חשמליים לעצב הווגאלי, עצב מרכזי בגוף, טיפול שהראה יעילות בטיפול בסובלים מדיכאון עמיד.
אפשרות נוספת היא קטמין, חומר שנבדק בעבר אבל נפסל ונאסר לשימוש עקב חוויה פסיכדלית שהפכה אותו לפופולרי בתור סם רחוב. זה חומר שמוכר לרופאים מאמצע המאה ה-20 כחומר הרדמה, ומשמש עדיין בהרדמות קצרות טווח של ילדים, ברפואת שטח וגם בטיפולים וטרינריים. בהתחלה היתה ספקנות רבה, עקב החשש משימוש בחומר שהוא גם סם רחוב, אבל הממצאים הלכו והצטברו, והעידו שקטמין יכול להועיל במקרים בהם התרופות הוותיקות נכשלו. כמו כן מתן של קטמין במתן מסודר על פני ההנחיות, הוכח כבטוח לשימוש.
השימוש בקטמין הפך למקובל יותר ויותר, ונכנס לארסנל הרשמי של הפסיכיאטריה במדינות רבות. החיסרון בטיפול בקטמין הוא שהוא ניתן בהזרקה, אילוץ שמסרבל את מתן הטיפול ומקשה על הפיכתו לטיפול אפקטיבי לבעיה כה שכיחה. לכן, מתקיים בשנים האחרונות מאמץ לפתח דרכים נוחות יותר לתת את התרופה הזו או דומה לה מבלי לפגוע ביעילות. גישה שכבר הוכיחה את עצמה היא שימוש בנגזרת של קטמין שנקראת אסקטמין- Esketamine, אותה ניתן לתת בדרך נוחה יותר – בתרסיס לאף שנספג דרך נימי הדם באף, ללא הצורך בהזרקה לווריד. גם האסקטמין הוכיח את יעילותו נגד דיכאון והשימוש בו נוח בהרבה ובעיקר לא דורש נוכחות של רופא מרדים. הטיפול באסקטמין אושר לשימוש בידי ה-FDA האמריקאי בשנת 2019, שאף הגדיר אותה כ"תרופה פורצת דרך" לטיפול בדיכאון עמיד, מינהל התרופות האירופי (EMA) ומשרד הבריאות הישראלי, אישרו השימוש בו, והוא כלול בסל התרופות בישראל מאז שנת 2020.
יתרון נוסף של הטיפולים בקטמין ובאסקטמין, הוא התגובה המהירה של שיש לעתים לסובלים מהדיכאון העמיד, בהשוואה לזמן תגובה הארוך יותר של הטיפולים המקובלים. כיום הטיפול באסקטמין ניתן במרפאות ייעודיות, בהן המטופלים נדרשים להישאר להשגחה שעתיים לאחר הטיפול.
נקודה נוספת אותה חשוב להדגיש היא שהתפתחות הדיכאון כתוצאה מהמשבר הנוכחי יכולה להופיע בעיכוב של שבועות ואפילו חודשים. הרבה פעמים אנחנו רואים שבמצבי חירום ודחק לאומיים או חברתיים, הפרט יודע לשמור על עצמו למשך זמן מסוים. אנשים מחזיקים את עצמם בכוח בזמן המשבר, אבל אחרי שהמשבר חולף אנשים משחררים ומרשים לעצמם להתחבר למה שהם באמת מרגישים והדיכאון מתפרץ. יש חשש שגם אחרי שהמלחמה תיגמר תהיה עלייה בשכיחות ובעוצמה של הדיכאון ושל מחלות נפש אחרות. לכן חשוב להיות במודעות לאפשרות שזה יקרה ולפנות לעזרה אם הצורך עולה.
לסיום, חשוב גם להזכיר כי מערכת הפסיכיאטריה הציבורית עמדה בפני קריסה עוד בטרם המלחמה, ואילו המצב כיום קשה עוד יותר, עם חשש שהוא רק ילך וידרדר. מקבלי החלטות חייבים לשים את רפואת הנפש במרכז, ולהבין שיש צורך בהשקעת משאבים נרחבים גם בשעת שגרה, ובייחוד כעת בשעת חירום.