זה היה אמור להיות עוד יום ראשון שגרתי. בחוץ גשם זלעפות, פקקים אדירים ממלאים את הכבישים, וקרובת משפחה אחת שהכבד שלה פתאום קרס. למזלה, היה רופא במשפחה, כותב שורות אלה. טסתי אליה והבהלתי אותה לחדר המיון באחד מבתי החולים הגדולים בישראל. היא הייתה שם, באותו בית חולים, 40 שנה כאחות מסורה. זה גם אותו מרכז רפואי שבו אני עצמי ביליתי לילות כימים כרופא מתמחה.
למרות ההיכרות העמוקה שלנו עם בית החולים ועם רבים מהצוות הרפואי, בחרנו כמו תמיד להמתין בסבלנות, מבלי להפעיל פרוטקציות לכאורה או קשרים. זה היה יום קשוח מאוד במערכת הבריאות בישראל: יום ראשון הוא לרוב העמוס מבין ימות השבוע, ואולי גם אחד הימים העמוסים ביותר בעונת החורף הזו. עברנו 17 שעות המתנה באותו חדר מיון, עד שאושפזנו במסדרון של המחלקה הפנימית. קיבלנו בהבנה ובתוך לבנו גם ריחמנו על הצוותים הרפואיים שקורסים תחת העומס.
מצבה של בת המשפחה הלך והחמיר, ולבסוף היא הוכנסה לאחד החדרים והחלה תהליך של בירור. בדיוק ביממה הרביעית, בעת סיבוב רופאים, קבע מנהל המחלקה שהיא משתחררת לביתה. כשניסינו לדבר אל לבו, הפטיר לעברנו לעיני כל צוות המתמחים: "אני מנהל המחלקה - ואני קובע". וכך, סולקנו מהאשפוז כשקרובת המשפחה אינה מאוזנת, בדיקות הדם משתוללות, היא מבולבלת לא מתפקדת - וללא טיפול.
למזלה של המטופלת, יש רופא צמוד במשפחה. אולם מה דינם של האחרים שאינם זוכים לטיפול רפואי צמוד כזה? יממה לאחר מכן, בעת לימודי התואר השני שלי באוניברסיטת בר־אילן במסלול ניהול מערכות בריאות, מסבירה לנו הפרופסור בקורס לכלכלת בריאות על התהליכים שעומדים מאחורי השחרור המהיר מהאשפוז.
כך מתברר שבשלושת הימים הראשונים מתגמלות קופות החולים את בתי החולים בסכום גבוה יחסית, משום שאלה ימים שבהם מתבצעות יותר בדיקות והטיפול אינטנסיבי. מהיממה הרביעית סכום התגמול של הקופות לבתי החולים צונח משמעותית, וכך בתי החולים מעודדים לכאורה את המחלקות לשחרר כמה שיותר מטופלים.
מובן שהשחרור נועד גם לפנות מיטות ולאפשר אשפוזים חדשים, כשמדינת ישראל מתמודדת עם מצוקת מיטות, אולם השיקול הכלכלי הוא יסוד משמעותי מאוד שקובע כמה זמן תשהו במחלקה, איזה טיפול תקבלו, ובעיקר – מתי תוצאו משם, גם כשאתם עדיין חולים מאוד. מובן שאין בדברים האמורים כדי לרמוז שכל בתי החולים זורקים מטופלים החוצה מבית החולים באמצע הטיפול. איכות הרפואה בישראל נחשבת לטובה מאוד על אף המשאבים המצומצמים של מערכת הבריאות. ועדיין, השיקול הכלכלי במשך האשפוז הוא קריטי ומשפיע על מהלך הטיפול בכם.
מצבה של קרובת המשפחה עדיין אינו טוב: מספר מערכות בגופה קרסו, וכאמור למזלה יש לצדה רופא צמוד שדואג גם מחוץ לאשפוז לשלומה ולבריאותה. האחרים יצטרכו לקוות שאם יאושפזו ישתפר מצבם תוך שלושה ימים, ואם לא - הם עלולים למצוא עצמם מחוץ לכותלי המרכז הרפואי, כשהם נאלצים להסתדר בכוחות עצמם.
מה אני ממליץ?
1. היערכו מראש לכך שביממה הרביעית לאשפוזכם תהיה כוונה לשחררכם. אם אתם בדרך להחלמה, ברור שעדיף שלא להישאר במחלקה שבה אתם עלולים להידבק בזיהומים. אבל אם אתם או קרובכם שאושפז עדיין במצב שאינו מאפשר טיפול בבית, הדגישו זאת בשיחות הצהריים עם הצוות המטפל, דווחו לרופא המטפל שלכם בקופה שיוכל להפעיל לחצים גם בעצמו, ואם צריך תוכלו לפנות גם לגורמים שמעל מנהל המחלקה, הכוללים את האחות הכללית והנהלת המרכז הרפואי.
2. במקרה חמור, שבו שוחררתם מוקדם מהנדרש ומצבכם עדיין רע, תוכלו לבקש הפניה לחדר המיון מרופא המשפחה או ממוקד האחיות עוד לפני שעזבתם. זה אומנם תרחיש מופרך, אך זכותכם אם גורשתם מהאשפוז, לרדת מהמחלקה אל חדר המיון, ולהתאשפז בחזרה – הפעם במחלקה אחרת, אולי טובה יותר.
האינטראקציה הבין־תרופתית
הרפואה המודרנית מאריכה תוחלת חיים ומאפשרת לנו לשרוד עם מגוון עצום של מחלות באיכות חיים גבוהה. אלא שרבים מאיתנו נוטלים כמה תרופות במקביל, במיוחד בגיל השלישי, וחלקן עלולות להתנגש זו עם זו, לבטל את ההשפעה התרופתית או להגביר את ריכוז התרופות בגוף, כאשר התוצאה עלולה להיות מסוכנת ביותר. למי שנוטל יותר מתרופה אחת כדאי תמיד לבדוק את האינטראקציה הבין־תרופתית, כלומר - ההשפעות ההדדיות של התרופות שאותן אתם נוטלים.
יש כמה אתרים שמאפשרים לכם לבדוק את האינטראקציה הזו והגדול שבהם הוא Rxlist, אתר מקיף ביותר שכולל מידע נרחב כמעט על כל תרופה בעולם. תמצאו שם גם את כל המידע שחברות התרופות לא מגלות לכם על המחקרים שבוצעו על התרופות, וגם על כל הדיווחים בעולם על אותה אינטראקציה בין־תרופתית. אם הסתבכתם, תוכלו תמיד להתייעץ עם הפרמקולוג – מומחה התרופות המחוזי, שמעכשיו יש בכל קופת חולים. הוא יוכל לעבור איתכם על רשימת התרופות שלכם ולוודא שהן במינון הנכון וגם לא מפריעות זו לזו.
דוקטוק: הסלנג שהמציאו הרופאים
פָּארָא
מונח המושאל מיוונית ומשפות לטיניות, שבהן פירוש הקידומת הוא "על יד". בעגה הרפואית משתמשים במונח הזה לרוב לציון עירוי ש"התפספס" ממחט צנתר הקרוי "וונפלון". זה קורה לעתים כשהוורידים דקים מאוד כמו אצל מטופלים קשישים או מיובשים, או חלק מניסיונות החדרת עירוי של סטודנטים לרפואה או סטאז'רים מתחילים. התוצאה היא דימום מקומי קל, נפיחות או תרופה שלא מצליחה לזרום דרך הווריד שנפגע. לדוגמה: "דוקטור, הווריד הלך פארא. תכניס לו וונפלון חדש וניתן לו את העירוי מחדש".
שוברים מיתוסים
האם ג'אנק פוד באמת מעלה את רמת הכולסטרול בדם?
שנים הרגילו אותנו להאמין שמזון מהיר או אפילו צריכה של יותר מביצה אחת ליום יעלו את רמת הכולסטרול בגוף. אבל האמת רחוקה מאוד. בעצם, מרבית הכולסטרול שלנו כלל לא מגיע מהמזון.
הכולסטרול משמש בגוף לייצור הורמונים ולהרכבת קרומים שעוטפים את מיליארדי תאי הגוף, אבל מנגד הוא גם עלול להיות הרסני: כולסטרול תורם לתהליך טרשת העורקים המוביל להתקפי לב ולשבץ מוחי. אכן, רמות גבוהות מדי של שומנים ובהם כולסטרול מסוכנות, אבל רק 15% ממנו מגיע מהמזון. כל היתר מיוצר בתוך הגוף שלנו על ידי המעבדה הפנימית – שהיא הכבד. מחקרים גם הראו שצריכה של שתיים או שלוש ביצים ליום כלל לא העלתה את רמת הכולסטרול. לסיכום, הכולסטרול חשוב מאוד לתפקוד הגוף. מזון עתיר שומן אומנם יעלה את רמות השומנים מסוג טריגליצרידים, אבל כמעט שלא יעלה את רמתו של הכולסטרול המיוצר על ידי הכבד.