כבר בשנות הארבעים למאה הקודמת ידעו שדי קל להקפיא זרע תוך שימוש בגליצרול כדי להגן עליו מפני נזקי ההקפאה. כך גם יודעים שהזרע יכול להישמר שנים רבות מבלי שירד במדדים שלו.
ככלל, למי אם כן מקפיאים זרע? דגימות זרע של גברים שעומדים לקבל טיפול , כמו כימותרפיה, כזה הפוגע בייצור הזרע באפן סופי , דגימות של גברים עם מדדים ירודים מאד כגיבוי שמא ביום שזקוקים לזרע ,לא יימצא זרע בכלל, דגימות של גברים הנעדרים מן הארץ כדי להבטיח שביום הטיפול של האישה יהיה זרע זמין, דגימות תורמי זרע – כל תרומות הזרע בעולם ובישראל הן על בסיס זרע קפוא מופשר.
בנוסף, בדיקת איידס מלמדת על המצב שלושה חודשים אחורה. לוקחים דגימה של זרע , מקפיאים אותה ועושים בדיקת איידס לתורם. רק לאחר שלושה חודשים, משבודקים שבדיקת איידס של התורם שוב שלילית, מותר להפשיר את המנה ולהשתמש בה.
כל תרומות הזרע בישראל אנונימית. התורם לא יודע למי תרם והנתרמת אינה יודעת ממי קיבלה פרט לתכונות אופי וחזות חיצונית של התורם. בישראל ישנם 17 בנקי זרע, רובם סמוכים לבתי החולים – ארבעה בנקי זרע פרטיים. כ-30% מתרומות הזרע בישראל מקורן בתורמים מחו"ל והשאר מתורמי זרע ישראלים.
בכלל, תרומת זרע הפכה להליך מקובל ומכובד בעולם המערבי: אין ספק בכך שתרומת זרע ממלאת חלום של זוג שהבעל נטול זרע. במצב של העדר זרע בנתינות חוזרות ,הבעל עובר ניתוח של הפקת זרע מהאשך כשגם באשך לא נמצא זרע –אין מנוס מטיפול בעזרת תרומת זרע. הזרע הכרחי לנשים שבחרו בהורות ללא בעל (יחידניות). הזרע הכרחי לנשים לסביות.
אז נשאלת השאלה - מדוע התורם צריך להתבייש בכך? מדוע תורם זרע שומר את הנתינה בסוד? הוא לא מדבר על כך עם חבריו. הוא לא מדבר על כך גם עם משפחתו. התורם במקומות מסוימים נפגע קשות כשנודע שתרם. נאמר עליו שהוא "מאונן בשביל כסף" או שנאמר עליו כי "הוא מביא ילדים ולא נוטל אחריות".
אז מה חוסם אם כך את תורמי הזרע הפוטנציאליים מלתת תרומת זרע?
- דעה מוטעית, סטיגמה , שמקורה בטענה ש "תרומת זרע אינה הליך ראוי" מאחר והיא קשורה לאוננות (לצורך מתן הזרע ) וקשורה לכסף הניתן לתורם נותן הדגימה.
- חשש מאבהות משויכת - הקניית מעמד של הורות למי שאינו הורה מבחינה חוקית התורם כביכול "בורח" מאבהות הורית ומאחר ומשלמים לו עבורה זה משליך אור שלילי על התרומה
- יש מקומות בעולם שאף כי מותרת שם תרומת זרע, עדין מושרשת הדעה שהמביא להולדת ילד מזרעו הוא גם האחראי עליו
למה אם כך תורמת ביציות לא זוכה לאותו יחס כמו תורם זרע ?
- אימהות יותר מזוהה עם דאגה ומתן אוכל ופחות עם אחראיות גנטית.
- מקבלת הביציות עוברת הריון ולידה ולו גם שמקור הביצית אינו שלה היא היולדת ולא התורמת ולכן היא האחראית.
אז איך ניתן למנוע את הפגיעה בתורמי הזרע? צריך ללמד את החברה שמתן זרע אינו קשור בהכרח לאבהות. צריך גם להשאיר את האפשרות של תורמי הזרע להישאר אנונימיים. למרות זאת, צריך שתורמי הזרע ידעו שכרגע קיימת בעיה ולכן אם הם קנאים לאנונימיות שלהם, עדיף שלא יצטרפו כתורמי זרע.
הכותב הוא מנהל יחידת IVF בבית חולים אדית וולפסון בחולון ומנהל בנק זרע לשעבר.