לקות שמיעה היא אחת הפגיעות הפיזיות השכיחות ביותר ונפוצה אצל 800 אלף ישראלים. לקות שמיעה יכולה להיגרם כתוצאה מנזק במערכת השמיעה באוזן, המורכבת משלושה חלקים. ניתן לסווג את הפגיעה בשמיעה לפי החלק שנפגע במערכת השמיעה: פגיעה באוזן החיצונית או התיכונה מובילה לירידת שמיעה הולכתית ומתבטאת בבעיה מכנית בהעברת הצליל לאוזן הפנימית. פגיעה באוזן הפנימית ובתאי החישה בשבלול או בעצב השמיעה מובילים לירידת שמיעה תחושתית עצבית.
לקות שמיעה הולכתית נגרמת בעקבות נזק באוזן החיצונית או התיכונה, המונעת הולכה תקינה של צליל. גלי הקול אינם מגיעים אל האוזן הפנימית, למרות שהיא עצמה ממשיכה לתפקד. ישנן מספר סיבות לפגיעה הולכתית – החל מדלקת באוזן התיכונה, נקב בעור התוף, טראומה ומומים באוזן התיכונה או החיצונית ועד גידולים שפירים.
היום ניתן לקיים חיים רגילים לצד לקות השמיעה, ישנם עדיין אתגרים רבים העומדים בפני לקויי השמיעה. אצל מבוגרים יכולים להיות קשיים לא פשוטים מבחינה חברתית ועד לכדי התבודדות וחוסר רצון לפתח שיחות עם אנשים. זה יכול להשפיע על התקדמות מקצועית בשוק העבודה, קשיים בלימודים וקשיים חברתיים. אצל ילדים הנושא הרבה יותר עמוק ורגשי כשאין זיהוי בזמן של לקות שמיעה – הילד עלול להישאר מאחור מבחינה חברתית ולמצוא את עצמו בכשל לימודי ולא מצליח ליצור תקשורת סביבו. בנוסף, ללא הבנה של הבעיה הילד יכול להימצא במצבים מסוכנים כמו בכביש או ברחוב, כשלא ישמע רכבים חולפים או סכנה בביצוע פעילות יום יומית כמו חציית מעבר חציה.
סימנים המעידים על ירידה בשמיעה:
- קושי בהאזנה לשיחות לצד רעשי רקע במקביל
- בקשה לחזרה על דברים שנאמרים
- דיבור שקט ולא מובן
- חוסר הבנה ומעקב אחר הנאמר בשיחה מרובת משתתפים
- קושי בשמיעת קולות בסביבה ובטבע
- אנשים עם ירידה בשמיעה יראו מאמץ רב בקריאת שפתיים של אנשים מולם
- הפגנת ריחוק במהלך שיחה בעקבות קשיי הבנה של הנאמר
בטהובן, המלחין והפסנתרן הנודע עם יצירות וקלאסיקות שכולנו מכירים, החל לסבול בשנות העשרים המאוחרות לחייו מאבדן שמיעה. ישנו סיפור כי אפילו במופע הבכורה של הסימפוניה התשיעית שלו הוא לא שמע את מחיאות הכפיים של הקהל והיה עליו להסתובב אחורה כדי לראות במו עיניו. מדובר בקושי בתפקוד שאנשים רבים סבלו מבושה במהלך התקופה הזו. יחד עם זאת, הוא המשיך להלחין אפילו כששמיעתו המשיכה להתדרדר. כששמיעתו הלכה ונעלמה לחלוטין הוא עשה שימוש במכשיר המייצר תהודה אקוסטית, אשר הוצב על הפסנתר כדי להעצים את הצליל ואת הרטט. בטהובן חיבר מקל מעץ לפסנתר ונגס בו בין שיניו במהלך הנגינה, דבר שאפשר לסאונד לעבור דרך עצמותיו, לעקוף את האוזן התיכונה ולהגיע ישירות אל השבלול - ממש כמו מכשיר הולכת עצם. בדרך זו הצליח בטהובן לשמוע את המוסיקה שניגן דרך עצם הלסת שלו ובכך עקף את בעיית השמיעה.
איך מטפלים?
ראשית, אם הינכם חשים באחד מהתסמינים כדאי מאוד שתבצעו בדיקת שמיעה פשוטה. במידה והבעיה אינה זמנית או שיש מניעה לבצע ניתוח, ניתן להתאים מכשיר שמיעה בהולכת עצם. עד כה מכשירי השמיעה בהולכת עצם הותאמו על סרט או על קשת שלא תמיד התקבלו על ידי המטופלים מבחינה אסתטית.
קיימים גם פתרונות ניתוחיים המבוססים על אותו עקרון אך הינם קבועים ואסתטיים למראה ולעתים נסתרים. מדובר במערכת המורכבת מחלק פנימי המושתל באמצעות ניתוח, וחלק חיצוני המוצמד לאחר תקופת החלמה ומכוון כמכשיר שמיעה. המכשיר מוצמד באמצעות מגנט ונותר קבוע בזמן השימוש. יתרונו העיקרי הינו בכך שהצימוד יציב, ואסתטי, היכולות שלו הנן של מכשיר שמיעה מודרני, ובכך ניתן לאפשר למטופלים רבים אשר עד עתה נאלצו להתמודד עם מערכות מסורבלות ובעלות ניראות נמוכה, מכשיר שיותאם לצרכיהם השמיעתיים הייחודיים וליהנות ממכשור יעיל.
הכותבת היא קלינאית תקשורת במדטכניקה אורתופון