מחלת תריס עינית (Thyroid eye disease) היא מחלה נדירה המאופיינת בדלקת ברקמות סביב העיניים ובמיוחד בשרירי העיניים, העפעפיים, בלוטות הדמעות ורקמות השומן בחלק האחורי של העין. מחלת תריס עינית הנה מחלה אוטואימונית, שבה המערכת החיסונית תוקפת את הרקמה המקיפה את העין וגורמת לדלקת באזור. ברוב החולים, אותו מצב משפיע גם על בלוטת התריס, וכתוצאה מכך הם נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות מחלה נוספת בשם "גרייבס", הגורמת לפעילות יתר של בלוטת התריס. עם זאת, בחלק מהמצבים, מחלת התריס העינית מופיעה דווקא אצל אנשים עם תת פעילות של הבלוטה. 

בשלב הפעיל של המחלה מתרחשת דלקת מתקדמת ושינויים ברקמות העיניים. במקרים מסוימים ישנה נפיחות, ראייה כפולה ובלט של גלגלי העיניים (עיניים ש"נדחפות קדימה"). השלב הפעיל יכול להימשך בין חצי שנה לשנתיים, ולאחר מכן מגיע שלב בו התקדמות המחלה נעצרת. אצל חלק מהאנשים יכולים להתפתח שינויים קוסמטיים ונכות משמעותית, ובמצבים חמורים במיוחד עלול להיגרם אובדן ראייה. 

מה גורם למחלה?

מחלת התריס העינית היא הפרעה אוטואימונית, כלומר הפרעה בה מערכת החיסון תוקפת בטעות רקמה בריאה במקום גוף זר או מקור זיהומי. במחלת גרייבס, המערכת החיסונית יוצרת נוגדן לא תקין המשפיע גם על התאים המקיפים את העיניים, ככל הנראה משום שיש בהם חלבונים שדומים לאלו של בלוטת התריס. מנגנון המחלה קשור להפרשת חומרים גורמי דלקת.

מה הם הסימנים והתסמינים של המחלה?

הסימנים והתסמינים של המחלה יכולים להשתנות מאוד מאדם לאדם, וגם משך ההפרעה אינו קבוע: אצל חלק מהאנשים, המחלה תישאר יציבה לתקופה ממושכת, בעוד אחרים יחוו אפיזודות של החמרות והפוגות במהלך הזמן. התסמינים הראשוניים כוללים אדמומיות, גירוי, יובש וכאב בעת הזזת העיניים והעפעפיים. נסיגת עפעפיים נפוצה גם היא כאשר העפעף העליון ממוקם גבוה מדי או העפעף התחתון נמוך מדי. התסמין המשמעותי ביותר מבחינה חיצונית עשוי להיות הבלט של גלגלי העיניים, כתוצאה מהופעת בצקת בשרירים השולטים בתנועות העיניים וברקמות מאחורי העין, מה שעשוי להיראות כבהייה. תסמינים נוספים כוללים ראייה מטושטשת, ראייה כפולה, פזילה, דימום ודמע, לצד רגישות לאור וקושי בהזזת גלגל העין. נפיחות מתקדמת עלולה אף לגרום לכאבי ראש, ובמקרים חמורים יכולים להתפתח נזק עצבי ואובדן ראייה. 

מי נמצא בסיכון לפתח את המחלה?

מחלת תריס עינית משפיעה יותר על נשים מאשר על גברים, אך גברים נוטים להיות בעלי מחלה חמורה יותר וההפרעה נפוצה יותר בגיל העמידה. יש מרכיב גנטי להפרעה, כך שאנשים עם בן משפחה חולה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אותה. אנשים עם הפרעות אחרות הקשורות בתפקוד לקוי של מערכת החיסון, כגון סוכרת נעורים או דלקת מפרקים שגרונית גם הם בעלי סיכון מוגבר לחלות. כמו כן, הריון, עישון וטיפול ביוד רדיואקטיבי (למשל כטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס) הנם גורמי סיכון למחלה. 

דרכי הטיפול במחלה

עישון גורם להחמרה בתסמינים ואסור בתכלית האיסור!. הפסקת עישון עשויה להביא להטבה ניכרת בחומרת התסמינים.

הטיפול במחלה מתרחש בדרך כלל בשני שלבים. השלב הראשון כולל טיפול במחלת העיניים הפעילה ודורש מעקב קפדני עד להתייצבות המחלה. הטיפול בשלב זה מתמקד בשמירה על הראייה ושלמות הקרנית וגם בראייה הכפולה. רוב החולים חווים הקלה ביובש בעיניים בעת שימוש בדמעות מלאכותיות לאורך היום וג'לים או משחות בלילה. חלקם משתמשים גם בכיסויי עיניים בלילה. במחלה עם פעילות דלקתית משמעותית, מטפלים בעיקר עם סטרואידים לשליטה בעיבוי רקמות שרירי העין. 

כיום ישנו טיפול ביולוגי שהינו ספציפי למחלה ומאושר על ידי ה-FDA ונמצא בשימוש גם בארץ. טיפול זה ניתן בעירוי והוא מבוסס על נוגדן ממקור אנושי המפסיק את הפרשת החומרים הגורמים לדלקת ברקמות והוא ניתן בעיקר למטופלים שאינם מגיבים לסטרואידים. במצבים מסוימים ישנו צורך בניתוח, להקלה על הלחץ מעצב הראיה או להגדלת נפח ארובת העין. הטיפול בשלב ההפוגתי כרוך בתיקון שינויים קבועים שנגרמו לעין.