גרד או פרוריטוס בלועזית, מוגדר כתחושה לא נעימה המעוררת רצון להתגרד. גרד כרוני מתייחס לגרד יומיומי, הנמשך יותר משישה שבועות והוא סימפטום נפוץ ומציק הקשור למצבים עוריים ומערכתיים כאחד.
גרד קשור לרוב להפרעת עור ראשונית כגון דלקת עור, אטופיק דרמטיטיס, עור יבש, אורטיקריה, פסוריאזיס ועוד. עם זאת, כאשר לא ניתן לזהות מצב עור ראשוני כגורם לגרד, צריך לחפש סיבה מערכתית או נוירופטית.
מחלות מערכתיות מסוימות ידועות כגורמות לגרד הנע בעוצמתו בין מטרד קל למצב בלתי פתיר ומשבית. ניתן לסווג גרד מערכתי לקטגוריות הבאות על בסיס המחלה הסיבתית הבסיסית: גרד מבעיית כליות כרונית, גרד ממחלת כבד, גרד המטולוגי, גרד אנדוקריני וגרד הקשור לממאירות.
אנשים עם גרד כרוני נתונים לסבל תמידי ללא הקלה משמעותית ולאיכות חיים ירודה הקשורה למחסור בשינה, לחרדה, לבעיות בקשב ובתפקוד המיני. יתרה מכך, גרד כרוני מהווה נטל משמעותי על החברה מבחינת עלויות שירותי הבריאות ואתגרי הטיפול בו. הגרד הכרוני יכול להופיע באזורים מסוימים (בצורה מקומית) אך ברוב המקרים הוא מופיע בצורה כללית בכל הגוף.
מה הן המחלות המערכתיות שמגרדות לנו?
גרד כתוצאה ממחלת כליות כרונית
זהו סיבוך רב-גורמי אשר בעבר כונה גרד אוראמי, אך ככל שהתפתחה ההבנה שלנו לגבי הפתוגנזה, החל השימוש במונח "גרד הקשור למחלת כליות כרונית" המאפיין רבים מהחולים עם מחלת כליות סופנית המטופלים בהמודיאליזה. למרות למעלה מ-50 שנות מחקר בתחום, גרד הקשור למחלת כליות כרונית נותר לא מדווח מספיק ולא מטופל כראוי.
כיום ידוע שהמנגנון הפתופיזיולוגי לגרד כולל ארבעה גורמים שונים לתופעה:
הצטברות של רעלנים שאינם מפונים כראוי במהלך הדיאליזה - בחולים אלה יש להתמקד באופטימיזציה של ההמודיאליזה ובכך להפחית את ההצטברות של ויטמין A, אלומיניום, סידן, זרחן ומגנזיום.
נוירופתיה היקפית - גרד נוירופתי יכול להופיע כאשר עצבוב העור וההולכה העצבית חריגים.
חוסר תפקוד או אי-רגולציה של מערכת החיסון - הסברה היא שמיקרו-דלקות בעור ודלקת מערכתית מעוררים גרד.
חוסר תפקוד של המערכת האופיואידית, המאופיינת על ידי חוסר איזון בין קולטני המיו המרכזיים לבין קולטני הקאפה ההיקפיים. מסלול האופיואידים, עם קולטנים הממוקמים במוח, בעצבים היקפיים, קרטינוציטים, מלנוציטים, זקיקי שיער ובתאי מערכת החיסון, נחשב למאפיין חשוב של גרד.
על מנת לנטרל את תופעת הגרד הטורדנית הזאת יש הצורך לגלות ולאבחן מהו הגורם המשפיע אצל כל מטופל ומטופל.
גרד במחלות כבד
זהו סימפטום שכיח בחולים עם מחלת כבד וכולסטזיס (ירידה או עצירה בזרימת המרה) ומופיע בכ-20-25% מחולי הצהבת. גרד במחלת כבד יכול להיות חמור ולהוביל לחוסר שינה ולהשפיע לרעה באופן ניכר על איכות החיים; כאשר הוא מתמשך, הוא עשוי אף להוות אינדיקציה להשתלת כבד גם בהעדר אי ספיקה כבדית. גרד כולסטטי חמור יותר בלילה ומופיע בעיקר בידיים, ברגליים וכן באזורים שבהם הבגדים מתחככים. לעתים קרובות עוצמת הגרד מתוארת במונחים כמו "שכיבה על מצע של קקטוס", "סיכות ומחטים" על ידי מטופלים ובניגוד לגורמים אחרים של גרד, נראה שהגירוד אינו מקל על גרד הכולסטטי.
ישנן תאוריות שונות למנגנון הגרד הכולסטטי. כולסטזיס מוביל לשחרור מהכבד של רעלנים הגורמים לגרד; דבר המגרה את סיבי הגרד העצביים בעור, אשר מעבירים את הגירוי לחוט השדרה ומשם למוח.
בעשור האחרון הובן תפקידם של קולטני האופיואידים מיו וקאפה העשויים לפעול כמאפנני גרד במערכת העצבים המרכזית. אגוניסטים לקולטן אופיואידים-מיו הם מעוררי גרד, בעוד שאגוניסטים לקולטן קאפה מדכאי גרד.
גרד ממקור המטולוגי
מחסור בברזל נחשב לעתים קרובות כגורם לגרד, גם בהיעדר אנמיה. תיסוף ברזל מבטל את הסימפטום.
גרד עשוי להופיע גם בחולים עם המוכרומטוזיס כאשר רמות הברזל בדם וברקמות מוגברות.
פוליציטמיה ורה (PV) היא מחלה מיאלופרוליפרטיבית שבה מח העצם מייצר יותר מדי כדוריות דם אדומות וכ- 30-50% מהחולים בה סובלים מגרד. תחושת הגרד ועוצמתה עולים בדרך כלל בעקבות מגע עם מים במהלך מקלחת בכל טמפרטורה, גם הזעה, צריכת אלכוהול ושינוי פתאומי בטמפרטורה עשויה לגרום להתפרצות הגרד. הוספת אבקת סודה לשתייה למי האמבט, פוטותרפיה ונטילת תרופות אנטיהיסטמיניות ואנטיסרוטונין עוזרות להפחית את הגרד.
גרד ממקור אנדוקריני
פעילות יתר של בלוטת התריס נקשרה עם גרד. עודף הורמון בלוטת התריס עלול להפעיל חלבונים גורמי דלקת ממטבוליזם מוגבר של הרקמות או עלול להפחית את סף תחושת הגרד כתוצאה מחום והרחבת כלי דם.
סוכרת היא סיבה אפשרית נוספת. הפרעות מטבוליות ונוירופתיה סוכרתית עשויים לתרום לתחושת הגרד.
גרד מממאירויות
דיווחים רבים מקשרים גרד כמעט לכל סוג של ממאירות. שחרור רעלנים ומערכת החיסון ממלאים תפקיד בגרד הקשור לממאירות.
קרצינומה של הריאה, הקיבה, המעי הגס, הערמונית, השד והלבלב נקשרת לעתים רחוקות עם גרד כללי. הטיפול מורכב מהסרה כירורגית של הגידול, ובמקרים בלתי נתיחים נהוג לטפל עם מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין, או באנטגוניסטים של סרוטונין.
כ-30% מהחולים בלמפומה על שם הודג'קין חווים גרד. גרד יכול להיות תלונה מוקדמת או קיימת. תחושת הגרד משתפרת לאחר טיפול בקרינה או כימותרפיה.
לסיכום, טיפול בגרד יכול להיות מקומי או מערכתי, סימפטומטי וסיבתי. במקרים רבים יש להימנע מרחצה מוגזמת, מבדים מגרים, הרחבת כלי דם הנגרמת מאלכוהול, נוזלים חמים או מזונות ומתח. במקרים מסוימים, חולים יכולים להשתמש באנטי-היסטמינים ו/או תרופות הרגעה. ניתן להשתמש בהצלחה בפוטותרפיה, כולסטירמין, קפסאיצין במקרים מסוימים. אך הכלי החשוב ביותר לטיפול בגרד במחלות מערכתיות הוא הטיפול הספציפי במחלה הפנימית הקונקרטית. לכן, כאשר סובלים מגרד בלתי פוסק למשך תקופה של שישה שבועות (גרד כרוני) - כדאי ללכת להיבדק על מנת לגלות מה היא הסיבה.