בצלו של השסע בעם והמחאה סביב הרפורמה המשפטית, תערוך המועצה האזורית נחל שורק את פסטיבל בתים פתוחים במגזר החרדי תחת הכותרת "בואו לשבור סטיגמות". "בעיקר בעקבות נושא הרפורמה הרגשנו שהפער והקרע באוכלוסייה הישראלית מתרחבים", אומרת קרן חמיאל, דוברת ומנהלת תחום עסקים במועצה. "נתקלנו בהרבה סטיגמות על המגזר החרדי, ומאוד כאב לנו לראות את זה. רוב הסטיגמות האלה לא נכונות. המועצה שלנו הוקמה על ידי חלוצים וחלוצות חרדים, שעבדו בעבודת אדמה, תרמו בקליטת עלייה ובהגנה על המולדת, והסיפור שלהם נעלם ולא נשמר בגלל כל הקיצוניות שתופסת את רוב השיח התקשורתי היום".
במסגרת הפסטיבל, שייערך בין 23 ל־25 ביולי, בשבוע שבו חל צום תשעה באב, תושבי 12 בתים במושבים החרדיים במועצה - בית חלקיה ויסודות, והיישוב יד בנימין, שמשלב חרדים ודתיים - יפתחו את דלתם למגזר הכללי. "לראש המועצה שלנו, שי רייכנר, חשוב שיראו את הצד האחר של המגזר החרדי", אומרת חמיאל. "אנו רוצים להראות ולספר סיפור אחר, סיפור של ציבור חרדי שתורם בלי סוף למדינה, שעובד בחקלאות, בחינוך, באמנות. המטרה היא להציג סיפורים שלא נשמעים כי אולי הם לא מספיק פיקנטיים, אבל לדעתנו הם ארץ ישראל האמיתית. חשוב לנו להוריד את הפחדים שיש מפני המגזר הזה. דווקא בימים האלה חשוב לנו להרבות באהבת חינם".
מהו האתגר בארגון אירוע כזה?
"אחד האתגרים הוא לאפשר פעילות חיצונית במושבים חרדיים למהדרין. היה שיח איך נכון לעשות את זה. לא כולם הסכימו, כי חששו מנושא הצניעות. אבל בגלל החשיבות שאנחנו רואים בימים אלה בלספר את הסיפור שלנו, קיבלנו את ההיתרים לקיים את הפעילות. אנו מבקשים מאנשים לכבד את המקום, לבוא בלבוש צנוע, בלי גופיות ומכנסונים".
אפיקים חדשים
אחת התושבות שיפתחו את ביתן היא טובה דויטש, 50, אמא ל־12 ילדים מבית חלקיה. "הקרע בעם כואב לי, כי אני חושבת שיש לנו הרבה יותר משותף מאשר מפריד", היא אומרת. "מבליטים כל הזמן את השוני ואת הדברים הקיצוניים שקיימים ולא מעודדים את ההתבוננות הנכונה והאובייקטיבית".
דויטש היא הבעלים של בוטיק השוקולד "הרמוני" ביד בנימין. "ב־30 השנים האחרונות עבדתי כמוזיקאית, לימדתי מוזיקה", היא מספרת. "בקורונה לראשונה בחיי מצאתי את עצמי מובטלת, ואז נרשמתי לקורס שוקולד, והתאהבתי במוצר. מהר מאוד הבנתי שאני רוצה למסד את העניין. שכרתי מטבח בכשרות הכי גבוהה ביד בנימין, השגתי את האישורים הנדרשים, ומאז אני ממשיכה ללמוד, להשתכלל ולהתמקצע, ותוך כדי כך מייצרת ומוכרת באופן קבוע לשתי חנויות באזורים חרדיים בבני ברק וירושלים. יש לי חוג לקוחות קבוע".
במסגרת פסטיבל בתים פתוחים, הציבור יוכל להגיע להתרשמות, לטעימה ולשיחה בבוטיק של דויטש. "חשוב לי מאוד שיבואו חילונים", היא אומרת. "הקרע הזה בעם ברובו מבוסס על עובדות לא נכונות, על חוסר ידיעה ובורות. לפעמים מציירים אותנו בתקשורת כאנשים מובטלים, לא עובדים, פרזיטים, לא מעודכנים, בעוד אני ואנשים כמוני הם ההפך הגמור מכך. אנחנו עובדים קשה, משלמים מסים גבוהים, יצרנים, פרודוקטיביים, וחשוב לי מאוד להראות את העובדות הנכונות".
אבל יש גם חרדים שלא עובדים.
"סביבי אני לא מכירה אף אחת שלא עובדת, נשים סביבי אפילו עובדות בכמה עבודות, מנסות, פותחות אפיקים חדשים, ולא רק נשים, אלא גם גברים. חשוב לי שיבואו ויכירו אותנו, ולא יהיו רק מוזנים מדברים ששומעים ושחלקם ממש לא נכונים עובדתית. הרוב הגדול כן עובד קשה ומשלם מסים. התחושה שלי היא שאנשים חרדים לא מספיק יכולים ומביעים את עצמם בתקשורת, ולכן גם קשה יותר להכיר אותם. אנחנו שומרים את הדברים היפים שאנו עושים בצורה יותר צנועה מתוך אידיאל. גם אני עצמי כאישה חרדית לא נלהבת מחשיפה. אני מוכנה לחשוף את עצמי כי יש לי אינטרס עסקי וכי זה באמת חשוב שבעת הזו יבואו ויכירו אותנו ואת הפעילות שלנו".
"אני רוצה שאנשים מבחוץ יבואו ויראו איך אנחנו חיים", אומרת גם האמנית אנה רות פקטורוביץ, 52, ממושב יסודות, אם לשישה, שתפתח את ביתה לסדנאות אמנות ולסיורים. "יש הסתה בתקשורת נגד הציבור החרדי, ואני מרגישה מותקפת. אני גם שומעת מבני משפחה שנתקלים ברחוב בכל מיני סוגי תגובות לא נעימות".
מדוע חשוב לך שאנשים מבחוץ יגיעו אלייך?
"המטרה היא לשבור את הסטיגמה. אנחנו גרים במושב היסטורי. אני רוצה שאנשים יראו שחרדים עובדים, מחזקים את המדינה ושאנחנו בני אדם נורמליים. אף אחד אצלנו לא זורק אבנים, אנחנו אוהבים אורחים. אני לא רוצה שיעשו הכללה, אלא שיכירו את הציבור שלנו מקרוב. נחל שורק, המועצה שלנו, היא דוגמה לאיחוד בעם שלנו. יש פה מפוני גוש קטיף, יש ניצולי שואה, יש עולים חדשים, ואנחנו כולנו גרים כאן בשלום. נראה לי שכל מה שקורה עכשיו במדינה זה עניין פוליטי. נכון שיש משהו שמבדל אותנו, אבל יש לנו הרבה דברים משותפים. דרך האמנות למשל אפשר לזהות את הדברים המשותפים האלה. יש לנו הרבה יותר משותף מהדברים שמפרידים בינינו. כואב לי לראות שפוליטיקה עושה קרע בעם. 'הפרד ומשול' זה פטנט מאוד ידוע. אני מצפה לאורחים חילונים כדי שיכירו אותנו, יראו איך אנחנו חיים ושאין הבדל בינינו. אני נמצאת בקשר עם הרבה אמניות חילוניות, אנחנו חברות ושום דבר לא מפריע לנו. מאוד כואב לי לראות את הפילוג, אנחנו כולנו משפחה אחת".
פקטורוביץ עלתה ארצה מרוסיה בגיל 22 עם בעלה. "שם סיימתי תואר שני בספרות, ובעלי סיים לימודי רפואה. כאן חזרנו בתשובה, כאשר בעלי התחיל את התהליך עוד ברוסיה", היא מספרת. "הגענו למושב יסודות שנתיים אחרי שעלינו. הקדשתי את עצמי לילדים ועבדתי בעבודות מזדמנות. במקביל הרגשתי שאני חייבת לתת ביטוי לכישרונות שלי, והתחלתי לעסוק באמנות, לצייר, לתפור, לקחתי קורסים וסדנאות. בגיל 40 הוצאתי רישיון נהיגה. חופש התנועה גרם לי להרגיש שזה בדיוק הזמן שלי. נרשמתי לבצלאל, התקבלתי וסיימתי את המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. הייתי התלמידה החרדית היחידה במסלול הזה וגם המבוגרת מבין התלמידות, אבל זה לא הפריע לי ללמוד. התחלתי ליצור כבר בזמן הלימודים. ב־2018 סיימתי את הלימודים, ומאז עבודות הזכוכית שלי מוצגות במוזיאונים. זה גרם לי להרגיש שאני מסוגלת הכל, גם להיות אמא וגם לפתח קריירה".
המפלגות החרדיות בכנסת לא ממש נאבקות על זכויות נשים.
"אני חושבת שמאוד חשוב לשתף נשים בכל תחום. המבט שלנו הוא מבט שונה, אנחנו מסתכלות על דברים מזווית שונה משל גבר, יכולות לתרום הרבה ולהשלים את התמונה".
גוש אחד
"לי חשובה האחדות בעם וגם להחזיר את השיח לגובה עיניים, לראות בן אדם כבן אדם ולא על פי דרכו הפוליטית", אומרת יהודית ברמץ, 38, ממושב יסודות, אמא לשישה ואמנית רב־תחומית המתמקדת בפיסול ומיצב. "כרגע אני מרגישה שמקבצים אותנו, החרדים, לגוש אחד ורואים בנו קבוצה פוליטית. נכון שיש לנו את חברי כנסת שמייצגים אותנו, אבל בקהילה החרדית יש מגוון רחב של אנשים וצבעים שונים. לכן חבל שמתייחסים אלינו כאל מקשה אחת ומאשימים אותנו בלי שיש שיח".
ברמץ עלתה ארצה מארצות הברית בגיל 24. באמנות היא עוסקת כ־15 שנה. "לפני כחמש שנים הקמתי סטודיו פתוח קהילתי", היא מספרת. "אני מציעה למשפחות ולקבוצות לבוא לסיור וליצור. יש יצירות של קרמיקה או יצירות מחומרים ממוחזרים או אפשרות לצייר. כמו כן, אנה רות פקטורוביץ ואני מציגות את עבודות האמנות שלנו בחצר ביתה, עורכות שיח על אמנות וסדנה קטנה. אני מאוד מתרגשת לשתף בעולם היצירה שלי את כולם, ומצפה שאנשים יבואו בסקרנות ובפתיחות. גם אם קיימות דעות קדומות, הרי כשבאים עם סקרנות ופתיחות, אפשר לגלות הרבה דברים אחרים עלינו".