אם לא היה משפט לנתניהו, המהפכה המשטרית שאותה אנחנו חיים היום וקורעת אותנו לגזרים, כנראה לא הייתה נכנסת להריון ולא נולדת. אם ביבי היה רוצה להחזיר את הגלגל לאחור, הוא היה עושה זאת, אך זה דבר והיפוכו. אם יוותר על ההפיכה, המדינה תינצל מהרס וקריסה, מפגיעה ששנים ייקח לתקן ולרפא אותה, אם בכלל (ולא משנה מי צודק יותר). מאידך – אם יוותר, ייאלץ להתמודד עם המשפט שלו עד הסוף וגם הוא יודע שכל קשקושי סיירת מדקלמי המסרים שלו אודות קריסת התיקים כביכול, הם המצאה שיקרית.
ייתכן שהוא ייצא זכאי וצח כשלג (מאחל זאת לו ולנו, למרות שאני לא מכיר פקיד עירייה שהיה מסכים לקבל אפילו בקבוק קולה זירו אחד במתנה מאזרח-חבר). באותה מידה ייתכן שייצא אשם ובשל כך, כל עוד יש בכוחו למנוע, הוא כנראה לא יעצור את ההפיכה המשטרית, גם אם ישהה אותה. איש לא יודע מה עובר בראשם של השופטים שיכריעו בדין, כך שהכל ספקולציות. לנתניהו איכפת היום כנראה בעיקר מנתניהו וזה מתודלק בקצב אקספוננציונאלי בביתו-סביבתו. שותפיו לממשלה, אנשים קיצוניים-משיחיים בחלקם, מובילים אותו, מנצלים היטב את חולשתו שנובעת ממצבו האישי.
אני לא מצדיק אותו, אבל מבין אותו. מצד אחד – הוא איבד את הבושה, את המוסריות, את האחריות כלפי המדינה. הוא רואה אותה מתפרקת ועיוור למה שרואות עיניו. "זו המדינה שתלך לעזאזל, או אני", הוא ודאי מתחבט יום ולילה.
מצד שני – הוא רק בנאדם. תראו לי אדם הגיוני שהיה אוהב מדינה שמגישה נגדו כתב אישום, שבלילותיו צף המשפט "מדינת ישראל נגד בנימין בן בן-ציון נתניהו". ביבי כנראה רותח מכעס על המדינה הזו ולתחושתי – איני יודע – הוא פשוט החל לשנוא אותה ומהשינאה נולד אולי צורך להתנקם במי שנגדו. זה טבעי לכל בנאדם, רק חבל שבמקרה הזה מדובר בראש הממשלה שלנו, האחד שקובע את גורלנו ועתידנו, ובגלל המשפט שלו הוא מביל אותנו להרס וחורבן.
על המצב הזה הסתערו בכל הכוח ששת ראשי הממשלה האמיתיים – רוטמן, בן-גביר, לוין, גפני, סמוטריץ' ודרעי. הם מנהלים את המדינה, לא הליכוד.
מתוך חשש שלבד מהמלחמה הפנימית עלולה לפרוץ עד סוף אוקטובר גם מלחמה ביוזמת אויבנו – ואז נתאחד ותקום אוליי ממשלת חרום לאומית, אני ממליץ ומבקש מראשי מפלגות האופוזיציה – לפיד, גנץ וליברמן:
נצלו את סופ"ש הקרוב להחלטה דרמתית שתציל את מדינת ישראל ממלחמה פנימית וחיצונית ומהרס הצבא, החברה, הכלכלה והחיים כאן. סכמו עם נתניהו שאתם מעתה עובדים יחד עם הממשלה, מבפנים או מבחוץ, ממש לא משנה, וזאת בתנאים הבאים:
1. הציונות הדתית בחוץ.
2. הקפאה מוחלטת של החקיקה המשפטית (או לפחות – החלטה על יישום או אי-יישום רק ע"י הממשלה הבאה, אחרי הבחירות הבאות, ואז – יחליט העם, כי העם לא החליט על כך בבחירות שהיו).
3. החרדים נשארים בממשלה אך הקפאה מוחלטת של כל החקיקה החרדית שתעודד בורות, עצלות, נצלנות והמשך ילודה טיפשה ע"ח אחרים. 4. התחייבות משפטית עם ערבות שביבי מגיע לעיסקת טיעון תוך עד 3 חודשים ויוצא מהצרה המשפטית בתמיכת כל המפלגות (מבחינתי שייצא זכאי בהסכמה או אשם עם נזיפה. זה אולי מקומם חלק מהציבור, אך זיכרו שהמדינה חשובה יותר).
5. קביעת מועד לבחירות שיתקיימו בתוך 3-6 חודשים והתחייבות של נתניהו שהוא כמובן יוצא מהעולם הפוליטי ולא מתמודד בהן.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי תקשורתי, פאר לוין תקשורת