סתיו ירון, סטודנטית במסלול לתקשורת חזותית במרחב בבית הספר לעיצוב וחדשנות, המסלול האקדמי המכללה למינהל, עברה תאונת דרכים קשה לפני שבע שנים שבה נשברו לה חמש חוליות בגב והיא רותקה למיטת בית החולים במשך תקופה ארוכה.
"זה אירוע ששינה את חיי, זו הייתה ממש טראומה שליוותה אותי לאורך שנים. נדרשתי לליווי רפואי צמוד, דבר שגרם לי להרהר על המרחב הטיפולי שבו כולנו פוגשים".
אלונה שלום, סטודנטית במסלול עיצוב פנים בבית הספר לעיצוב וחדשנות, המסלול האקדמי המכללה למינהל, פגשה את העולם הטיפולי מזווית אחרת. סבא וסבתא של אלונה הם חירשים ואילמים. "החיים שהם עברו הם מאוד מאתגרים. אבא שלי דאג להם וסעד אותם במסירות לאורך שנים. באיזשהו מקום, חייו נסבו סביב חווית הטיפול בהוריו. הייתה לכך השפעה רבה".
סתיו ואלונה מציגות בימים אלה פרויקטים בתערוכה חדשה של בית הספר לעיצוב במכללה למינהל ששואלת את השאלה "מה אם?" בנוגע לחוויות האישיות הללו שעברו. "לאור התאונה שעברתי", מספרת סתיו, "עיצבתי מתחם שנועד לסייע בתהליך העיבוד המנטלי לאחר פציעה פיזית וטראומתית. אני חוויתי על בשרי את ההשלכות המנטליות של ההתאוששות מהתאונה ומאמינה שעיצוב מרחב קשוב יותר יכול לסייע במעט בתהליך החזרה לשגרה".
המתחם שאותו עיצבה, המכונה "ונפשת", בנוי בצורה המאפשרת פורקן רגשות ותחושות שיכולים להופיע במהלך תהליך השיקום. המרחב מתוכנן להיבנות בבית הלוחם בתל אביב, מקום שמזוהה עם השלב שאחרי השיקום, וממשיך באופן טבעי את התהליך.
אלונה מאמינה כי גם הסביבה העוטפת, המטפלים, צריכים לחוות מרחבים מותאמים. המרחב שעיצבה, המכונה SIDES, הוא מרחב טיפולי רגשי אופטימי וקהילתי לאנשים המוגדרים כ־Care givers. "הפרויקט נבע מצורך לתת מענה לעומס הרגשי הכרוך בטיפול ביקיריהם: באותו אב הסועד את בנו המתמודד עם מחלה, בבת המטפלת באמה בעקבות השלכות הזקנה, או בני זוג שעולמם סובב סביב המצב הנפשי של האחר".
החלל הקהילתי שאותו עיצבה אלונה מעודד שיתוף והכלה, ובו יוכלו המטפלים לשים דגש על רגשותיהם. התערוכה החדשה מוצגת עד אחרי חגי תשרי במוזיאון אגם בראשון לציון.