כהורה שהוא גם מחנך, אני האחרון בעולם שארצה לפגום חלילה בחגיגיות פתיחת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה. אבל המציאות חזקה יותר מכל, ואסור לנו להתעלם מהאיום המרחף מעל ומעיב על היום החגיגי.
אני לא מתכוון לאותו מנהג ישראלי יפה - איום בשביתה המסורתי, שכבר הפך להיות חלק בלתי נפרד מלוח השנה שלנו. אני מתכוון לאיום החמור הרבה יותר – זה האומר שאם לא נתעשת מהרה עוד מעט כבר לא יהיה מי שבכלל ישבות.
אם אתם הורים מודעים אתם לא זקוקים לכותרות הזועקות ״מחסור בעובדי הוראה״, ״מצוקת כוח אדם בגני הילדים״, כדי לדעת שאנחנו בבעיה. וגם אני כשלעצמי, למרות שזה לא מופיע בשורת תוארי הכותב שבסיומת טור זה, מעבר לתפקידי כרב בית כנסת אני עוסק בניהול מוסדות החינוך של חב"ד בתל אביב, ואני חש על בשרי ממש כמה קשה עד בלתי אפשרי להשיג מורים ומורות, גננות או סייעות, לאיוש המשרות הדרושות.
נכון, מצוקת כוח האדם ומחסור בידיים עובדות הם תופעה נפוצה בכל תחומי המשק. ונכון שבסופו של דבר הכל שאלה של תנאי שכר. אבל לתחושתי יש למצוקה במערכת החינוך סיבה מהותית נוספת.
מערכת החינוך היא משולש המורכב משלושה קודקודים: תלמידים, מחנכים, הורים. לכל אחד מהם תפקיד ומשימה משלו, ומה שמשפיע יותר מכל על הצלחת המערכת כולה הוא כמובן הסנכרון והיחס הנכון בין החלקים כולם.
מבלי להיכנס להכללות ולהאשמות, אי אפשר להתעלם מהתחושה שהשילוב של תקשורת רדודה וצעקנית עם דינמיקה מתלהמת של קבוצות וואטסאפ הוריות, הופך לא פעם את יחס ההורים כלפי המחנכים מיחס אל שותפים מוערכים הפועלים יחד מתוך כבוד והערכה הדדיים למען מטרה משותפת, ליחס אל חשודים מיידיים, שלא לומר נאשמים מורשעים, שק של חבטות, כתובת לכל כישלון ואשמה.
זה לא שאסור למתוח ביקורת על מחנכים ועובדי הוראה, אבל גם ביקורת, בפרט אם רוצים שתישמע ותשפיע ולא מבקשים רק לפרוק אגרסיות ולחוש מנצחים, צריך לדעת איך לומר. אסור לנו לשכוח שלמזלנו אנשי מערכת החינוך הם עדיין בני אדם, וככאלו תחושות כבוד והערכה חשובות להם לא פחות מאשר תנאי שכר. בהינתן מידת התובענות העצומה שמקצוע החינוך דורש, והשחיקה הנלווית, יחס לא מכבד מכיוון ההורים עלול בקלות להפוך להיות הקש שישבור את גב המורה. ומי שיפסיד מכך יותר מכל הם כמובן התלמידים.
על מנת להבטיח לילדינו שנת לימודים טובה ומוצלחת, עלינו לשוב ולשנן את דברי חז״ל שלפיהם "כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו". ולזכור שכבודם של המחנכים קודם אף לכבודם של ההורים, ש״אביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא״. רק אם נאמץ תפיסה זו וננהג לאורה, נמלא את תפקידנו החשוב כהורים - לתמוך בלוחמים בחזית החינוך, ולפחות לא להפריע להם. תאמינו לי גם ככה קשה להם.
הכותב הוא שליח חב״ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת ״סי אנד סאן״ תל אביב