הנתונים אודות הלומי הקרב מהשרות הצבאי שלהם לא פשוטים: רק 1 מתוך 10 בקשות להכרה כהלומי קרב מאושרת ע"י משרד הביטחון, לא פחות מ-11,000 לוחמים ולוחמות לשעבר מחכים להכרה ממשרד הבטחון, ו-60% מהלוחמים והלוחמות שסובלים מפוסט טראומה כלל לא פונים לעזרה.
ולאור הנתונים האלה – מפתיעה העבודה שמעולם, עד היום, אף רמטכ"ל לא נשא נאום המתייחס לעובדה שישנן גם פגיעות נפשיות ולא רק פיזיות ולמעשה העלה לתודעה את השיח בנושא.
במהלך מיוחד המושק היום עמותת "שומר אחי" גרמה לכל הרמטכ"לים לשאת את הנאום הזה יחד, ובעזרת קטעי נאומים מהעבר יצרה את הנאום שמעולם לא נאמר ושחייב להיאמר אחת ולתמיד.
עמותת "שומר אחי" היא עמותה ללא מטרות רווח שמנגישה סיוע נפשי דיסקרטי וללא עלות למשוחררים ומשוחררות מצה"ל שנמצאים על קשת הפוסט-טראומה ואינם מאובחנים ומטופלים על ידי משרד הביטחון, כתוצאה מהדחקה, בושה, פחד לבקש עזרה, או קושי אל מול ההליכים הבירוקרטיים הארוכים.
לצערנו, בחברה הישראלית ובקרב חיילים קרביים בפרט, פנייה לעזרה עדיין נחשבת לטאבו, והצורך בתמיכה נפשית מתפרש כחולשה, מה שמשפיע משמעותית על היכולת של נפגעי ונפגעות פוסט-טראומה לפנות לטיפול. על כך נוספים החשיפה הפומבית והתהליכים הבירוקרטיים הארוכים, המייגעים וחסרי הרגישות שהם נדרשים לעבור בכדי לקבל הכרה כנפגעי פוסט-טראומה ע"י משרד הביטחון.
יעקב סמיט, עו״ד, רס״ן במיל׳, מייסד ומנכ״ל עמותת "שומר אחי": "קהל היעד שלנו הוא כל אותם לוחמים שמתביישים לבקש עזרה ואנחנו מאפשרים להם לקבל את העזרה הראשונית הזאת בצורה אנונימית לחלוטין. לעתים קרובות השירות הצבאי והמונחים הצבאיים משפיעים ומלווים אותנו גם באזרחות. אנחנו מופתעים לגלות שהעולם שבחוץ ומערכות היחסים בו לא מתנהלות בפקודות, אנחנו נדרשים לנהל את הרגשות שלנו ולהתמודד עם רגשות של אחרים, מצופה מאיתנו לנהל שיח על דברים קשים מהעבר או בהווה, אנחנו צריכים לגלות פתיחות לאחר, מידה שונה של סבלנות, ועוד דברים רבים שעבור לוחמות ולוחמים משוחררים רבים הם אתגר של ממש.
במקרים חמורים יותר, לוחמים משתחררים כשהם סובלים מפוסט טראומה עקב חוויות צבאיות. הטראומה שמלווה בחוסר אונים, ולא מטופלת מיד, משתרשת ופוגעת בבריאות הנפשית ומביאה למאבק יום יומי לחיים נורמליים ושגרה בריאה. פעמים רבות הסובלים מפוסט טראומה חווים תסכול מתמשך ובדידות קשה והדבר פוגע גם בבני הזוג, בילדים, במשפחה המורחבת, בחברים, בשכנים, בקולגות ובמרקם החברתי כולו.
אני מאמין שנוכל לתת מענה לצורך המשמעותי של לוחמות ולוחמים משוחררים ל״עיבוד וסגירה״ של השירות או אירועים ספציפיים בו".