כוחות צה"ל ממשיכים להילחם ברצועת עזה, כשבמקביל הגזרה הצפונית ממשיכה להתחמם עם ניסיונות חדירת מחבלים וירי רקטי מלבנון. משרד הביטחון וצה"ל הודיעו בימים האחרונים על הפעלת תכנית לפינוי תושבים ביישובים הסמוכים לגבול לבתי הארחה בסבסוד המדינה, ועל פי הודעת רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון, התושבים שיוכלו להתפנות הם אלו שגרים במרחק של עד 2 ק"מ מגבול לבנון.
בשל העובדה שהעיר קריית שמונה בגבול הצפון לא נכללת בתוך 28 היישובים שמפונים בסבסוד המדינה - יש מי שזועמים בעיר על ההחלטה: "תושבי העיר שנמצאת על קו הגבול עם לבנון, אינם זכאים לפינוי על אף שיש מספר שכונות בעיר שנמצאות מטרים בודדים מיישובים כמו כפר גלעדי או כפר יובל - שכן פונו לבתי הארחה", טוען ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן.
"העיר קריית שמונה נחשבת כיישוב שנמצא כ-1.9 ק״מ מקו הגבול של לבנון״, ממשיך. ״אני לא מבין מה שונה שכונת יובלים מכפר יובל או שכונת בימת תל חי מכפר גלעדי - שהמרחק שמבדיל ביניהם הם מטרים בודדים. לא ייתכן שדווקא אותנו, שגרים ביישוב שספג הכי הרבה נפילות רקטות בצפון לאורך השנים - לא מפנים. לצערי, רבים מהתושבים כאן מרגישים שהממשלה הפקירה אותם - ולא בפעם הראשונה. כל התושבים שחיים בעיר באו להתיישב כאן מתוך הגשמת ערכי הציונות - ובידיעה שיש צבא ומדינה שתגן עליהם במידת הצורך.
״פניתי לראש הממשלה, שר האוצר, השר לבטחון לאומי, אלוף פיקוד צפון ואלוף פיקוד העורף בדרישה ברורה - דין קרית שמונה לא שונה מדין הקיבוצים באזור. נראה ש-20,000 תושבי קרית שמונה, שרבים מהם משפחות קשיי יום, קשישים ועולים חדשים לא מעניינים אותם מספיק - כי אף אחד מהם לא נתן תשובה מספקת, ורק העביר את האחריות ממשרד אחד לשני. שנים שאני מתריע ומבקש מבעוד מועד שיכללו את תושבי קרית שמונה בתוכנית הפינוי - אך זה עדיין לא קורה״, מוסיף ראש העיר.
"מעבר לכך, התוכנית ״מגן הצפון״, שאושרה לפני כ-3 שנים, והושקעו בה כ-500 מיליון שקלים כדי לדאוג למיגון תושבי הצפון - כלל לא יושמה או יצאה לפועל. אז לא רק שהתושבים לא פונו - אלא שהם נשארים על הגבול עם חדרי מיגון שאינם תקינים. בשנות ה-80, המדינה בנתה בעיר חדרי ביטחון - אך הם כבר מזמן לא עומדים בתקן של חדר ממוגן.
״חלק מהתושבים שיש להם אמצעים כלכליים - פינו את עצמם מבלי לחכות לעזרה מהמדינה, והשאר נאלצים להישאר פה בפחד גדול. התחושה היא שלא למדו כלום מהמקרים המזעזעים בדרום, ואני חושב שעדיף לפעול עכשיו - ולא רק לאחר שחס וחלילה יקרה אסון. אוסיף שבשל העובדה שהקיבוצים בצפון שצמודים לקרית שמונה זכאים לפינוי וסבסוד בחסות המדינה - חלק מהתושבים בעיר חזרו 50-60 אחורה, והתעוררו בהן אותן תחושות הקיפוח והאפליה מצד הממסד כלפיי עיירות הפיתוח״.
״זה לא יכול להיות שמי שיושב למעלה - עושה השוואות בין תושבי קריית שמונה לתושבים אחרים״, מוסיף לדבריו חיים פרץ, תושב קריית שמונה. ״אחרי כל מה שעברנו כאן שנים, במתקפות הטרור והטילים, אנחנו לא מוכנים להיות כאזרחים סוג ב׳. אנחנו משמשים כמגן אנושי של מדינת ישראל, ואני לא מוכן שידחקו אותנו יותר לפינה. למה שיפנו תושבים שצמודים אלינו ויתנו להם מענה - ואותנו ישאירו בלי תשובה?״
״אי אפשר לחכות לשעת הש׳, ולפנות את התושבים רק בזמן מלחמה תחת הפגזות או חדירות מחבלים. חוסר הפינוי מכניס כאן את התושבים למצב של לחץ, בלגן וחרדה גדולה. יש כאן עולים חדשים, קשישים, משפחות שחיות מן היד אל הפה - והרוב לא יכולים לממן לעצמם שהות במלון או בית הארחה לתקופה לא מבוטלת שכוללת הוצאה של עשרות אלפי שקלים״.
״יש בקרית שמונה אין ספור תקריות ביטחוניות בימים האחרונים, כל הזמן מבקשים מאיתנו להסתגר ולנעול את עצמנו בממ״דים״, הוא ממשיך. ״הפיתרון היעיל ביותר הוא לפנות את העיר שתהיה נקייה מאזרחים - ושרק אנשי הצבא והמילואים יהיו נוכחים כאן כדי להגיב לתקיפות האויב. גם עכשיו כל העיר מלאה בכוחות צבא - ואין לתושבים מה לחפש כאן״, טוען. ״בעבר היו פעמים שהרגשנו שמזניחים אותנו כפריפריאלים, והתחושה עכשיו היא ששוב זה קורה. לא משקיעים תקציבים לפינוי שאנו דורשים כדי להגן על חיינו - ובמקום זה בוחרים לעשות חשבון בין חיי אדם לכסף״.