המטפלות והמטפלים הישראלים בקשישים, שכל אחד מהם פוקד מדי יום את בתיהם של התלויים בו, לשם סיוע בפעולות חיוניות, סידורים ומשק הבית, ועובדי הסיעוד הזרים אשר מתגוררים עם הזקנים הסיעודיים המרותקים ומשמשים למעשה כידיים ורגליים שלהם - הם עובדים שאין להם תחליף.

המשק איבד ידיים עובדות בשלל מקצועות בשל מצב החירום והמחסור בעובדים זרים שעזבו את ישראל לאחר מתקפת השבת השחורה שבה נרצחו כ־200 עובדים זרים ונחטפו עשרות. אבל ענף הסיעוד הביתי פשוט לא יכול להרשות זאת לעצמו גם כשמטפלות ישראליות מפונות מבתיהן ונפגעות כלכלית לא פחות מהזקנים שפונו ובני משפחותיהם שצריכים לא פעם למצוא סידורים זמניים לטיפול ביקיריהם.

עמותת מטב שמעסיקה למעלה מ־25 אלף מטפלות ומטפלים סיעודיים ישראלים וכ־6,000 מטפלים סיעודיים זרים, הקימה קרן לסיוע כספי לעובדות ועובדי העמותה שנקלעו למצוקה כספית עקב המצב, ובנוסף השיקה עבורן תוכנית לתמיכה רגשית וחברתית.

"כולנו מתמודדים בימים אלה עם חרדות ומצוקה רגשית חזקה עקב המצב", אומר ליאור שטרסברג, מנכ"ל מטב, "מאז תחילת המלחמה המטפלות הסיעודיות חוות קושי מורכב במיוחד שכן מעבר לחוויות האישיות שלהן הן חשופות גם לקשיים שאיתם מתמודדים המטופלים המבוגרים. יש לנו מטפלות שחוו אובדן ומטפלות שפונו מביתן, בכל המקרים האלה אנחנו חייבים לתמוך ולסייע להן. היכן שהיה אפשר ולמרות איום הטילים, המטפלות המשיכו לצאת בכל בוקר לבתיהם של המטופלים במסירות מתוך תחושת שליחות והכרה בחשיבות התפקיד שלהן לאיכות החיים של המבוגרים והשמירה על הרצף הטיפולי".

במסגרת תוכנית התמיכה של מטב התקיימו שיחות טלפון אישיות עם כל המטפלות ותשומת לב מיוחדת ניתנה למטפלות מאזורי הדרום והצפון ובמיוחד לכאלה שפונו מביתן. בנוסף, מתקיים תהליך של ליווי אישי על ידי מטפלים לתמיכה במטפלות שחוו אובדן של קרוב משפחה או עברו טראומה בעקבות האירועים הקשים. נערכים גם מפגשים קבוצתיים לתמיכה וחיזוק החוסן האישי בהנחיית אנשי טיפול מ"מרכז אלה" ו"גישה לחיים".

פרופ' בן קורן, יו"ר ארגון "גישה לחיים", אומר: "התקווה היא מרכיב חיוני בתהליכי התמודדות עם משבר וייאוש. תהליכי ההתערבות החווייתיים משפיעים על רמת התקווה והחוסן דרך כלים יישומיים ומוכחים מחקרית לחיזוק תחושת המסוגלות והעצמת תקווה גם בתקופה קשה ומורכבת כמו זו".

לצד זאת, ניתן דגש גם לפעילות תמיכה ייחודית במטפלים הזרים. "עם תחילת המלחמה עובדים זרים נבהלו מאוד מהמצב ורצו לעזוב מיידית את הארץ", מספר שטרסברג, "קבוצות התמיכה והמפגשים איתם, הביאו בחשבון את העובדה שהם כאן לבד בעיצומה של מלחמה שתפסה אותם בהפתעה בעוד המשפחה שלהם רחוקה. בין החטופים יש עובדים זרים וכל זה השפיע עליהם מאוד.
בנוסף, קיימים חוסר הבנה של המצב וחוסר גישה למקורות מידע ועוד. קבוצות התמיכה עזרו להוריד את מפלס החרדה ובכך אפשרו להם להמשיך לתת טיפול טוב לאזרחים הוותיקים".