חיילים במילואים ושוטרים רבים קיפחו את נפשם למען השמירה על המולדת. השבים מקרבות המלחמה אל עולם העבודה עלולים לסבול מפגיעות נפשיות בעקבות האירועים שבהם נכחו או השתתפו, בנוסף לפציעות גוף.
עובדים רבים מתמודדים עם אבל, שכול ואי־ודאות, כשרבים הכירו אזרחים או חיילים שנהרגו או שנפצעו, חטופים או נעדרים, או קרובי משפחה וחברים שלהם. עם התקדמות המלחמה, שעלולה להימשך עוד זמן רב, עלול היקף האובדן, הכאב והצער לגדול, ומקומות עבודה, שבהם מועסקים עובדים אבלים, צפויים לקלוט אותם חזרה אל בין שורותיהם.
צער ואבל יכולים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים. לעתים מורגשים תסמינים פיזיים, כגון תיאבון ירוד, בעיות שינה, קשיי נשימה, רגישות לרעש ועוד ולעתים ניכרים תסמינים נפשיים, כגון, הצפה רגשית, תחושת חוסר משמעות או ריקנות, חוסר ריכוז, קשיים בקבלת החלטות וכדומה. בהתאם לכך, הפסיכולוגים הארגוניים של המוסד לבטיחות ולגיהות (מוס"ל) עומדים לרשות המעסיקים להדרכות בנושא ויוצאים בסדרה של המלצות למנהלים כיצד לקלוט עובדים ששבים מהקרבות.
אייבי מוזס, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, מוסיף: ״הצורך לשמור על בריאותם הנפשית של אנשים שחוו אירועי טרור ורצח הוא קריטי וחשוב בתהליך השיקום וההשתלבות מחדש במקום העבודה. זוהי סולידריות חברתית ואני מצפה ממדינת ישראל לעודד פעולות מסוג זה".
ד"ר טל שוורץ גרניט, מומחית בטיפול בפוסט־טראומה מהקריה האקדמית אונו, מסבירה: "אני מכירה מקרוב את הצורך של החוזרים הביתה מהמלחמה ולשגרת העבודה להרגיש כי המערכת המקבלת אותם חזרה אינה מתייחסת כאילו דבר לא קרה, אלא עוצרת ותומכת דרך היכולת לראותם. יש לתת את הדעת לחזרה בהדרגה להיקף שעות המשרה ולתפוקת המשימות ולתת לגיטימציה להפסקות ממושכות יותר".
התרעות פיקוד העורף