אחרי שלושה חודשים של מלחמה רצופה אפשר כבר לראות את האנשים שחזרו מ"שם", מהקו הראשון של הלחימה או מאירועי ה־7 באוקטובר. פעמים רבות קל לראות עליהם את הקושי לחזור הביתה, בפעמים אחרות הם נראים כרגיל. אחד מהאנשים שחולקים את הזמן לאורך החודשים בין "כאן" ל"שם", הוא מיתר יחיאלי, קב"ן במילואים, עו"ס קליני ופסיכותרפיסט במרכז הישראלי להתמכרויות בימות שגרה. יחיאלי עסוק בחודשים האלה בתהליכים של עיבוד החוויות הקשות של החיילים ששבים משדה הקרב, תהליכים שהוא מאמין שיביאו להתמודדות בריאה וטובה ככל האפשר עם האירועים.

"מהבחינה הזאת אין הבדל גדול בין אירועים טראומטיים שונים - גם אזרחים שהתנדבו בפינוי גופות וגם חיילים שנכנסו לקרבות הכי מסוכנים - הם אנשים שחוו אירוע לא טבעי והם צריכים להחלים ממנו", הוא אומר.

כשהגוף מושקע בבריחה / מהי תגובה טבעית להשתתפות באירוע לא טבעי? יחיאלי אומר שכל טווח התגובות הוא נורמלי. "התגובות הנפוצות לחשיפה כזו הן פעמים רבות עצבנות, דריכות, ניתוק, קושי בשינה, מצב רוח רע ופלאשבקים", הוא מספר, "אבל זה יכול לבוא בכל ורסיה שהיא, וזה יהיה נורמלי. גם מי שאומר שהוא ממש בסדר ובאמת נראה כרגיל, גם מי שנראה שהתהפך לגמרי, גם מי שהיו לו תגובות והן נעלמו וגם מי שהרגיש סבבה אבל אחרי תקופה מסוימת התחיל לסבול".

אחוז מסוים מהסובלים מהתופעות, אומר יחיאלי, ימצאו הקלה בפנייה לחומרים ממכרים: "גם זה טבעי - וזו צורת התמודדות עם רגשות וקשיים שעולים. רבים מהם נחשפו לאלכוהול או לקנאביס בעבר, ועכשיו, כשהם חוזרים הביתה אחרי שחוו אירועים קשים - הם עוברים לשימוש מוגבר כדי לטשטש תחושות ורגשות. אין ספק שהחומרים האלה אכן עוזרים להם בטווח הקצר. הם באמת עוזרים להירדם, להרגיע מחשבות שליליות ואת הגוף. אבל בטווח הארוך - הם גם מייצרים תלות, ואז אתה כבר לא יכול להירגע או להירדם בלעדיהם, וגם, אפשר לומר, הם פשוט מחזקים את הפוסט־טראומה. כשהגוף מושקע בניסיונות בריחה, אין לו הרבה סיכוי להחלים".

המוח מחפש התחלה, אמצע וסוף / השיחה עם יחיאלי מובאת כאן במסגרת פרויקט "משחקים באחריות" של מפעל הפיס, סדרת ראיונות עם מומחים וחוקרים מובילים שמספרים על המדע שמאחורי התופעות. הם ישרטטו את הדפוסים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים וההתנהגותיים ויאפשרו זיהוי, הבנה והתמודדות מוצלחת עם התמכרויות ומצבי שימוש יתר באמצעים שונים.

יחיאלי מספר כי הצבא היום מודע הרבה יותר לקשיים הרגשיים של מי שהשתתף בלחימה ונחשף לאירועים טראומטיים, וכי הרבה אנרגיה מושקעת בהתמודדות בריאה של החיילים: "אנחנו מנסים להתייחס למאורעות שעברו עליהם ולתת להם מענה כמה שיותר מוקדם ומהר. ברגע שיש אפשרות לעשות שיחת עיבוד - עם המפקד, שאותו אנחנו מכשירים מראש, או עם אנשי טיפול, אנחנו יושבים יחד ומשוחחים על האירועים. אומנם אנחנו ערוכים היום לתת מענה פרטני לכל אחד לפי הצורך, אבל את המפגש הראשון אנחנו דווקא משתדלים לעשות בפורום של כל מי שהשתתף באירוע הטראומטי. חברי הצוות חולקים זיכרונות, תחושות ומחשבות בעקבות המקרה. יש פה כמובן חשיבות לשיתוף ולביחד, אבל יש כאן עוד עניין חשוב מאוד - אנחנו עוברים איתם על האירוע ומשחזרים מה קרה בו, רגע אחרי רגע. מייצרים סיפור רצוף שאין בו חורים. זה חשוב בגלל ששיטת העבודה של הטראומה היא ליצור חורים בכל מקום שבו קרה משהו בלתי נסבל - והדבר הזה הוא מה שגורם לפוסט־טראומה - כי המוח מנסה כל הזמן לאתר את הרצף ולמצוא את הסיפור השלם.

"לטשטש את האירוע הטראומטי זה כמו להקשיב שוב ושוב לתקליט שיש בו שריטה, ולקוות שבסיבוב הבא היא תיעלם. אבל התקליט חוזר כל הזמן לאותה נקודה ותמיד תהיה בה השריטה. לכן שימוש בחומרים שמטשטשים את החוויה לעולם לא יעזור. הדרך היחידה היא למלא את החור ולהעלים את השריטה - אנחנו צריכים את הסיפור בלי חורים. נכון, זו הייתה חוויה קשה, אבל ברגע שיש לה התחלה, אמצע וסוף - אנחנו כבר יודעים להסתכל עליה ולהיות איתה, וזה מפחית באופן דרמטי את הסיכון לפוסט־טראומה. אני שמח לספר שהחיילים שלנו נענים לתהליכים האלה באופן כמעט מפתיע. הם משתפים, והם כותבים ועל אף שאי אפשר למנוע ב־100% פציעות בנפש, עם הגישה הזאת אנחנו בהחלט בדרך הנכונה". 

• הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם מפעל הפיס

7 דרכים טובות להתמודדות עם השיבה מהקרב
1. צרו שגרה, ושלבו בה דברים שאהבתם גם לפני כן. גם אם אתם לא יודעים מה הלאה, ומה עכשיו - נסו לבנות סדר יום שכולל תחביבים ודברים שנהניתם לעשות קודם לכן.

2. עשו פעילות גופנית ושמרו על תזונה בריאה ומסודרת. הגוף הוא הכלי שלכם גם בשגרה, ושמירה על תזונה ופעילות ישפיעו בבירור גם על מצב הרוח שלכם.

3. הרבו להיפגש עם חברים ומשפחה. גם אם נראה לכם שזה דורש יותר מדי אנרגיה, שאין לכם חשק או שאף אחד לא יבין אתכם כרגע. שבו בחברת אנשים ושתפו אותם כמה שיותר בחוויות, ברגשות ובאירועים משמעותיים שחוויתם.

4. הימנעו מגורמי לחץ כמו חדשות ורשתות

חברתיות. שום דבר ממה שקורה שם הוא לא משהו שיעזור לכם. ולמעשה להפך.

5. הקפידו על שינה מאוזנת. כמות מספקת, בשעות הנכונות. זו הדרך הכי בסיסית וחשובה למלא מצברים.

6. השתדלו להימנע מחומרים שעוזרים לשכוח או לישון. העזרה שלהם מוגבלת וזמנית, ובטווח הארוך רק תפריע להתגבר ולחזור לשגרה.

7. זכרו שגם אם חזרתם הביתה - יש לכם כתובת. המפקדים, הקב"נים, היחידה לתגובות קרב או מוקד בריאות הנפש בצה"ל - הם רק חלק מהכתובות הישירות שיעזרו לכם לעבד את מה שחוויתם. אל תהססו לפנות אליהם.