ההתייצבות הנרחבת והתרומה האדירה של אנשי ונשות המילואים במלחמת "חרבות ברזל" לא הפתיעו את אל"מ (במיל'), אופיר כהן, יו"ר העמותה למען משרתי המילואים. "אני מכיר את מערך המילואים כבר מעל 20 שנה גם כמפקד וגם כחבר למילואימניקים רבים. אני יודע היטב שמילואים זה מקום שפוליטיקה לא נמצאת בו", הוא אומר. "כולם מבינים את טוהר המשימה של ההגנה על מדינת ישראל. זה הדבר היציב ביותר בחברה הישראלית, לא היה לי ספק וגם אין לי ספק לעתיד, שכשנצטרך את המילואימניקים הם יתייצבו לדגל כדי להגן על המדינה. שום דבר מהאירועים החברתיים והפוליטיים שקרו במדינת ישראל לפני המלחמה לא חדר ולא השפיע במאומה על הרצון והמוטיבציה של המילואימניקים להתייצב ולהילחם כתף אל כתף, על כלל סוגי היחידות, למען מדינת ישראל".
כהן, שעד לאחרונה כיהן כמפקד נפת השפלה בפיקוד העורף, מוסיף ואומר, "אין אף מדינה בעולם שיש בה מערך מילואים כמו המערך הישראלי, שבו כלל סוגי האנשים - ולא משנה מאיפה הם באים, מה הם לובשים, ובאיזה יישוב הם גרים - מגיעים לאוהל אחד ויושבים ומשוחחים או נלחמים כתף אל כתף למען מטרה משותפת. האחדות והחברות במילואים הן נדירות ואי אפשר למצוא אותן באף מקום אחר. הזכות והחובה להיות מילואימניק במדינת ישראל הן אחד מהדברים היפים, החזקים והעוצמתיים שיש לנו במדינה. אין לאף אויב סיכוי להכריע אותנו אף פעם כיוון שהכוח הישראלי טמון בכוח האנושי ובחיבור האנושי. כל עוד נישאר מאוחדים ומחוברים, נוכל תמיד להתגבר על כל איום שיהיה".
"אי אפשר בלי המילואים"
העמותה למען משרתי המילואים על שם אל"מ (במיל') אבי סייג ז"ל, נוסדה ב־2011 על ידי פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים ופורום החפ"שים. חבריה פועלים בהתנדבות מלאה למען המשרתים במילואים ובני משפחותיהם. כהן מכהן כיו"ר העמותה שנתיים וחצי, מאז שהיו"ר הקודם, סייג, נפטר מקורונה.
"המלחמה הזו הוכיחה פעם נוספת שהצבא והמדינה לא יכולים להתקיים בלי מערך המילואים", מדגיש כהן, שבחייו האזרחיים הוא מנכ"ל חברת "אשד ניהול נכסים". "צה"ל יכול לחיות עם צבא סדיר בשגרה, כאשר בזמן חירום משמעותי, כמו מלחמה רחבה, מערך המילואים הוא הכוח המשמעותי. גם ב'חרבות ברזל', כמו שהיה במלחמות קודמות, נוכחנו לדעת שמערך המילואים חייב להיות מוכן בכל עת לקראת חירום כדי להגן על מדינת ישראל. המוכנות שלו צריכה לבוא לידי ביטוי בכך שהוא יהיה מאומן, מצויד, מאויש ומוכן לפעילות שאליה יידרש. עכשיו אנחנו נמצאים במלחמה שהיא אולי בין החשובות והמשמעותיות שהיו במדינת ישראל מאז הקמתה, ואנחנו מבינים כמה המערך הזה הכרחי לתגובה מיידית בכל גבול. מערך המילואים גם הפעם לא אכזב, התייצב לדגל תוך שעות ספורות. כל חיילי המילואים שנקראו הגיעו ליחידות שלהם. מעבר לכך, גם אלה שלא נקראו הגיעו ליחידות שלהם וביקשו להיות חלק מהמאמץ המלחמתי".
מאות אלפי חיילי מילואים בכלל היחידות גויסו במלחמת "חרבות ברזל". "כל המילואימניקים הגיעו, עזבו בן רגע את הכל - את הבית, את המשפחה, את העבודה - כדי להגן על מדינת ישראל בלי להתחשב בכלל בחיים האישיים שלהם. היה ברור לכולם שהם חייבים להתייצב ולהיות שם", אומר כהן ומציין, "המלחמה הזו שונה מהמלחמות הקודמות בכך שהיא ארוכה יותר, ובגלל זה גם מעלה סוגיות שאיתן התמודדנו בעבר בצורה מצומצמת ואילו עכשיו אנחנו מתמודדים איתן בצורה רחבה הרבה יותר".
כמו מה למשל?
"כשחייל מילואים נעדר מהחיים שלו למשך תקופה קצרה, אז היכולת לחזור לחיים היא אפשרית, אולי גם קלה. אבל כשהוא נעדר לתקופה ארוכה, אז החזרה לחיים כבר מסובכת הרבה יותר. זה בא לידי ביטוי בשכירים שנמצאים בעבודות שלהם באמצע פרויקטים ואז המשימות והפרויקטים נקטעים באמצע ונדרשים להם מחליפים. יש גם מילואימניקים שהם בעלי עסקים. כשהם נעדרים, אז העסק נעצר באותו רגע ולקוחות שלהם הולכים ומוצאים פתרונות בעסקים אחרים. כמו כן, כשאתה נעלם בן רגע, אתה גם לא נמצא שם כדי לטפל בכל מיני בעיות שוטפות שקשורות לעסק, אם זה שכירויות, עובדים, הוצאות, ספקים, צ'קים. כשאתה לא נמצא, נגרמים נזקים".
העמותה, מציין כהן, חרתה על דגלה מתחילת הדרך לשמור על חוסנו של מערך המילואים בצה"ל ולדאוג לחיילי המילואים כדי שיוכלו למלא את משימתם בלי שייפגעו. חשוב לו גם לציין כי העמותה לא לוקחת קרדיט לעצמה, אלא פועלת בנושאים הרלוונטיים בשותפות עם כלל הגופים האחראיים, ביניהם מוסדות ומשרדי הממשלה, המוסדות האקדמיים וכמובן גם בשיתוף צה"ל.
"הפעילות של העמותה במשך השנים הייתה רבה", אומר כהן. "העמותה פועלת במישור החקיקתי כדי לייצר את מעטפת ההגנה הדרושה לחייל המילואים כדי שהפגיעה בו ובמשפחתו, בעסק שלו ובעבודתו תהיה קטנה ככל שניתן. אנחנו פועלים גם מול צה"ל כדי לוודא שיחידות המילואים מוכנות למשימתן בהיבטי הכשירות והציוד. העמותה מוודאת שכל מה שהצבא והמדינה צריכים לעשות במישור החוקי, שמבוסס על חוק המילואים משנת 2008, אכן מתבצע בכלל ההיבטים. בשלושת החודשים האחרונים מוצאת את עצמה העמותה פועלת ללא הרף גם בנושאים שטופלו על ידיה בעבר וגם בנושאים חדשים שצצו בתקופת המלחמה, ביניהם חוק הארכת מועדים, חוק הגנה מפני פיטורים של משרתי מילואים ובנות ובני זוגם, ומסגרת הטבות ופיצוי כדי לסייע לחיילי המילואים להתמודד עם התקופה הזו. העבודה של העמותה בעניינים הללו מתבצעת גם בוועדות הכנסת השונות, גם מול משרדי הממשלה השונים, וכמובן מול הצבא, יד ביד, כתף אל כתף, כדי לסייע לצבא לאתר את הבעיות המרכזיות גם של חיילי מילואים ספציפיים שצריכים עזרה נקודתית, וגם את הבעיות הרוחביות שקשורות לכלל חיילי המילואים".
אילו קשיים שכיחים עולים בקרב המילואימניקים ב"חרבות ברזל"?
"מהשיחות שקיימתי עם מילואימניקים ומהפניות הרבות שהגיעו אלינו, אנחנו מאתרים שלוש אוכלוסיות שהפגיעה בהן משמעותית יחסית לאוכלוסיות אחרות. אחת מהן היא אוכלוסיית הסטודנטים, שבעצם היו אמורים להתחיל את הלימודים באוקטובר, ועשרות אחוזים מהם גויסו לטובת המלחמה. לכן האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים בשיתוף פעולה עם קצין מילואים ראשי, עם צה"ל, איתנו ועם משרד החינוך, החליטו על דחיית פתיחת שנת הלימודים. בחלק מהמכללות הפרטיות היא נפתחה כבר בנובמבר, באוניברסיטאות בסוף דצמבר. רוב המוסדות חתמו על אמנה ומתווה שמגדירים את מעטפת ההגנה שיספקו לחיילי המילואים כדי לוודא שאף אחד לא יישאר מאחור".
אוכלוסייה פגיעה נוספת, מציין כהן, "זו כאמור אוכלוסיית העצמאים ובעלי העסקים שנפגעת בצורה המשמעותית ביותר. הם למעשה עזבו את העבודה מהרגע־להרגע, בלי שתהיה להם יכולת לתכנן את השבועות הראשונים שבהם הם לא נמצאים בעבודה ובכך להקטין את הנזק. את הפגיעה הזו עוד נראה והיא תתעצם במהלך 2024. ניסינו לדאוג לאוכלוסייה הזאת בכל מיני דרכים, למשל חוק הארכת מועדים שהכנסת חוקקה ממש בתחילת המלחמה. כמו כן, הצבא הוציא לפועל את קרן הסיוע לחיילי מילואים שתקציבה ניתן בסיוע משרד האוצר - מה שיאפשר לשפות את בעלי העסקים עבור הנזק שנגרם להם בזמן שהותם במילואים".
מהו הפלח השלישי שנפגע?
"מדובר באוכלוסיית המשפחות. כיוון שמדובר בהיעדרות ממושכת מהבית, זיהינו הרבה בעיות בעיקר במשפחות שבהן יש ילדים קטנים. היעדרות של בן משפחה לתקופה כל כך ארוכה משפיעה על חיי המשפחה בצורה מיידית ולפעמים בצורה משמעותית. זיהינו שהרבה ילדים נכנסו לתהליכי רגרסיה התפתחותית בתקופה הזאת, לקשיים לימודיים, נפשיים ותפקודיים. כמובן שגם בנות ובני הזוג של המילואימניקים לא יכלו לתפקד כרגיל. הם נאלצו לעבוד פחות ממה שהם רגילים בדרך כלל. העבודה שלהם נפגעה, גם של השכירים ובטח של העצמאים, שצריכים לנהל עסקים תוך כדי הטיפול במשפחה, כשחצי מראשי המשפחה לא נמצאים תקופה ארוכה. זה נזק מאוד משמעותי בתקופת מילואים ארוכה, וגם אותו עוד נראה במהלך שנת 2024. יש הרבה דברים טובים שנעשו בתקופה הזאת. כמו למשל תקציבים שהוקצו לטובת העניין על ידי שר האוצר, שיסייעו גם לבנות ובני הזוג שנגרם נזק לעסקיהם, גם תקציבים לטיפול וסיוע נפשי לבני ובנות המשפחה, וגם תקציבים - קטנים אומנם אך קיימים - לסיוע לגיבוש המשפחתי המחודש, לטיפול הנפשי והזוגי. יש לנו קשר שוטף עם בנות ובני הזוג של המילואימניקים, אנחנו מקבלים מהם פניות רבות ומנסים לסייע גם באופן נקודתי ובטח בהצפת ההיבטים הרוחביים מול הצבא ומשרדי הממשלה השונים".
"חוויה אינטנסיבית"
אחד ההיבטים המרכזיים שגם עליהם צריך לתת את הדעת הוא הקושי הנפשי של משרתי המילואים. "כל מילואימניק שהיה תקופה כל כך ארוכה במילואים חוזר עם התמודדות נפשית לא פשוטה, בראש ובראשונה הלוחמים שחוזרים מעזה וגם כאלה שנדרשו למראות קשים בתחילת הלחימה", אומר כהן. "הצבא בנה מעטפת טיפול ללוחמים ומסייע להם באמצעות היחידות שלהם. יש גם מסגרת תקציבית לטיפול שניתנה בתוכנית של משרד האוצר ומשרד הביטחון. ללא ספק, עוד נעסוק הרבה בהתמודדות הנפשית הזאת במהלך השנה הקרובה. הקושי יהיה קודם לאתר את פגועי הנפש ואת האנשים שהנזק הנפשי שנגרם להם קשה יותר מאשר אצל אחרים, ובהם נצטרך לטפל בצורה משמעותית יותר".
בקיצור, ישנם אתגרים רבים.
"כן, המלחמה הזאת, בשונה לגמרי מהמלחמות האחרות, יצרה אתגרים שונים והרבה יותר משמעותיים. חלק מהם נובעים מדברים שאנחנו מדברים עליהם כבר שנים ולא סודרו במעטפות ההגנה של המילואימניקים, וחלק מהם נובעים מהאופי המיוחד של המלחמה. אנחנו קודם כל מבקשים שתקציבים שהוקצו לתוכנית הסיוע למילואימניקים אכן יגיעו ולא תהיה בעיה איתם. אנחנו גם מבקשים שכל משרדי הממשלה יהיו שותפים לתהליך בניית או חיזוק מנגנון הפיצוי וההגנה למילואימניקים, לא רק במלחמת 'חרבות ברזל' ולא רק בשנת 2024, אלא שיהיה קבוע לתמיד בחקיקה. זאת כדי שנוכל לשמר את כל השינויים וההישגים והמנגנונים שנבנו במלחמה הזאת גם קדימה כדי שמערך המילואים יישאר חזק גם לשנים שיבואו".
לסיום, מדגיש כהן, "מה שהכי חשוב למילואימניקים שיוצאים מעזה בימים אלה זה לא ההטבות או הפיצוי. הכי חשובה להם ההכרה, ההכרה מהמשפחה, מהחברים, מבני ובנות הזוג, ממקום העבודה. ההכרה בכך שהם חוו חוויה קשה ואינטנסיבית שאין כמוה, חוויה שכל השגרה והעניינים היומיומיים נראים לידה חסרי משמעות. ההכרה הזו תאפשר להם לחזור לחיים נורמליים ותאפשר לנו כעם להמשיך בתהליך הריפוי - בטח בהיבט של שירות המילואים".