"עקיבוש, עקיבא ואני מכירים מגיל 19. התקבלנו יחד לצוות הסיור, הוכשרנו יחד, לחמנו יחד במבצעים רבים ובמלחמות השונות – מ’עופרת יצוקה’, דרך ‘צוק איתן’, וכמובן במלחמה הנוכחית. איך אוכל להיפרד ממך? כבר כמה ימים שאני נאבד בגעגועים אליך שמפלחים לי את הלב. הלוחם הכי ידען ומקצוען, חזק וטוב לב, צלף חד־פעמי ששמו הלך לפניו. היית תופס אותי בלילות אחרי שכולם נרדמו, ומדייק אותי. היית לי למצפן ערכי ומוסרי. מהרגע שהתעוררתי בטיפול נמרץ שאלתי אם שרדת. סיפרת לי על התואר שסיימת והספקת לזרוק לי בדיחה צינית אחרונה: ‘אתה רואה עמדי? יש אנשים שעושים משהו רציני בחיים שלהם’. אני מעריך אותך ואני אוהב אותך לעד. למשפחות של גברי ועקיבוש, אני מצטער שלא עמדתי במשימתי כמפקד להשיבם הביתה בשלום. הכאב הזה ילווה אותי כאות קין עד יומי האחרון".
כך הספיד עידן עמדי במסיבת העיתונאים את חברו הטוב, רס"ם (במיל’) עקיבא יסינסקי ז"ל (35), לוחם בגדוד ההנדסה 8173 של חטיבת “עציוני", שנהרג בתקרית פיצוץ המשאית בח'אן יונס ב־8 בינואר. בתקרית נהרגו שישה לוחמי הנדסה קרבית, בהם חבר נוסף בצוות של עמדי, גבריאל בלום ז"ל, שגם אותו הספיד עמדי בדבריו. חיילים נוספים, בהם עמדי, נפצעו קשה. עמדי תיאר ברגישות רבה את אופיו של יסינסקי, ובראיון עם אלמנתו, אולגה יסינסקי (35), נחשף סיפור חייו המצמרר ומעורר ההשראה.
“רצה להגן על המולדת"
הוא נולד בשם דמיטרי (דימה) יסינסקי בעיר קטנה במזרח אוקראינה. “עקיבא למד בבית ספר אוקראיני ובגיל 14 עלה לארץ לבד. הוריו שלחו אותו ללמוד בבית ספר דתי כי חשבו שזו תהיה מסגרת טובה עבורו, למרות שלא הייתה זיקה דתית בבית", מספרת אולגה. “הוא נכנס לידיים טובות, למד בבית ספר דתי בעפולה במסגרת תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), התחבר מאוד לחבריו מבית הספר. הוא המשיך במסלול הדתי, ולמרות שכמעט כל חבריו לספסל הלימודים הפסיקו לשמור על המסורת, הוא הקפיד מאוד לשמור. למרות שכשהוא הגיע לארץ הוא לא ידע את השפה, הוא התמיד וסיים את הבגרות בהצטיינות".
בגיל 17, לפני גיוסו לצבא, החליט יסינסקי להתגייר ואימץ את השם העברי “עקיבא". “הוא מאוד אהב את סיפורו של רבי עקיבא, שמאוד השפיע עליו, והיהדות הייתה חשובה לו", אומרת אולגה. “הרב ישראל יונגרייז סיפר לי בשבעה שכשהוא ראה את עקיבא בפעם הראשונה הוא התפלא, הוא לא היה רגיל לראות בחור שלבוש ונראה הכי לא ישראלי אבל עם כיפה, הוא התחיל לשאול את עקיבא שאלות ועקיבא סיפר לו שהוא התגייר. הרב הזמין את עקיבא לארוחת שישי אצלו בבית והחברות עם הרב נמשכה לכל אורך חייו של עקיבא, וגם עכשיו הרב מאוד עזר לנו בארגון וסידורי השבעה".
בתום לימודיו עלו הוריו של עקיבא ארצה והגיעו לקריית ביאליק. בהמשך עברה המשפחה להתגורר ברמת גן. “עקיבא לקח כמה עבודות עד הגיוס כדי להרוויח כסף ולעזור להורים שלו להתאקלם, כי המצב באוקראינה היה מאוד קשה והם לא באו עם הרבה כסף לארץ", אומרת אולגה. “כשהוא התגייס לצבא, היה ברור לו שהוא רוצה להיות חייל קרבי כדי להגן על המולדת. זה היה חשוב לו. הוא התקבל להנדסה קרבית ושירת בתור צלף וחבלן. הוא מאוד אהב את זה והכיר אנשים טובים מאוד והם היו בקשר עד עכשיו. אחד מהם, עידן עמדי, היה עם עקיבא עוד מהשירות הסדיר והם היו בקשר מאוד טוב ועמוק, אבל עקיבא לא נהג להצטלם איתו כי הוא ידע שעידן אדם פומבי והוא לא רצה להפריע לו. הוא חשב שעדיף לתת לעידן לנוח מכל התמונות והסלפי. הם היו חברי אמת בלב ובנפש. קיבא מיעט לדבר על החברות עם עידן, ורק בדיעבד הבנתי כמה עמוקה היא הייתה".
עם שחרורו מהצבא התקבל עקיבא ללימודי הנדסת מכונות בטכניון, אז גם נרקם סיפור האהבה בינו ובין אולגה. “עקיבא היה האדם הראשון שראיתי בארץ", היא מספרת בחיוך. “חברה הכי טובה שלי מסנט פטרסבורג עשתה עלייה לישראל, ובשנת 2013 הגעתי לבקר אותה, לראות איך היא מתאקלמת. כיוון שהיא הייתה מיודדת עם עקיבא, היא ביקשה ממנו לאסוף אותי משדה התעופה, ולכן הוא היה הראשון שפגשתי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. זה היה בערב ראש השנה, ובילינו יחד אומנם יום אחד בלבד, אבל הרגשנו שאנחנו נפשות תאומות".
אחרי ביקורה בארץ שבה אולגה לרוסיה, ושמרה עם עקיבא על קשר בעיקר דרך הודעות: “בשלב מסוים הוא הגיע לבקר אותי ברוסיה, ואחרי שנה עליתי לארץ. בשנת 2014 התחתנו והתחלנו את החיים שלנו יחד".
הזוג התגורר בחיפה בשל לימודיו של עקיבא, ובעוד אולגה לומדת את השפה באולפן, עקיבא, שדחה את לימודיו בטכניון בשנה, עבר קורס צבאי בן שנה לפינוי מוקשים. “זו הייתה תקופה קשה ואינטנסיבית אבל עברנו אותה באהבה ובכבוד הדדי", היא מספרת. “בשלב מסוים עקיבא מצא מסלול שיאפשר לו גם לעבוד וגם ללמוד. היה חשוב לו לרכוש השכלה. אז עברנו להתגורר בבית הוריו של עקיבא ברמת גן, והוא מצא מסלול בשלוחה של הטכניון באפקה שאפשר לשלב גם משרה מלאה וגם לימודי ערב כדי להשלים את התואר. הוא היה עובד מ־8 בבוקר עד 17:00 אחר צהריים, ומ־17:00 אחר צהריים ועד 22:00 בלילה הוא היה לומד. הוא לא לקח חופשים ולא כלום. במקביל אני עבדתי. ככה חיינו שמונה שנים, עד שבתחילת אוקטובר 2023 עקיבא סיים את התואר והיה מבסוט. אני גם הייתי שמחה כי חשבתי שסוף־סוף נחיה חיים נורמליים. תכננו לעזוב את בית הוריו ולהתחיל לגור לבד".
איזה בן זוג הוא היה?
“מושלם. הוא היה מביא לי כל הזמן פרחים, משאיר לי פתקים רומנטיים בכל מיני אזורים של הבית, כותב לי מכתבי אהבה. רומנטיקן. עכשיו אני מדברת איתך ואני רואה את הפתק האחרון שהוא השאיר לי. זו גלויה של ‘יחד ננצח’ שבה הוא צייר לב שחור וכתב שהוא אוהב אותי".
חשבתם על הקמת משפחה?
“האמת שכן. דיברנו על ילדים וזה היה ממש בתכנון שלנו. החלטנו באוקטובר שעכשיו, כשעקיבא סיים את לימודיו, נוכל להתאמץ יותר כדי לגרום לזה לקרות".
“קיוויתי והתפללתי"
ב־7 באוקטובר עקיבא התכונן לצאת לבית הכנסת, ואז הוריו סיפרו לו על המתרחש. “כיוון שעקיבא שומר שבת הוא לא שמע על כך, וכשהוא הבין שקורה משהו מיוחד, הוא יצא מהבית ונסע מיוזמתו לבסיס, עוד לפני שקראו לו", משחזרת אולגה. “הוא הרגיש צורך וחובה להגן על המדינה שלנו. הוא צחק על זה שמהאוכל שעם ישראל שולח להם הם יחזרו הביתה שמנים. רק בשבעה גיליתי שההגעה שלו ושל הצוות לעזה הייתה בהתנדבות כי היה צורך בעזרה מאנשים שמבינים בנושא מוקשים, וכיוון שעקיבא עבר קורס ועבד באזרחות בחברת הנדסה שעשתה פרויקטים צבאיים, הוא בחר להתנדב. הוא היה מאוד מרוצה מהעבודה שלהם בעזה".
מתי פגשת אותו בפעם האחרונה?
“זה היה בתחילת ינואר. הם עבדו שם בקצב מאוד אינטנסיבי, ככה שלא היה לו זמן להיפגש או להגיע הביתה. יום שישי אחד בבוקר הוא צלצל ושאל אם אני רוצה להגיע לאופקים, שם הם מוקמו, הוא אמר שאפשר לקיים ביקורי משפחה עד מוצאי שבת. מיד קניתי את העוגה שהוא אוהב ונסעתי לאופקים. הוא לקח אותי ברכב הצבאי לסיור באזור העוטף, ראינו מצד אחד שדות ירוקים ומצד שני רכבים שרופים. זה היה סוריאליסטי. היה חשוב לעקיבא להראות לי את מה שקרה שם והוא אמר לי: ‘אני נלחם כדי שדבר כזה לא יקרה עוד’".
ב־8 בינואר, לפני היציאה למבצע שממנו לא חזר, צלצל עקיבא לאולגה, אמר לה שהוא אוהב אותה ושלח לה כהרגלו צילום סלפי שלו מהשטח. “הכל בסדר אצלי", הוא אמר לי. “אנחנו יוצאים למשימה ואדבר איתך כשנסיים".
כאמור, בעת ששהו במחנה הפליטים אל־בורייג’ בח'אן יונס שברצועת עזה, נורה פגז מתוך טנק לעבר משאית עמוסה בחומרי נפץ שיועדו לשמש את צוות לוחמי ההנדסה להשמדת רשת מנהרות טרור שנחשפה. מהפיצוץ, שעדיין נחקר, נהרגו שישה לוחמים, כשמלבד עקיבא נהרג כאמור גם חברו לגדוד ההנדסה 8173, רס"ל (במיל’) גבריאל בלום ז"ל (27). “כשהתחילו לדבר בתקשורת על כך שעידן נפצע, התחלתי לדאוג כי ידעתי שהם ביחד, אבל קיוויתי והתפללתי שבמקרה הפעם הם היו במשימות שונות", היא מספרת. "גם כשהתחילו לרוץ שמועות בטלגרם שיש הרבה הרוגים, עדיין קיוויתי שעקיבא לא נמצא ברשימה הזו כי כשיש אי ודאות יש לך עדיין את התקווה שהכל בסדר. ב־2 בלילה הגיעו אלינו שלושה קצינים הביתה, ובהתחלה רק אמרו לנו שהיה פיצוץ, אבל לא פירטו ולא אמרו לנו שקרה משהו לעקיבא. הם יצאו וחיכו מחוץ לבית שלנו, וכל הלילה לא הצלחנו לישון, זה היה לילה קשה אבל עם תקווה. ב־8 בבוקר הם דפקו לנו שוב בדלת והבנו שעקיבא נהרג".
יש דברים על עקיבא שגילית רק בשבעה?
“בעיקר העובדה שהוא התנדב להגיע לעזה למרות שלא היה חייב, וגם הופתעתי לראות כמה חברים היו לו, כמה אנשים אהבו אותו, החל מבית הספר הדתי ועד הצבא. הוא היה אדם מאוד צנוע ומוקף אנשים".
מה הרגשת כששמעת את ההספד של עידן על עקיבא במסיבת העיתונאים?
“לא ראיתי את זה בזמן אמת. באותו זמן הייתי בטיפול פסיכולוגי יחד עם שאר חברי הצוות של עקיבא ומשפחותיהם, וכשפתחתי את הטלפון אחרי כמה שעות ראיתי שהוא מופגז בהודעות מאנשים שכתבו לי שעידן דיבר על עקיבא. התרגשתי מאוד".
פגשת את עידן מאז האסון?
“ביום שישי האחרון עידן והוריו הגיעו לבקר בביתנו ברמת גן. הוא דיבר עם ההורים, עם האחות ועם האחיינית של עקיבא, אבל אני במקרה לא הייתי בבית. מאוד אשמח לפגוש את עידן ולדבר איתו על עקיבא".
מה לדעתך המורשת שעקיבא משאיר אחריו?
“עקיבא וכל הגיבורים שלוחמים למעננו משאירים את האהבה לארץ ולמורשת שלנו. זה באמת היה חשוב לעקיבא מאוד, והיה חשוב לו שנמשיך לחיות, וגם להמשיך את הלחימה עד הסוף ולא לעצור. באפטר הראשון שהוא קיבל מתחילת המלחמה, הוא קפץ לחנות, קנה לי שוקר וגז מדמיע, ואמר לי: ‘עכשיו, כשאני לא נמצא לידך, אני רוצה שיהיה לך משהו להגנה עצמית. את צריכה להיות בטוחה, אני רוצה שתהיי בטוחה כשאני מגן עלייך מעזה, ואף אחד לא יוכל לפרוץ את הדלת של הבית שלנו ולהרע לך’. זה גם מה שהוא אמר לי בשיחה האחרונה. הוא רצה שלא יעצרו אותם ושייתנו להם לסיים את המשימה כמו שצריך להשמיד את האויב ולהגיע למצב שאנחנו נרגיש בטוחים בבית שלנו".
אולגה ומשפחתו של עקיבא מתכוונים להמשיך את המורשת שלו באמצעות הנצחה: “אנחנו חושבים על מספר פרויקטים, וכבר עובדים על הכנסת ספר תורה על שם עקיבא וגבריאל ז"ל, אנחנו גם חושבים על תוכנית הכנה לגיור לעולים חדשים על שם עקיבא, וקטיה, האחיינית שלו, מתכננת לעצב ספר לזכרו. אנחנו גם חושבים להנציח אותו דרך משהו שקשור לטכנולוגיה כי הוא מאוד אהב טכנולוגיה. המורשת שלו תחיה איתנו לנצח. הוא יהיה איתי עד יומי האחרון".