בשבת הוא יצא מהבית, בשבת שאחריה הותר לפרסום שמו כחלל צה"ל. סרן במילואים יעקב נדלין, בן 36 מאור עקיבא, נהרג ב-13 באוקטובר מאש כוחותינו בזמן בפעילות מבצעית שהתקיימה סמוך לכפר אימתין שבשומרון. במלחמת חרבות ברזל נותרו 514 ילדים יתומים מהוריהם ו-208 אלמנות, מעיין אשתו של יעקב, היא אחת מהן. 

היא מספרת שב-7 באוקטובר, בוקר חג שמחת תורה, כל המשפחה הייתה בבית, חוץ מיעקב שיצא לבית הכנסת לתפילת החג. כרבע שעה לאחר שיצא, הטלפון שלו (שנשאר בבית) צלצל. מעיין מספרת: "על הצג היה שמו של המ"פ שלו. היה לי מוזר, כי אנחנו משפחה שומרת שבת. החלטתי לענות. הוא סיפר בקצרה על התופת שמתחוללת בדרום. עוד לא ידעתי מה זה אומר ובאילו ממדים מדובר. בשורה התחתונה יש הקפצה בצו 8 וביקש שאודיע ליעקב להגיע כמה שיותר מהר למחנה עופר, ושיביא אתו ציוד שיספיק לכמה שיותר זמן". 

הילדים התחילו להתעורר, היא ביקשה מהם לחכות רגע בבית ורצה לבית הכנסת להודיע ליעקב על מה שקורה. הרגע שבו הגיעה אליו וסיפרה לו את החדשות זכור אצלה היטב "הוא חיבק אותי חזק והביט בי בעיניים מודאגות. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי דאגה בעיניים שלו. יעקב היה אדם שמשרה ביטחון ושלווה. הרגע הזה היה חריג. "   הם מיהרו הביתה לארגן את התיקים והציוד. רגע לפני שיצא, יעקב פתח לפטופ על שולחן השבת, כדי לעדכן את רשימת הלוחמים לוודא שכולם מעודכנים. כשיצא, משתפת מעיין "ליווינו אותו כולנו, הילדים ואני, אל האוטו. חיבוקים, עוד נשיקה, עוד חיבוק והוא נסע. זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו".  

סרן יעקב נדלין היה סמ"פ בגדוד נדב 7037 בחטיבת שומרון. תפקידו דרש ממנו משימות ופעילות מבצעית בגזרת קדומים בשומרון. התקשורת עם מעיין הייתה באמצעות הווטסאפ, התכתבו ושלחו תמונות אחד לשנייה. "אני שלחתי תמונות של הילדים בעיקר", נזכרת מעיין "והוא שלח תמונות שלו מהמוצב ומהרכב הצבאי."  

ב-13 באוקטובר ביום שישי בצהריים, יצאה מעיין עם הילדים להעביר את השבת אצל הוריה בחריש. אביתר, הבכור, התקשר מהאוטו לאבא לאחל לו "שבת שלום". בשיחה סיפרנו לו שאנחנו נוסעים לחריש, ובשבת נחגוג ברית לבן שנולד לאחותי ב-7 באוקטובר. הוא שמח מאוד לשמוע ואמר שהוא אוהב ומתגעגע אך הזדרז לסיים את השיחה ואמר שיש אירוע שהוא הוקפץ אליו והוא חייב לסיים". לאחר שהשיחה נותקה נגה הבת השלישית, נעצבה שהיא לא אמרה דבר לאבא והוא לא שמע אותה. הם התקשרו שוב ליעקב ומעיין שמחה שהוא ענה. "נגה אמרה לו בקול עדין ואיטי "אבא אני אוהבת אותך ואני רוצה שתהיה בסדר."  

הוא ענה לה "כפרה שלי, גם אני אוהב אותך, אבל עכשיו אני ממש חייב לסיים. יש כאן אירוע"."זו הייתה השיחה האחרונה שלהם אתו. באותו ערב בשעה 22:30 בערך עוד ישבו סביב שולחן השבת ואמרו דברי תורה לרפואת התינוק שלמחרת אמור היה לחגוג ברית. כל המשפחה של מעיין הייתה שם, ההורים שלה, אחיה וילדיו, אחותה ובעלה. ואז הגיע הצלצול בדלת. הדברים חקוקים אצלה: "בתחילה אחיין שלי קם בהתלהבות לפתוח את הדלת. אני חשדתי בצלצול כי זו שכונה דתית ואף אחד לא מצלצל אלא נוקש בדלת. אסרתי לפתוח את הדלת בחשש שאולי זה מחבל. אחי ניגש להביט בעינית, הסתובב אליי ואמר "אני לא מאמין". הוא פתח את הדלת ובפתח היו שני קצינים שבאו לבשר את הבשורה הכי מרה שיכולנו לקבל. "

"יעקב ואני היינו נשואים במשך 13 שנים. יעקב היה מלאך אמיתי, האיש הכי טוב ביקום כולו, לב טהור שרצה להפיץ רק טוב בעולם". מעיין מספרת שיעקב עלה לארץ לבד מקזחסטן בגיל 17, בלי שפה ובלי משפחה ובתושייה עצומה סלל את דרכו בארץ, התגייס כלוחם לדוכיפת כחייל בודד, יצא לקורס מ"כים וקורס קצינים. יעקב היה שותף להקמת מועדון החיילים הבודדים בעיר חיפה ובזמנו לקח חלק בצוות הראשון שליווה חיילים בודדים ביחידת כפיר. בחייו המקצועיים יעקב היה מהנדס מכונות מוכשר מאוד, בוגר טכניון, בשנים האחרונות הקים סטארט-אפ ופיתח מכשיר לטיפול בהפרעות קצב לב ואף רשם פטנט על כך.

"תמיד היה הראשון להתנדב, לקפוץ, להציע את עצמו בלי להסס לרגע", היא אומרת ומוסיפה:    "אדם מיוחד במינו. בכל מקום שאליו הגיע היה חביב על הבריות, עם פנים מוארות וחיוך ענק. מלא אופטימיות ואמונה גדולה בדרך. מלח הארץ ממש.  מפקד אהוב שיותר מהכול היה חבר אמיתי. ידע לשלב בין רגישות לנחישות במשימה ולהוות דוגמא אישית תמיד. אהב את התורה ואת ארץ ישראל הקדושה ופעל רבות לחיזוק הלאומיות והאחדות בעם ישראל".  

מעיין מתייסרת "הוא היה החבר הכי טוב שלי, אהובי הנצחי, האבא המושלם של הילדים המתוקים שלנו. החוסר והגעגועים אליו הם אינסופיים". בימים האלה, היא מקדמת מיזם להנצחתו - כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו. היא מאמינה שהלב הרחב של עם ישראל יסייע לכך בתרומות ושזכרו יונצח בדרך זו. 

"הגישה שלו לחיים הייתה כל כך חיובית והאמין שהקב"ה נתן לנו את היכולת לבחור. אז אני בוחרת לקום כל בוקר ולחייך ולהעביר זאת גם לילדיי. למרות הכול, נצליח להתרומם ולבחור בחיים מאושרים לצד הכאב."

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר טלטלה את החברה הישראלית כולה, לצד מיזם ההנצחה הפרטי של משפחת נדלין, יש גם מי שנרתם למיזמים ציבוריים לטובת אותה אוכלוסייה. קרן עטופים באהבה (ICF) וארגון אלמנות ויתומי צה"ל הודיעו שהם נערכים למבצע גיוס כספים גדול, בו במהלך חודשיים (החל מה-15.03 ועד ל-14.05) ניתן יהיה לתרום בקו הקופה 10 ₪ למענם.  עד כה, הצטרפו למהלך למעלה מ- 100 רשתות וחנויות מובילות במשק הישראלי.